MINE// שֶׁלִּי

• פרק 4 •

אין כמו אישה שתוקעת מולך לאפה שווארמה כאילו אין מחר
טכנית לא בדיוק מולי אבל זה מול עיניי גם אם היא לא רואה אותי
זו אישה אמיתית, האישה שלי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אני יכולה להבטיח ששמעתי את הגרעפס שלה עד לפה, היא פשוט אלוהית, אלוהים תעזור לי.
פתאום הפלאפון שלי צלצל ושמו של ניקולאס התנוסס על הצג
ניקולאס זה אחי הקטן , הוא דומה לי יחסית בהכל חוץ חוץ מהגובה שלו הוא 1.78 .
הוא קטן ממני בשלוש וחצי שנים ורואים את זה גם, הוא כל כך שטותניק שאני לא מבין לפעמים איך אנחנו אחים.
ההבדל הניכר בינינו, זה שאני לא הייתי מוכן להיות עם אף אחת, לא רציתי הסחת דעת ולא רציתי להתחייב, עד שהגיע אותו יום וקרה מה שקרה ונדרתי שאני לנצח אשמור עלייה.
ניקולאס לעומתי הוא עם כל אחת מנשק מזיין משחק לא אכפת לו, אף פעם לא הבנתי את הצורך בזה.
עניתי לשיחה שלו
״אה ניקו״
״תומאס איפה אתה?״
״במלון״
״מתי אתה בא?״
״מה זה כל השאלות האלו ניקו אתה מאוהב בי או משהו?״
״אני מחכה לך עם החוטיני המנומר״
״סתם נו איפה אתה״
נאנחתי ועניתי ״שומר עלייה״
״אתה לא חוזר?״
״ניקו מה אתה רוצה בחייאת ראבק, אני לא חוזר היום אני אחזור מחר״
״אוף אני מתגעגע״ הוא אמר
נהמתי וניתקתי את השיחה.
על המשלוח שנתתי לדן לתת לאנסטסיה שמתי מצלמה נסתרת
לא כי אני סדיסט כי אני מחוייב לשמור עלייה.
והעברתי אחורה מהרגע שהוא הניח את המשלוח אצלה בחדר ועד הרגע שהיא באה לקחת,
שהיא באה לקחת את הלאפה שמתי לב למשהו מוזר אצלה על היד, אז עצרתי את הסרטון והגדלתי ולא האמנתי למה שאני רואה.
פאק כמה שאני עצבני, אני מרגיש שאני יכול להרוג מישהו עכשיו בזה הרגע.
ואכן התכוונתי לזה.
הנעתי את הרכב וטסתי משם לכיוון הבית שלי שבואו נגיד זה יותר כמו אחוזה אבל אחוזה זה פלצני מדי אז נקרא לזה בית.
נכנסתי ישירות למשרד ראיתי את ניקו במבט לא מבין
ראיתי את אמיר והעצבים רק טיפסו וטיפסו עד שלא היה להם כבר לאיפה לטפס
זרקתי את המפתחות לשולחן בעצבים התקדמתי לאמיר תפסתי אותו מהצווארון של החולצה שלו וכולם הסתכלו עליי במבט המום ניקולאס מתאו כריסטיאן וכל השאר אבל לא ייחסתי לזה חשיבות.
הסתכלתי על אמיר בעיניים רצחניות ואמרתי לו ״איך הצלחת לברוח ממנה?!״
הוא הסתכל עליי בפחד וגמגם ״מ...מה?״
עוד יותר התעצבנתי לא סובל שעונים על השאלה שלי בשאלה!
אמרתי לו ״אני אשאל שוב ובפעם האחרונה! איך הצלחת להשתחרר ממנה?!״
ניקולאס ישר התערב ואמר ״תומאס מה העניין מה קורה?״
״אל תתערב ניקולאס״ נהמתי והוא שתק
העפתי את אמיר לקיר והעפתי עליו את האייפד עם התמונה של היד שלה הוא הסתכל עליי לא מבין
והתעצבנתי ואמרתי לו ״אתה העפת אותה ממך באלימות?!״
הוא הסתכל עליי בהלם ואמר ״אני הייתי צריך להשתחרר אחרת היא הייתה תופסת אותי״
הרגשתי את הדם שלי רותח ואמרתי לו בחיוך אכזרי ״היית צריך להתפלל שהיא תתפוס אותך ולא אני״
הלכתי לכיוונו בזמן שהוא מסתכל עליי במבט מפוחד עוד רגע משתין בתחתונים, נקבה.
הרמתי אותו לקחתי את הראש שלו דפקתי אותו בקיר תפסתי לו את היד שברתי לו אצבע אצבע בזמן שהוא צורח ונאנק מכאבים
״תפסיק לצרוח כמו נקבה יא חתיכת מזדיין, אף אחד אבל אף אחד לא מרים יד על האישה שלי פאקינג אף אחד ומי שרק יחשוב על לעשות את זה יכיר את המוות האיטי והכואב מקרוב מאוד.״ פקדתי בעצבים
זרקתי אותו שוב בחוזקה על הקיר, שנוזל ממנו כבר דם על המצח, בידיים.
התעצבנתי יותר והוספתי ״קחו אותו למרתף״
כריסטיאן והחייל שלו ישר באו ולקחו אותו.
הלכתי לכיוון הבר הקטן שיש לי במשרד לקחתי כוס עגולה ומזגתי את הוויסקי ישירות לכוס ושתיתי את הכל בלגימה אחת, חשבתי שזה יעזור אבל זה לא היה קרוב אפילו ללהרגיע אותי.
״אני לא מאמין, הוא אשכרה פגע באישה״ ניקולאס אמר עדיין המום
״לא סתם אישה, האישה שלי.״
״אל תדאג יחזור אליו בריבוע מה שעשה״
״לא דואג״
עליתי לחדר למעלה עשיתי מקלחת קרה בניסיון להרגיע את העצבים מה שגם לא עזר
החלטתי לנסוע לשם, לשמור עלייה, אף אחד לעולם לא ישמור עלייה כמו שאני שומר עלייה
התלבשתי לבשתי גינס שחור עם קרעים בברך חולצה בורדו ארוכה וגקט שחור מעל ונעליים לבנות.
~~~~~~~~~~~~~~~~~