MINE// שֶׁלִּי

• פרק 47 •

״קיבלת הודעה״ אמרתי לאנסטסיה והגשתי לה את הפלאפון והיא לקחה והקלידה משהו ושמה את הפלאפון בצד
״אני הולך לאכול״ הודעתי ונכנסתי למטבח והכנתי שני כריכים אחד לי ואחד לה ושחזרתי לסלון ראיתי שהיא לא פה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
עליתי לחדר שלנו פוגש במבטה העייף והיא לא מצליחה לישון
״היי״ אמרתי
״היי״ ענתה חזרה ונשכבתי לצידה והגשתי לה את הכריך וראיתי את עינייה עצובות
״מה קרה?״ שאלתי אותה
״איך אתה מצליח? להיות ככה״ היא אמרה בתסכול
״ככה איך?״ שאלתי לא מבין
״ככה, מבין ומכיל, מתנהג למאור כאילו הוא הילד שלך. אתה מדבר איתי ומסתכל עליי במבט הזה שאני כל כך אוהבת למרות כל מה שעשיתי, עזבתי, בגדתי ופגעתי בך.״ היא אמרה בכאב מחזיקה את דמעותיה
״תשובה אחת לכל השאלות שלך.״ אמרתי ״אני אוהב אותך.״ זהו, אמרתי את זה.
״אני אוהבת אותך״ היא אמרה מחזיקה בפניי, שנייה מלנשק אותי והרחקתי אותה מעט וראשנו צמודים
״אן, שום זמן ושום מקום לא ישנו את מה שאני מרגיש כלפייך. לא משנה מה תעשי.
אבל, כרגע אני לא יכול להיות איתך.
קודם תלדי ונראה איך אנחנו ממשיכים.״ אמרתי והיא הנהנה ויצאה מהחדר ואני אחרייה, היא עלתה לגג וסגרה את דלת הגג ואני עליתי אחרייה מתלבט אם לפתוח או לא, היא צריכה אותי, אני מרגיש את זה.
פתחתי את הדלת רואה אותה יושבת בסוף הגג, רגלייה באוויר והיא בוכה הלכתי אלייה וחיבקתי אותה והיא בכתה חזק יותר.
״אל תבכי כואב לי לראות אותך ככה״ אמרתי מחזיק בראשה ומצמיד לחזה שלי ופאק זה כל כך כואב לראות אותה ככה.
״אני לא יכולה יותר תומאס״ היא אמרה מנגבת את הדמעות שלה עם ידה בזמן שהיא עדיין על החזה שלי
״תדברי איתי, אני פה״ אמרתי לה מזיז אותה ממני מעט מסתכל בעינייה הירוקות הבוכות
״פגעתי בך כל כך כואב לי״ היא אמרה ״אם הייתי חוזרת אליך אחרי שש שנים ומגלה שהיית עם מישהי אחרת הייתי עוקרת את הלב שלי מהמקום רק כדי לא להרגיש״ היא אמרה בדיוק את מה שהרגשתי
״זה מה שרציתי לעשות שגיליתי שיש לך חבר״ אמרתי לה את האמת
״אני לא טובה לך.״ היא אמרה והרגשתי את הלב שלי מתכווץ
״את לא טובה לי? את הכי טובה לי. בסדר היית צריכה קצת זמן כדי להבין ולדעת איך להתמודד והנה גם אחרי שש שנים את פה, איתי וזה שיש את מאור באמצע ועוד אחת כמוך בדרך, לא אגיד שזה לא כואב זה כואב אבל אני מקבל אותם כי מאור הוא הילד הכי בוגר בעולם, ואיך שהוא מבין כל סיטואציה כאילו גבר ולא ילד מבין אותה. הוא גבר אן הוא גבר.״ אמרתי בלב שלם.
״אני מצטערת, אני לא טובה לך אני מרגישה את זה.״ היא אמרה מנגבת את פניה מהדמעות החדשות
״אז את לא מרגישה נכון.״ היא אמרה ומשכתי בידייה לכיוון השמיכה הפרוסה במרכז הגג שלנו. עליתי לפה כמה פעמים אחרי שהיא עזבה אבל השתדלתי שלא כי כאב לי כל כך.
״את יודעת לקרוא אותי נכון? אז תסתכלי לי בעיניים קראחו. תסתכלי לי בעיניים ותגידי לי שאת לא רואה את הסערה שמתחוללת בתוכי שאת רק מסתכלת עליי״ אמרתי לה והיא הסתכלה בעיניי
״את יודעת. היום מוקדם יותר שדיברתי עם מאור, הוא אמר לי שיש לך חיוך בעיניים שהוא רק מזכיר אותי בפנייך וההפך. וזה גרם לי להבין, שלא משנה מה יקרה, באיזה מרחק נהיה, עם איזה אנשים שונים נהיה, בסוף אנחנו תמיד יחד.״ אמרתי נשכב על השמיכה ומושך אותה אליי שהיא תשים את ראשה על החזה שלי ואני מלטף את גבה עם אצבעותיי ושתקנו והסתכלנו על האור של השעות האחרונות לפני החשיכה.
״הוא הרג לי את הנפש תומ״ היא אמרה לפתע ולבי החל לפעום והיא העלתה את ידה וציירה ציורים דמיוניים על החזה שלי עם האצבעות היפות שלה ורק חיכיתי שתמשיך, אני צריך לדעת מה היה שם שהשפיע עלייה עד כדי כך שהיא ברחה ממני.
והרגשתי איך הדמעות שלה עולות, וליטפתי אותה ״אני פה״ לחשתי לה מרגיע אותה ולהפתעתי הרבה גם מצליח.
״הרגשתי שמשהו לא טוב הולך לקרות וכל כך פחדתי עליך ועל ניקו ומתאו שיצאתי אחריכם. למרות שביקשת ממני לא לצאת. רק שהייתי כל כך מפוחדת עליכם שלא הבנתי שהמשהו לא טוב הזה עומד לקרות לי.
תומאס, הוא חטף את אנחלס לפניי״ היא אמרה ואני הורדתי את מבטי אלייה אבל היא לא מסתכלת עליי, קשה לה מדי
״אתה זוכר מה אמרתי לך פעם? שאני אגן על אנחלס אפילו עם גופתי המתה. היא לא תעבור דברים כאלה לא בגיל הזה ולא אף פעם. ונכשלתי״ היא אמרה והרגשתי את החולצה שלי נרטבת מעט, ונתתי לה להמשיך, מה שיש לי להגיד אני אגיד לה אחר כך.
״כשראיתי אותה שם נשבר לי הלב. הרגשתי שלקחו ממני את האוויר, מעבר לזה שהיא אחותך היא חברה מאוד טובה שלי. ומאוד התחברתי אלייה.״ היא אמרה את מה שכבר ידעתי
״תומאס. הוא הרס אותי, נפשית ופיזית.״ היא אמרה ונזכרתי בכל הסימנים שראיתי על הגוף האלוהי שלה. היא עדיין ממשיכה לצייר עליי ציורים ואני ממשיך ללטף את גבה תומך בה.
״הוא נגע בי. בצורה הכי חרא שאתה יכול לדמיין״ היא אמרה את מה ששבר את ליבי וגרם לי לעצור את עצמי מללטף לה את הגב, כרגע חוץ מהאוזניים שום דבר לא פועל.
״בימים הראשונים שנגע בי התנגדתי לו. בפעם הראשונה שהתנגדתי לו הוא החטיף לי סטירה. ובפעם השנייה הוא לקח אותי לאנחלס ונתן לי לראות איך הוא מרביץ לה והתחננתי שיעזוב אותה והבטחתי לעצמי להיות ילדה טובה העיקר שהיא לא תיפגע שלא יקרה לה כלום.
אבל שהוא התחיל לגעת בי שוב, לא יכולתי, רציתי לחזור אליך בדיוק כמו שהשארת אותי, עם ההטמעה שלך בכל מקום בתוכי ועליי אז צרחתי עליו והכיתי אותו ואז הוא לקח אותי אלייה שוב ופה הוא כבר לא ריחם עלייה, הוא נתן לה אגרופים לבטן ואחד לפנים ופה נשבעתי לעצמי שלא משנה מה אני עוברת אני סותמת. שהיא לא תיפגע.״ היא אמרה ועצרה לוקחת נשימה וליבי החל לפעום חזק יותר.
״מאז שטסנו, אנחלס נשארה במרתף ואותי הוא לקח לסוויטה שלו שנמצאת שני חדרים ליד אנחלס אבל אני לא ידעתי שהיא שם, הוא רק הבטיח לי שהיא שם ושהיא בסדר ושאם לא אתנגד לו היא תמשיך להיות בסדר אז הייתי צריכה לסמוך על המילה שלו.״ היא המשיכה ולקחה עוד נשימה
״ואז, התחיל הסיוט האמיתי שלי, הוא נכנס כל יום לחדר במשך שלושה פעמים ביום לפעמים יותר, מכה אותי הכי חזק שיכול, נוגע בי וחודר אליי ללא הקדמה וגונח כמו מטורף. ולפעמים, אם הוא היה חרמן ממש אז הוא היה נכנס לתוכי וברגע שגומר מתחיל עוד סיבוב, ובימים שהוא היה עצבני. זה היה אפילו יותר גרוע, מכה בי עד שאני מקיאה דם וחודר אליי עד הרגע שפוגע בי מבפנים פיזית וגורם לי לדמם וגם אחרי זה ממשיך. ואני סתמתי, נזכרתי באנחלס שתסבול אם אתנגד.
איבדתי את תחושת הזמן ובאחד מן הימים ביקשתי ממנו אישור ללכת לקנות תחבושות לדם שהיה לי על הגוף תאכלס רציתי לקנות גלולות בשביל לא להיכנס להריון. אך לא יכולתי לספר לו את זה הוא זרק משפט ׳לא אכפת לי ממך זונה׳ זרק עליי את האשראי והלך.
הבנתי את הרמז והלכתי לחדר, הוא שלח חייל להביא לי בגדים כי היה אסור לי להיות עם בגדים ואפילו לא עם הלבשה תחתונה. שמתי על עצמי איפור, כמה שאני יכולה בשביל להסתיר את המכות. 
הוא שלח אותי עם שלוש חיילים שלו ונכנסנו וקניתי מה שהיה צריך וקניתי גם גלולות בהסוואה לחלוטין שלא יראו, עשיתי כל מה שצריך כדי לא להיכנס ממנו להריון.
וזהו ככה עברו עליי 17 ימים.
עירום מלא אל מול גבר זר לחלוטין, שמכה אותי ומתעלל בי כל יום כל היום, לא פלטתי אפילו את האנחה הכי קטנה, פשוט סבלתי ושתקתי, סבלתי ושתקתי.
והכי גרוע תומאס - הוא כל יום ויום דאג להזכיר לי שאם לא היית אתה וניקולאס נכנסים לחיים שלי שום דבר מזה לא היה קורה.״ היא סיימה ולא יכולתי לעצור את הדמעות שלי
״בגלל זה לא הצלחת לישון?״ שאלתי אותה בזמן שאני מנגב את הדמעות שלי ודמעות חדשות מגיעות והיא הנהנה
״כל פעם שעצמתי את העיניים שלי, ראיתי אותו מעליי, לא יכולתי.״ היא אמרה וחיבקה אותי חזק,
אם חשבתי שאני אוכל לענות לה שתסיים לספר לי, טעיתי.
עכשיו אני בטוח שאני לא אוכל אפילו לצייץ.
ועוד מלפני שבכלל שמתי לב, היא נרדמה עליי. היא נראת רגועה כאילו הרגע לא סיפרה לי את הדבר הכי חרא בעולם הזה.
״אני צריכה שתירגע בשביל שאוכל לישון, אתה יכול לעשות את זה בשבילי?״ היא פקחה את עיניה הירוקות ושאלה והרימה את ידה וליטפה את פניי ברכות. תפסתי לה את היד ונישקתי אותה כל כך רך שאפילו לא זיהיתי שזה אני שנישק.
היא הרימה אליי את עינייה והסתכלתי בהן וכל כך רציתי לנשק אותה אבל המוח לא נתן פקודה לשפתיים כל מה שיכולתי לעשות זה להנהן עם ראשי.
וניסיתי להירגע כמה שאני יכול ללא הצלחה אבל לבסוף היא התהפכה על הצד השני כך שידי הימנית מחבקת אותה וידה הימנית על הלב שלי. אוי אלוהים כמה שזה עושה לי טוב שהיא נוגעת בי.
ובין רגע הפסקתי להרגיש את פעולת ידה שעשתה סיבובים על הלב שלי והבחנתי בה, היא נרדמה.
אני לא יכול, קשה לי. היא צריכה אותי עכשיו.
אני לא מאמין שזה מה שהיא עברה אלוהים. אני רוצה למות. אני רוצה לעקור את ההרגשה הזאת שיש לי בלב עכשיו. ההרגשה שלא שמרתי עלייה מספיק.
שהגיע הלילה, השעה כבר שלוש והיא ישנה כ9 שעות ראיתי את הכוכבים שבשמיים הכהים ונהיה קריר הרמתי אותה בשני ידיי וירדתי בזהירות והנחתי אותה על המיטה ובאתי לקום לסגור את הדלת שאוכל לישון איתה והיא משכה בידי מתוך שינה. הדלת לא מעניינת שהאישה שלי קוראת לי. פאק על הכל. נכנסתי למתחת לפוך שהיא כל כך אוהבת ועטפתי אותה בזרועותיי. ונרדמנו.