MINE// שֶׁלִּי

• פרק 24 •

״תודה עלייך אן שלי״
אמרתי וחיבקתי אותה, ובאותו הרגע הבנתי, האישה הזו היא החיים שלי אבל היא גם זו שתגרום למוות שלי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
״אן אנחנו עדיין צריכים לדבר״ אמרתי
״על מה?״ היא שאלה לא מבינה
״שדיברנו על אלכס ואז הלכת לשון״ אמרתי בזמן שאנחנו מתקדמים למטבח
״כן נו כבר אמרת לי שאתה יודע״ היא אמרה לוקחת תפוח שוטפת אותו ונוגסת בו
״את זוכרת שאמרתי לך שתמיד אגן ואשמור עלייך?״ שאלתי היא הנהנה וראיתי זאת כאות להמשיך
״אלכס במרתף שלי״ אמרתי והתפוח החליק לה מהיד כנראה מההלם, אחרי כמה דקות שהיא נראתה חושבת היא התעשתה על עצמה הרימה את התפוח וזרקה אותו לפח.
״מה אתה מתכנן לעשות?״ היא שאלה והסתכלתי לה בעיניים, כל כך עמוק, מנסה להעביר אלייה את כעסי על הטיפש הזה.
״להרוג אותו בדרך שלי״ אמרתי וחייכתי חיוך זדוני
״תומאס״ היא החלה להגיד
״תראי, אני לא אשקר לך, אם קשה לך שהוא פה אז אני מצטער, הייתי רוצה להגיד לך שאם קשה לך אז תגידי לי והוא משוחרר, אבל אני לא יכול, אני לא יכול לשחרר אותו הוא פגע בך, מי שפגע בך פגע בי, ובי אף אחד לא פוגע ויוצא מזה בשלום״ אמרתי מחזיק בפניה צמוד אליי
״הוא כבר.. מת?״
״לא, את זה לא הייתי עושה בלי שתדעי, אני לא אשקר ואגיד שלא הרבצתי לו מעט אבל לא הרגתי, עדיין.״ אמרתי מדגיש את המילה האחרונה
״אני רוצה לראות אותו״ היא אמרה
״את בטוחה?״ שאלתי מחפש קצת היסוס בעינייה, אבל על מי אני עובד, שאנסטסיה רוצה להסתיר משהו היא יודעת יפה מאוד, אני עוד אלמד לקרוא אותה, בדיוק כמו שאני קורא את כולם.
״כן.״ היא קבעה
״אז אל תיבהלי פשוט יש שם עוד חארות״ אמרתי מגחך
היא הסתכלה עליי בלי לגחך ״או קיי״ אמרתי מוביל אותה למרתף.
וחשבתי על זה לרגע, אולי אני אחכה עוד ואולי אין טעם לחכות עוד, אני רוצה שיהיה לה גישה להכל, אני אומנם לא קורא אותה עד הסוף, אבל אני כן מצליח לזהות אם היא מסתירה משהו וכן מצליח להבין שהיא האישה שאני רוצה לשארית חיי. אוי תומאס מה נהפכת לקלישאתי, לשארית חיי, באמת?
״זה אמור להיפתח או משהו?״ היא שאלה מנסה לדחוף את הדלת
״היי תיזהרי״ אמרתי לפני שמשכתי אותה אליי
״זו דלת חשמלית את יכולה להתחשמל ככה״
״חכם״ אמרה מתגאה
אוקיי נעשה את זה אחר כך. קשה לי עוד לתת לה גישה לפאקיגנ הכל, פאק אפילו לא חשבתי על לתת את זה לניקולאס, היא עמוק בתוכי.
הנחתי את ידי על איזו אבן חיפשתי את הנקודה ולחצתי,
חיישן טביעת אצבע ועין.
את המרתף, רק אני וניקולאס רשאים לפתוח, רק לנו יש גישה.
נכנסנו והיא ראתה אותו
״פאק תומאס זה ממש לא מעט״ אמרה מגחכת מעט ללא הומור, אוקיי לתגובה כזו לא ציפיתי
היא העיפה לו אגרוף מלמטה לסנטר והראש לו עף אחורה, אוקיי לתגובה כזו בכלל לא ציפיתי.
אני אצטרך להזכיר לעצמי כל יום לא להתעסק איתה.
״הו בוקר טוב אלכסיס״ היא נתנה לו שם חיבה הרגע? מזגתי לעצמי כוס ויסקי
״אן אן תשחררי אותי אני מתחנן בבקשה, אני אטוס למקום אחר את לא תראי אותי יותר בחיים״ היי, אן זה שלי, מטומטם. תומאס אתה כרגע מקנא לבן אדם שקשור לכיסא. תפסיק אתה פתטי.
״הו זה לא ממש יעזור בהתחשב כי כל העולם הוא ברשותי״ אמרתי מחליט להתערב
״אז מה נעשה איתו?״ אן שאלה חושבת בכאילו
״אולי גיהנום״ היא אמרה מחייכת
״אומנם שם אני עוד לא שולט, אבל אני בהחלט יכול לסדר לו כרטיס כניסה מיוחד, מאוד מיוחד״ אמרתי צוחק ללא הומור
״לא בבקשה תשחררו אותי״ הוא אמר מנסה להשתחרר מהקשירה
״אן את לא כזו בבקשה תשחררי אותי״ הוא מנסה לדבר ללבה.
״חתיכת זין מה חשבת לעצמך? להציע נישואין לילדה בת 15״ נהמתי לעברו
״לא כי לחכות שהיא תהיה בת 16 ולחטוף אותה אליך זה בסדר״ הוא אמר, אוי הוא עשה כרגע את טעות חייו.
כשהבין מה אמר הוא ישר התחיל להגיד ״סליחה, בבקשה סליחה, תסלחו לי, אני מטומטם״
״מספיק!״ אנסטסיה צעקה והסתכלה עליו במבט שאפילו אני לא הצלחתי לפענח, זה נראה כאילו מבטה הולך להרוג.
באתי להתקדם אך אנסטסיה סימנה לי שלא להתקרב, אני בהחלט סומך עלייה.
נשארתי בצד שלי
רואה איך היא מחטיפה לו אגרופים. לאחר כחמש דקות של עינוי לא הצלחתי לזהות את פניו, אין ספק שהיא חזקה, לא יותר ממני אבל יחסית לאישה. גיחכתי לעצמי מהמחשבה.
לקחתי אולרים והלכתי לכיוונה ״שנעלה שלב?״ אמרתי מרים את האולרים באוויר
אלכס הסתכל עליי ועל אנסטסיה שרק חייכה חיוך לא רגיל.
״אני דווקא מעדיפה את זה״ אמרה והניפה סכין ענקית שלא תבייש לוחם.
היא נפנפה עם הסכין הזו מול עיניו של אלכס ובין רגע הכניסה את אותה הסכין לרגלו והוא נאנק מכאבים, ואז לרגלו השנייה.
הסתכלתי עלייה מחייך, פשוט מחייך, אני יודע שהאישה הזאת היא פאקינג האישה המושלמת.
״שנסיים עם זה?״ היא שאלה אותי, שעל פנייה ידייה וגופה ישנם כתמי דם
״כן, אבל לפני זה יש משהו שאני רוצה לעשות אל תסתכלי אם את לא רוצה״ אמרתי מסיים אל הכוס ויסקי שלי שם אותה בצד ולוקח את האולר עם הלהב הגדול והחד ביותר, התקדמתי אליו הסתכלתי על אנסטסיה, היא סימנה לי עם ראשה שזה בסדר והתחלתי להוריד לו את המכנס ואת הבוקסר, הוא מסתכל עליי בפחד, לקחתי כפפה בכל זאת סוטה, וגיכחתי למראה הזין הקטן שמופיע לפניי.
הוא מסתכל עליי במבט מתחנן שלא אעשה את זה
לקחתי את הלהב תפסתי את הזין שלו ביד אחת וביד השנייה התחלתי לחתוך לאט לאט מסתכל עליו במבט הרצחני שלי עמוק בעיניים.
עד שכל הקטן כבר היה בחוץ, והוא התעלף
״עד שכל הכיף התחיל״ אנסטסיה אמרה בעצב מזויף
״אפשר לסדר משהו״ אמרתי הלכתי לצד החדר לאחת מהקוביות המוסתרות בקיר, לקחתי מבחנה עם חומר שמעיר סוסים אפילו, זה פה בשביל להתעלל כל הזמן רק בזונות האלה.
קירבתי אותה לאפו בזמן שאני ואנסטסיה סתמנו את אפינו, הוא התעורר, בבון.
״אלכסיס, הגיע הזמן לסיים את כל המהומה שלשמה התכנסו״ הוא הסתכל לכיוון הזין שלו והתחיל לבכות, כוסית.
אנסטיה לקחה את הסכין, הצמידה לצווארו הרימה את ראשו מעלה ושיספה את גרונו בבת אחת. כל הדם שלו ניתז על גופה הקטן.
״אוף חבל דווקא ממש אהבתי את החולצה הזאת״ היא אמרה בחיוך צדדי
היא פאקינג פסיכית. אבל פסיכית טובה, והפסיכית שלי.
חייכתי אלייה, זרקתי את הכפפה בפח היציאה יצאנו מהמרתף הלכנו לכיוון המשרד שלי ונכנסו
היו שם מתאו ניקולאס כריסטיאן ואלברט
והם הסתכלו בהלם על אנסטסיה, טוב היא הייתה מפוצצת בדם, עליי הם קצת פחות בהלם כי הם רגילים.
״צאו״ אמרתי והם קמו
״מתאו ניקו המרתף ואל תבהלו״ אמרתי מחייך נזכר במה שהלך שם
לא הייתי צריך להרחיב בשביל שהם ידעו שצריך לנקות
״ראינו הכל״ ניקו אמר
״זה נכון״ השבתי
הם יצאו ואני נעלתי
״מי את?״ שאלתי מחייך
״אני אני ואתה?״
״את פסיכית, ואני אוהב את זה״ אמרתי מוזג לי ויסקי
״אתה יכול להגיד שאתה אוהב אותי זה בסדר״
״לא הכרתי אותך ככה״ אמרתי לוקח את הכוס ומתיישב מולה שהיא מתיישבת על השולחן, מולי, זה הגובה הכמעט מושלם לרדת לה.
״גם אני לא אבל מסתבר שאני בסדר״
״בסדר? את יותר טובה מכמה גברים ביחד שהם מתעללים בבן אדם״
״אתה תמיד יכול לסמוך עליי״ היא אמרה מחייכת
אבל אני ידעתי בתוכי שאין סיכוי שזה יקרה יותר.
זה יכול להוות טראומות בלתי מוסברות ואני לא רוצה שהיא תהיה עדה לזה, אלכס זה היה המקרה שלה לכן סיפרתי לה אבל בהחלט לא ציפיתי שהיא תכה ותדקור אותו ואחר כך עוד תשסף את הגרון שלו.
באתי לשתות אך היא חטפה את הכוס שלי ושתתה את הכל בשלוק ועיוותה את הפרצוף
״אני אלך להתקלח, ביי ריבת חלב שלי״
הפנתי אלייה את מבטי באחת, היא נזכרה בלילה ההוא.
——————————————————
פלאשבק:
הכנסתי את אנסטסיה לרכב והיא אמרה ״הו אתה מקנא בגלל זה באת״
״לא אני לא״ אמרתי מתכחש
״טוב כחשני״
״בא לי גלידה ריבת חלב״ היא ביקשה, לא ידעתי שעוד מייצרים כאלה
״מייצרים כאלה עדיין?״
״כן מר ריבת חלב״
״איפה? אני אקנה לך״ שאלתי
״עבר לי החשק״ גיחכתי
סוף פלאשבק
——————————————————
אנסטסיה
נכנסתי להתקלח הורדתי ממני את כל הזוועה הזו,
בהתחלה ירדו מים אדומים ממני אבל לאט לאט הכל ירד, קרצפתי את עצמי כל כך טוב שלא יישאר זכר לחרא הזה.
יצאתי מהמקלחת עטופה במגבות אחת בראשי ואחת בגופי.
אני שמחה שהפינה הזו לפחות נסגרה.
שלחתי הודעה לליה
אנסטסיה: ״מועדון היום אני 23:30 אצלך״
ליה: ״הולי שיט כןןןןןןןן״
ליה: ״אני אוהבת אותך אני אוהבת אותך תזדייני איתי כבר״
אנסטסיה: ״אני שמחה לשמוע שאהבת״
ליה: ״ברור אבל התגעגעתי לתחת שלך כן לא אלייך״
גלגלתי עיניים ולא עניתי
שמתי על עצמי חולצה של תומאס ומכנס קצר, כן יש לי כמה חולצות שלו אצלי בחדר, תקראו לי גנבת אבל זה מרגיש טוב.
ירדתי ולא ראיתי אותו שם נכנסתי למשרד וגם שם הוא לא היה ״תומאס״ קראתי והוא לא ענה אז הנחתי שהוא נכנס להתקלח.
באתי להסתובב ולחכות בחדר של תומאס אבל לפתע שמעתי ״אני די בטוח שאני לא מפחד מנשים אבל את הראשונה שלדעתי אתחיל לפחד ממנה״
הסתובבתי חזרה וראיתי את ניקו יושב באי במטבח שותה ויסקי
מה יש לאחים האלה מויסקי?
התקרבתי אליו ״למה שתפחד ממני?״ שאלתי והתיישבתי לידו לקחתי את הבקבוק וכוס ושפכתי למרות שטעמתי מקודם וזה לא וואו בכלל, זה מר.
״את ראית מה עשית לו? אני רגיל לדברים האלה לא כשזה בא מפאקינג אישה״ הוא אמר אני גיחכתי ושתיתי ועיוותתי את פניי
ניקולאס צחק
״זה לא מתאים לך, תשתי ויטמנציק״
ואני הוצאתי לו לשון
״איך את?״ הוא שאל בדאגה
״אני בסדר״ אמרתי מחייכת אליו
״היי״ תומאס הגיע לעברנו, שיערו רטוב, כן הוא בהחלט התקלח והריח, אני אגנוב לו את הסבון הזה מתישהו.
״ניקו אני רוצה אותך את מתאו וכריסיאן אצלי במשרד, אתמול.״ הוא אמר בפקודה ועיניו הפכו לאפלות, אני יכולה להבין למה כולם מפחדים ממנו, זה בהחלט מפחיד.
ניקו הפעם לא הגיב בבדיחה כלשהי כמו תמיד ופשוט נעלם ברחבי הבית.
״אני נשבע לך, אנסטסיה שלי, כל אחד שאי פעם פגע בך, או חשב על לפגוע בך אני אהרוס אותו.״ הוא אמר בזעם
״תומ אני בסדר באמת״ אמרתי מחייכת אליו ומלטפת אל לחיו
הוא עצם את עיניו מתענג על מגעי תפס את ידיי לאחר כמה דקות ונישק אותה ברכות לא מוכרת
״אני צריך ללכת, אם את צריכה משהו תבואי או תגידי לי מה שיהיה לך יותר נוח״ הוא אמר ונתן לי נשיקה בראשי
״טוב חתיך״ אמרתי והוא קרץ לי והלך.
נשכבתי על הספה בסלון ואז הפלאפון שלי צלצל אני לא מאמינהה. ישר עניתי
״דוד שוקייייי״ צעקתי לפלאפון ואז צחקתי מכמה שאני סתומה.
״היי אנה מתוקה איך את?״ הוא שאל וצחק גם
״בסדר ממש התגעגעתייי איפה אתה לא שמעתי ממך איזה שלושה חודשים״
״טיסות עניינים את יודעת״
״איך אמור?״ שאלתי מתכוונת לביתו החמודה היא בת 8, אישתו פשוט עזבה אותם ככה, כשהילדה הייתה בת 3, הייתי משחקת איתה ושומרת עלייה מלא.
״מתגעגעת אלייך כמו תמיד אנה, אנחנו מרגישים בחסרונך״
״הלוואי והייתי יכולה לבקר איפה אתם עכשיו?״
״עכשיו באמסטרדם, האמת שאני צריך אותך״
״נו פרויקט של מי עכשיו?״ שאלתי נאנחת
״אני צריך שתתכנני לי בית קרקע שלוש קומות, את יכולה?״
״אממ אני מאמינה שכן? אבל בלי עיצוב פנים בבקשה הלקוחה הקודמת שיגעה לי את החיים״
הוא צחק ״טוב חיים שלי, עכשיו מתי את מתכננת ללמוד את זה באמת?״
״אני לא יודעת, זה לא משהו שמסתדר לי כרגע״
״את יודעת שברגע שאת אומרת לי שאת רוצה אני מסדר לך ללמוד במכללה של חבר טוב שלי״
״כן כן אני יודעת כבר סיפרת לי עליו״
״טוב מותק אני לא אפריע לך, אני עכשיו מעביר לך את המספר של הלקוח, אם את רוצה להתחיל לעבוד על זה זה יהיה מעולה״
״כן כן כן גם ככה אין לי מה לעשות״
״אני מתגעגע אלייך נדבר אהובה״
״ביי״ אמרתי וניתקתי
אני אסביר, דוד שלי הוא דוד מצד אבא והוא קבלן, אני עוזרת לו מלא בתכנון הבנייה, באיך אנשים רוצים את הבית, זה חלק מהשירות, אם זה גורם לבעיות? ממש לא.
זה משהו שתמיד התעניינתי בו, כי הרי זה דמיון, זו הדמיה.
זה משהו שאני מאוד רוצה ללמוד אבל כרגע אין לי את הכסף לזה אז כשארוויח את הכסף אתחיל.
מדי פעם שהוא עמוס הוא מבקש ממני לעשות את זה במקומו ואני שמחה כי זה נותן לי ניסיון וזה טוב לי, מהרגע שהוא שמע שזה התחום שאני רוצה לעסוק בו הוא עף עליי והתחיל לתת לי פרויקטים, פרויקט אחד לכמה חודשים.
קיבלתי הודעה ממנו
דוד שלוקי: ״איש קשר: דניאל״
דוד שלוקי: ״תודה שאת עוזרת לי, אני מעריך את זה אנה יקירה״
אנסטסיה: ״אין על מה, זה טוב גם לי דוד שלוקי״
דוד שלוקי: ״חחחח אוהב אותך, נדבר, לילה טוב אנה״
קראתי ולא עניתי
והתקשרתי לדניאל הוא ענה אחרי שלוש צלצולים
״היי דניאל מדברת אנסטסיה, העוזרת האישית של שוקי אלונסו, אשמח לשוחח איתך על מנת שאוכל לעבוד על ביתך״
צריך להיות רשמיים מה נעשה