MINE// שֶׁלִּי

• פרק 57 •

״תתרחק״ אמרתי
״סתמי. אמרת בלילה. עכשיו לא לילה. עכשיו ערב״ הוא אמר בחיוך מנצח ואני גלגלתי עיניים ״הו, את בוחנת אותי״ הוא אמר מגורה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חזרנו אחרי המסיבה לאחוזה של הוריו של תומאס, החלטנו שנישן שם היום, לכל אחד פה יש את הקומה שלו אז ככה שנוח פה לכולם.
״אן מתוקה אני לוקחת את הילדים לישון״ אנדראה אמרה לי
״אוף, בקושי הייתי איתם, כל היום הם איתכם מה עשיתם שהם ככה מאוהבים בכם״ אמרתי מתקרבת לנשק את אמילי שעל ידיו של דריו
״ילדים כאלה מתוקים וטובים״ אנדראה אמרה מחבקת את מאור שעוד רגע ונרדם בעמידה
״לילה טוב אמא״ הוא אמר ונישק אותי על השפתיים
״לילה טוב חתיכי״ אמרתי לו מנשקת את לחיו
״לילה טוב אבא״ אמר ונתן לו חיבוק גברי
״לילה טוב גברבר״ תומאס אמר לו מבלגן את שיערו והם עלו לחדרם ובחדר הצמוד אליהם ישנו מאור ואמילי הקטנים שלי.
הלכתי למטבח והתיישבתי בכיסאות האי חולצת ממני את העקבים המרושעים, אני בכלל מעדיפה סניקרס, או אם אתם שואלים אותי את הקרוקס של תומאס, כן כן הבחור שם קרוקס רק בבית וזה חתיכת דבר נוח.
ואנחלס נכנסה אחריי
״אני חייבת לספר להם אני לא יכולה להסתיר את זה כבר!״ אנחלס אמרה מיואשת
״אני אעזור לך לספר״ אמרתי ״לכם״ אמרתי כשראיתי את מתאו מתקרב ואנחלס הזיזה את מבטה הצידה וראתה אותו וחייכה
״אבל אתם צריכים לקחת בחשבון כמה דברים״ התחלתי לומר ומתאו מזג לי מים והודתי לו עם ראשי ושתיתי ואחרי שלושה שלוקים שסיימתי את הכוס ״אחד מהם זה שתצטרכו להתמודד עם זה שברגע שתספרו לא תהיו אחד ליד השנייה מספר ימים אולי אפילו שבועות״ אמרתי ״אבל תזכרו שככל שתעשו את זה מהר יותר ככה תסיימו עם זה מהר יותר״ הוספתי יתרון לחיסרון
״אוף״ אנחלס אמרה וראיתי שמתאו מת לחבק אותה
״תחבק אותה כבר אדיוט״ אמרתי מחייכת אליהם והוא חיבק אותה חיבוק צדדי, כל כך חמודים
״אנחנו נלך ונספר עכשיו לתומאס הכל ואחר כך נתמודד עם מה שיבוא. נתמודד ביחד״ אמרתי להם ומלטפת את זרועה של אנחלס
״מתאו״ נשמעה קריאה מהסלון לעבר מתאו ומתאו הלך
״אל תדאגי אנחלס אנחנו נסדר הכל, אני איתכם, אוקיי?״ אמרתי לה והיא חיבקה אותי
״מוכנה?״ שאלתי והיא הנהנה מפוחדת והחזקתי בידה לוקחת את נעלי הבית של תומאס שהיו בכניסה והתקדמתי אליהם עמדו שם ניקו מתאו ותומאס שלי
״תומאס אני ואנחלס צריכות לדבר איתך״ אמרתי לו
״כמה דקות״ הוא אמר
״נחכה בחוץ״ אמרתי מצביעה עם ראשי לעבר הגינה הענקית וסימנתי למתאו שיבוא ביחד איתו ויצאתי עם אנחלס לבחוץ נעמדנו וחיכינו
״אל תדאגי״ אמרתי לה והיא חיבקה אותי עדיין בלחץ ובצדק, איך אח שלה הגדול יגיב? הבוס של כל הבוסים.
לאחר מספר דקות אני רואה את תומאס מגיע ומתאו אחריו ורק לאחר שהגיע אלינו ראה את מתאו וכיווץ את גבותיו
״זה בסדר מתאו הן ביקשו לדבר איתי״ תומאס אמר לא מבין
״תומאס״ התחלתי לומר אחרי כמה דקות שישנה שתיקה ״הם רוצים לספר לך משהו״ אמרתי ולפי עיניו ראיתי את ההבנה מחלחלת בתוכו
״לא לא לא לא״ הוא אמר מרים את ראשו ושם את ידו הימנית על פניו
״אין פאקינג סיכוי״ הוא אמר והרגשתי עדיין צורך להגיד את זה כי זה מחייב אין מה לעשות. הוא צריך לשמוע את זה
״הם ביחד כבר זמן מה״ אמרתי את זה. זהו.
״כמה זמן?״ הוא שאל בעצבים ובעיניים בוערות
״עוד מעט חודשיים״ אנחלס אמרה נושכת שפתיים במבוכה ומתאו החזיק בידה
״תוריד את היד שלך מאחותי הקטנה יא חתיכת מזדיין״ תומאס אמר בשיא העצבים שלו
״חודשיים? חודשיים! חודשיים אתם מסתירים ממני את זה! אין בן אדם שמסתיר ממני משהו יום אחד ויוצא מזה בזול!״ תומאס אמר בעצבים ״ואתה יודע את זה!״ הוא אמר נוקף אצבע לעבר מתאו ואני הסתכלתי על ניקו, הוא הבין את המבט שלי.
חודשיים זה הזמן שאני יודעת, יודעת על ההריון ולא מספרת לו. מה אני שונה אחרי הכל?
מה עושים במצב כזה?
״תומאס.״ אמרתי עצבנית ״הם זוג צעירים. ואם הם לא סיפרו לך זה בגלל ההתנהגות שלך.״ אמרתי עצבנית יותר ממקודם
״איך אני אשם בזה? שהוא פיתה את אחותי הקטנה פאקינג אחותי הקטנה! הוא השומר ראש שלה, הוא היה אמור לשמור עלייה לא פאקינג לזיין אותה!!!״ תומאס נהם עצבני
״לא שכבנו בכלל״ אנחלס אמרה
״תסתמי את הפה שלך״ תומאס צרח ומתקרב אלייה גורם לה לשבת על הספסל הקרוב מפחד
״ממתי ידעת על זה״ הוא שאל אותי
״לפני שבוע בערך״ אמרתי
״שבוע את מסתירה ממני?״ הוא שאל המום
״זה לא שאפשר לדבר איתך מבלי שתניף את הנשק שלך בשנייה באוויר״ אמרתי עצבנית מתקרבת אליו
״כשאת רוצה את יודעת יפה מאוד איך לבוא ולדבר איתי״ הוא צעק חזרה
״לא. אי אפשר לדבר איתך. תראה איך אתה מגיב.
לאנחלס יש בן זוג היא בת פאקינג 23 תתבגר.״ אמרתי עצבנית
״זו אחותי הקטנה!״ הוא צעק
״זה לא מעניין אות...״ אמרתי והרגשתי כיווץ בבטן ״אה״ אמרתי מחזיקה את הבטן התחתונה שלי וניקו ישר רץ אליי ושם את ידי על כתפו גורם לי להישען עליו.
״אן״ תומאס אמר כאילו נרגע מכל העצבים שלו בשנייה
״שלא תעז אדיוט. אם כואב לי כרגע זה בגלל הצרחות שלך. אני עדיין באותה הדעה מהערב. אתה לא ישן לידי היום.״ אמרתי נעזרת בניקו שלוקח אותי עד לחדר ומשכיב אותי על המיטה
״אני צריכה להחליף בגדים זה לא נוח״ אמרתי
״אני אביא לך״ הוא אמר וקם אל חדר הארונות
״במדף הימני יש חולצות של תומאס תביא אחת״ אמרתי רגע לפני שהוא נכנס לחדר והוא חייך וזרק לעברי אחת
״אני אלך, את תסתדרי?״ שאל
״כן״ אמרתי
״טוב, לילה טוב יפה שלי, אם יש משהו הודעה אחת ואני אצלך״ הוא אמר מחבק אותי וחייכתי אליו והוא יצא מהחדר,
אוי אלוהים ישמור אותי.
פתחתי את השמלה והורדתי אותה ממני נשארת רק עם המחטב ומי נכנס בתזמון מדויק?
כן כן צודקים, לא אחר מתומאס דהן.
״הו״ הוא אמר מהופנט וסגר מהר את הדלת ונעל
״ביי״ אמרתי שמה על עצמי את החולצה שלו ומתכוונת להיכנס לשירוקלחת ונראה שלתומאס היו תוכניות קצת אחרות משלי, קצת הרבה כי הוא פשוט משך אותי אליו ומצמיד את הגב שלי לחזה שלו ושם את ידו השמאלית על הבטן שלי ומתרחק מעט עם ראשו ומעלה את ידו הימנית ומזיז את שיערי לאחור ואז נצמד אליי שוב והלחי שלו מתחככת עם הלחי שלי, הוא צריך להתגלח.
״תספרי לי״ הוא ביקש והוציא אנחת רווחה
״מה לספר לך?״ שאלתי לא מבינה והוא סגר את אצבעותיו של שתי ידיו אחת בשנייה ושם על הבטן שלי
״למה הסתרת ממני?״ שאל ונראה כי זה קשה לו לשאול ברוגע כרגע
״כי זה לא משהו שאני יכולה לבוא ולספר לך תומאס״ אמרתי עוצמת את עיניי ונשענת עליו
״למה?״ שאל ״למה את יכולה להסתיר ממני משהו ואני מרגיש חרא שאני מסתיר ממך את זה שהפלצתי בבוקר.״ הוא שואל אך זו לא שאלה זה יותר אמירה
״תומאס״ אמרתי מסתובבת אליו ושמה את ידיי על פניו ״אני לא יכולה להתערב במשהו שלא שייך אליי. היה לי קשה להסתיר את זה כן. אבל אני לא יכולה לספר לך בלי שהם מאשרים״ התחלתי לומר
״הם?״ קטע אותי ״הם צריכים לאשר לך?״ שאל במן תדהמה
״תומאס״ אמרתי ״מספיק, תראה איך אתה מגיב, הם מפחדים״ אמרתי מסתכלת ברוך בעיניו
״מעולה. שיפחדו, הם לא יהיו ביחד והבהרתי את עצמי יפה מאוד״ אמר בעיניים רצחניות
״מה עשית?״ שאלתי מורידה את ידיי מפניו והסתכלתי לו בעיניים והם חייכו חיוך זדוני. הוא הרביץ לו. הוא הרביץ למתאו.
התקדמתי לדלת במהירות והוא משך אותי אליו
״את לא יוצאת ככה לשום מקום״ הוא אמר בעצבים מצביע על זה שאני לבושה במכנס קצרצר וחולצה שלו
״אם לא היית עושה את מה שעשית כנראה שלא הייתי צריכה לצאת. שנינו כרגע עושים דברים שאנחנו לא צריכים.
כשאתה תתחיל להתנהג יפה כלפי הסובבים אותך אז ההתנהגות שלי תשתנה בהתאם אני מבטיחה לך.״ אמרתי בעצבים פותחת את נעילת החדר פותחת את הדלת ויורדת לכיוון הסלון ובמהירות ובו זמנית במהירות ואני רואה את אנחלס מול מתאו והיא בוכה את חייה ופדרו חוסם אותה מלגשת אליו והיא לא מצליחה לעבור אותו ואני מסתכלת על מתאו שרוע על הרצפה רואה את פניו מדממות ואדומות, תומאס.
ניגשתי במהירות למתאו
״אלוהים ישמור מתאו״ אמרתי מרימה אותו מהרצפה ושמה את ידו על כתפיי עוזרת לו להיתלות עליי
״הקאפו נתן פקודה שאסור לו לזוז משם״ פדרו אמר דרוך וגלגלתי עיניים ומשכתי בידיי את אנחלס מתעלמת לחלוטין מפדרו והמשכתי לקחת את מתאו ביחד איתי לחדר השירותים מקלחת הגדול שנמצא בקומה שבה היינו, קומת הכניסה
הוצאתי את ערכת העזרה הראשונה והשנייה עם כלי התפירה,
מזל שאני כבר יודעת איך לעשות מכמות הפעמים שטיפלתי בעצמי ובחיילים של תומאס ובתומאס עצמו.
״שב על זה״ אמרתי למתאו סוגרת את סל הכביסה וטופחת על המכסה על מנת שיישב
״זה יישבר״ הוא אמר מגחך
״נכון״ אמרתי חושבת ״טוב תישען על השיש״ אמרתי לו והוא נשען והסתכלתי עליו מכווצת את גבותיי ״תוריד את החולצה מתאו, אני צריכה להגיד כל דבר?״ שאלתי מגחכת מעט והוא צחק והוריד את החולצה
״תשטפי פנים יפה שלי״ אמרתי לאנחלס הרועדת
לקחתי צמר גפן ושמתי עליו מעט אלכוהול, קודם כל מחטאת את הפצעים שנגרמו לו, הוא לא זז מזה. לא ציפיתי לכן גם לא הזהרתי לפני.
שמתי תחבושות על הפצעים הקטנים והאדומים שברוך השם לא נפתחו ואז עברתי לפניו
״תחזיק את זה״ אמרתי מהדקת את אחיזתי על צמר הגפן הספוג באלכוהול מעל הגבה שלו והוא החזיק שנייה לפני שהורדתי ולקחתי את המחט וחיטאתי אותה ולקחתי את החוט המיוחד והדלת נפתחה בסערה
״מה נראה לך שאת עושה?״ תומאס נהם בעצבים
״מתקנת את מה שאתה שובר״ אמרתי בעצבים בחזרה
והתחלתי לתפור את הפתח הקטן שנהיה לו במצח ולאחר מכן את השפה וכשסיימתי חיטאתי את אזור התפירה ואז עברתי לאזור הגב וחיטאתי שם הכל ושמתי את הפלסטרים הגדולים עם הדבק בצדדים.
״בואי״ תומאס פקד
״אתה יודע מה אתה צריך לעשות בשביל שאבוא איתך״ אמרתי
״לא יקרה״ אמר בעצבים
״כנ״ל״ אמרתי בחיוך מגישה למתאו את חולצתו
״אנסטסיה, אל פאקינג תעצבני אותי״ הוא אמר דופק את ידו על הדלת גורם לאנחלס להירתע מעט
״תפסיק כבר״ אמרתי מחבקת אותה מהצד ״אתה לא רואה למה אתה גורם לה?״ שאלתי בעצבים מלטפת את ראשה
״אנסטסיה בואי כבר.״ נהם שוב
״תומאס. לא משנה כמה תתעצבן אני לא אבוא איתך. לא כשאתה מתנהג ככה״ אמרתי מצביע על גופו כביכול על ההתנהגות וארזתי כל דבר בקופסה המתאימה לו וזרקתי את הכל לפח
״מתאו לך תנוח אנחלס תעזרי לו״ אמרתי לשניהם ברוך
״את לא הולכת איתו״ תומאס שוב התערב
״היא כן״ אמרתי
״היא לא. היא אחותי הקטנה ואם היא תלך היא תמות באותו הרגע שכף רגלה תדרוך בכיוון של החדר של הבוגד המזדיין הזה״ תומאס אמר מסתכל על מתאו בגועל
״כי איתך היא לא תמות נכון?״ שאלתי מגלגלת עיניים
״לא״ קבע
״מתישהו ישבת איתה? דיברת איתה? שאלת אותה מה היא מרגישה עם העובדה שהצבת לה שומר ראש? מתישהו חיבקת אותה? היית לצידה כשהיא הייתה צריכה?״ שאלתי כמאשימה ״תחשוב קצת תומאס. רק קצת. למה היא כל כך פחדה לספר?״ שאלתי אותו בעצבים והעיניים שלי תקועות בעיניו
״כי היא יודעת שהיא תמות ביחד איתו.״ תומאס אמר בארס
״תומאס היא בת 23. היא צריכה לחשוב על החיים שלה״ אמרתי
״הוא צודק. אצלנו אין דבר כזה להתחתן עם גבר שהכרת. זה מה שהקאפו בוחר או ההורים״ אנחלס אמרה משפילה ראשה ומבטו של תומאס עדיין עליי ושלי עליו
״אה אז תכננת להפקיד את אחותך הקטנה בידיו של מישהו שאתה לא מכיר כדי שיהיה לכם קל לעשות עסקים, ומה קורה בחדרי חדרים? איך הוא התייחס אלייה? יעשה איתה אהבה רק בשביל לרצות את כולכם כי צריך שיהיה יורש?! יורש בתחת שלי.״ אמרתי מתקרבת לעבר תומאס בצעקות
״אני נשבעת לך. כל עוד אני בחיים שלכם וכל עוד אני נושמת אנחלס לא תתחתן בנישואי נוחות. היא תתחתן עם הגבר שהיא אוהבת והיא בוחרת״ אמרתי מפנה אליו אצבע מאשימה
״אני אדאג לה״ הוא אמר
״כמו שדאגת לה עד היום?״ שאלתי בעצבים ממשיכה לסדר את הדברים ומסדרת אותם חזרה בארון ומנקה את השיש מדם שנזל.
״אתה לא תהרוס להם. גם אם זו טעות, תן להם לטעות.״ אמרתי יותר רגועה
״הם לא יכולים להיות יחד, אף אחד לא יסכים לזה״ הוא אמר מנסה להסביר לי
״אף אחד לא יסכים כי אתה לא תסכים. אבל אם תסכים, מי יעז לפצות פה?״ שאלתי את השאלה הברורה מאליה, כי הוא הקאפו. אף אחד לא מערער על הקאפו
״אנחלס לכי לקומה של ההורים, ואתה מתוך כבוד שהיה לי אליך ומהכבוד שיש לי לאישתי אתה תישן בקומה הזאת ומחר על הבוקר אתה במשרד שלי, אני ברור?״ שאל מסתכל על מתאו בעיניים רצחניות
״כן קאפו״ מתאו אמר משפיל את ראשו
״לתת להם להגיד לילה טוב אחד לשנייה אתה יכול או שתעמוד להם פה ותדאג לחתוך לו את היד אם הוא מחבק אותה?״ שאלתי בציניות והוא נאנח
״דלת פתוחה״ הוא אמר מזהיר אותם ויצאנו וחיכינו
״חיכינו מספיק״ הוא אמר לאחר עשר שניות
״די נו תראה איזה חמודים הם, הם רק בתחילת הדרך אל תהווה להם מכשול״ ביקשתי והוא נהם ופתח את הדלת לרווחה ואני גלגלתי עיניים בפעם היי יודע כמה הערב
״כל אחד לקומה שלו קדימה.״ תומאס פקד כהרגלו ואני נאנחתי וחיבקתי את אנחלס שהלכה לחדר שלה בקומה העליונה ומתאו שהלך לחדר שנמצא בקומה הזו.
״בואי נלך לישון״ הוא אמר עייף
״אתה לא ישן איתי״ אמרתי מושכת בכתפיי ומכווצת את גבותיי
״אני במשרד אם תרצי, אני אוהב אותך״ הוא אמר ברוך ונשק לראשי ולקחתי בקבוק מים קרים מהמטבח ועליתי לחדר התיישבתי על המיטה ומורידה את המחטב ומשחררת את הבטן לרווחה נשארת רק עם החולצה של תומאס ומצאתי את עצמי שוכבת על המיטה מדברת אל הבטן הקטנה שכל כך גדלה, חודשיים? אני חודשיים בהריון? או יותר? זה נראה כאילו אני חודש 6 לפחות, בחיי.
״איך הצלחת להגיע?״ שאלתי את העובר או עוברית שבבטן שלי והרגשתי אותו מגיב מתי שאני מלטפת, או שזו היא? שאלתי את עצמי אך צלצול פלאפון קטע את מחשבותיי. שון.
״שון״ אמרתי לפלאפון
״אנה שלי. הכל בסדר עם תומאס?״ שאל
״כן, למה?״ שאלתי חזרה
״מה שהיה באירוע״ הוא אמר מזכיר לי את המאורעות שקרו לפני מספר בודד של שעות,
אה כן. לא סיפרתי לכן, שון וקייט עברו לגור כאן בישראל, וכן קייט כבר ילדה לפני חודש וחצי. היא ילדה בת קטנה וחמודה והם עברו לגור כאן ליד ההורים של תומאס, הצענו להם את האחוזה שלנו אבל הם רצו משהו קטן אז תומאס נתן להם בית של חמישה חדרים צמוד לאחוזה, כפרה עליו.
״הכל בסדר שון-שון איך סלין?״ שאלתי, ככה הם קראו לבת שלהם.
״מתגעגעת אלייך נראה לי״ שון אמר בגיחוך מבעד לפלאפון
״הלוואי והייתי יכולה להרגיש אותה, לדעת מה היא מרגישה ומה עובר במוח הקטן שלה ואם באמת רואים שם מלאכים״ אמרתי ואוי אלוהים עלה לי רעיון מדהים ״פאק שון, אני אדבר איתך אחר כך״ אמרתי במהירות לפני שאשכח
״אוקי ביי״ הוא אמר וניתקתי במהירות ולקחתי מחברת וכתבתי את זה מהר על דף והלכתי למחסן של הבית מתחילה לחפש מלחם ומצאתי אחרי כמה דקות עם הפנס של הפלאפון ועליתי חזרה לחדר מיקמתי את השולחן במרכז החדר ומלפניו הכיסא והנחתי את כל המוצרים הרצויים על השולחן באופן מסודר ושמתי משקפי מגן והתחלתי להלחים את החוטים, כמובן שקודם כל בדקתי שכל החומרים הינם חומרים שלא מזיקים, שהם בריאים מכל סוג שהוא, מזל שיש פה הכל בבית הזה, וחיברתי את הצ׳יפ הפיצי למחשב באמצעות כבל מיוחד והקלדתי את כל הקודים הנחוצים.
ושמתי מדבקה שקופה עם המספר הסידורי שהקלדתי לכל צ׳יפ.
אחרי כמה דקות ירדתי למחסן ומצאתי את הרובה הכסוף הרצוי שלא יורה כדורים אמיתיים, רואים שהוא ישן מאוד לכן עליתי חזרה לחדר שמה משקפי מגן ופתחתי את הרובה מתחילה לבדוק חיבורים וראיתי כמה חיבורים רופפים ותיקנתי אותם במהירות,
למה אני יודעת חשמל אם לא למדתי את זה? שאלתי את עצמי אך פתאום הרגשתי את העייפות ננעלת מעליי
״היי״ אנחלס נכנסה ורואה אותי ממשיכה להתעסק עם חוטי החשמל ״לא ישנת כל הלילה?״ שאלה מופתעת
״כל הלילה?״ שאלתי מסתכלת על החלון, פאק כבר בוקר.
״שיט״ אמרתי קמה מהר והולכת לחדר הארונות ״אל תגעי בכלום״ צעקתי לה מתוך החדר והיא נאנחה וצחקה
והוצאתי חולצה לבנה אך לא כל כך לבנה שעלייה נמצאים עלים בצבע חום ושרווליה הארוכים נופלים מכתפיי שמתי את המחטב והידקתי אותו סביב החולצה גורמת לכל הבטן הגדולה להיבלע בתוך המחטב ומעליו שמתי שורט חום שיש לו כיסים בשני צדדיו לקחתי גרבי חצי שחורות שמתי ומעליו שמתי נעלי נייק לבנות עם גוון חום.
חכו אני אראה לכם כי אני לא יודעת להסביר;
~~~~~~~~~~~~~~~~~