MINE// שֶׁלִּי

• פרק 11 •

הסתכלתי עלייה וקלטתי שהיא נרדמה, והחלטתי להירדם גם, אני אוהב את הילדה הזאת ואני ממש לא הולך להתרחק ממנה, כיביתי את הטלוויזיה שמתי את השלט על השידה נשקתי לראשה ושקעתי לשינה עמוקה לצד אהבת חיי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
08:20:  התעוררתי מדפיקות בדלת, פאק אנחנו עדיין באותה התנוחה מאתמול, אני לא רוצה להעיר אותה, אני רוצה להישאר ככה לנצח, פתאום הפלאפון שלה צלצל והופיע השם ״החשפן הפרטי שלי❤️״ על המסך, והתחלתי להתעצבן, מי זה? למה היא קוראת לו ככה? ולמה הוא מתקשר אלייה על הבוקר לעזאזל? השתקתי אותו שלא יפריע לה לישון ואז שמעתי מבעד לדלת ״אני שומע שאת משתיקה את הפלאפון את ערה ומסננת אותי אנסטסיה צריך לצאת כבר״
הבנתי שזה שון אז נרגעתי וצחקתי על עצמי שאני מקנא לה ככה, הערתי את אנסטסיה בשקט היא הייתה בהתחלה בהלם מזה שאני עוד פה והצבעתי על הדלת והיא צעקה ״מה שון מה אתה רוצה ממני בשעה כזאת? יא הזייה״
״מה זה מה אני רוצה ממך כבר שמונה ועשריםם״
״מה???״ היא אמרה והסתכלה על השעון ואמרה ״פאק״ והיא אמרה לשון ״אני אתארגן ואבוא תלך בלעדיי בינתיים״
״כרגיל יא פרה, אני אוהב אותך ביי״
ואז היא הפנתה את מבטה אליי ״אתה עוד פה?״ ושאלה בלחש
״את רוצה שאלך?״ שאלתי
״לא, תישאר אתה מפחיד את הסיוטים שלי״
פאק.
״תישני״ אמרתי
ואז הפלאפון שלי צלצל ושמו של ניקו הופיע
עניתי בשקט ״הלו״
״איפה אתה אחי״ הוא שאל
״אני תכף בא מה יש?״
״סתם לא ראיתי אותך בבית״
״ביי ניקו״ אמרתי וניתקתי
עכשיו אני אשן קצת עם אהבת חיי.

אנסטסיה
קמתי אחרי שלוש שעות שוב, כבר היה לי ברור שלבית ספר אני לא אלך.
אני לא יודעת מה הסיפור עם תומאס, אבל זה הלילה הראשון מזה שנה וחצי שישנתי ללא סיוט אחד.
ראיתי אותו עדיין ישן, כמה שהוא חתיך, הסתכלתי על הבטן המשורטטת שלו על הפנים השלוות שלו.
לפתע הפלאפון שלי צלצל ושהסתכלתי על השעון ראיתי שעברה שעה, שעה אני חוקרת את הגבר הזה שמולי,
על הצג הופיע מספר לא מוכר אז יצאתי מהחדר לא רוצה להפריע לו לישון
ועניתי ״הלו?״
״אנסטסיהההההה״ וזיהיתי את הקול
״אנחללל איך את?״
״טוב יפה שלי רוצה לצאת היום לקניון?״ היא שאלה
״אין לי בעיה״ אמרתי
״האח השמן שלי אצלך?״ היא שאלה
״כן״ עניתי מסמיקה
״תצלמי אותו מלא ושהוא יקום תשלחי לו לווצאפ הוא לא סובל את זה״ היא אמרה וצחקה
״עליי״ אמרתי
״טוב מאמי שלי אני אדבר איתך יותר מאוחר נצא באיזה ארבע״
״טוב אהובה״ אמרתי
״ביושששש״
אמרה וניתקתי ושמרתי אותה בפלאפון ״אנחל אהובתי❤️״
אנחל קטנה ממני בשנתיים ככה שהיא בת 14,
חזרתי לתומאס נעלתי את הדלת אחריי כמובן, שמתי את האייפון שלי על שקט וצילמתי אותו מלא מכל כיוון מכל זווית מכל חור.
ובכל תמונה הוא פשוט חתיך.
נשכבתי לצידו והוא אמר ״פעם אחרונה שאת הולכת ממני״
פאק הטון הזה שגורם לזרם לא מוכר בין רגליי
הוא הצמיד אותי אליו והרגשתי את הנשימות שלו עליי, פאק זה כל כך סקסי
״איפה היית״ הוא שאל ״דיברתי עם המאהב שלי״ אמרתי וצחקתי
הוא ישר פקח את עיניו, פאק העיניים התכולות שלו.
״מאהב?״ ותוך שנייה הוא היה מעליי שהוא סוגר את ידיי ביד האחת שלו והיד השנייה מדגדגת אותי, התפתלתי ממש ובתוך רגע הוא כבר לא היה עליי אלא מצדדי מחזיק את האיבר שלו בין רגליו הסתכלתי על הברך שלי והתחלתי לצחוק בלי סוףףףף נתנתי לו ברכית טוב שלי
״יש לך צחוק יפה״ ניערתי את ראשי ואמרתי לו ״תומאס, הבטחת שבבוקר תלך״
״תפסיקי להגיד לי ללכת בזמן שהעיניים שלך מבקשות ממני להישאר, למה את הולכת נגד הרצון שלך?״ הוא אמר בקצת עצבים
ואמרתי לו ״אתה עושה לי טוב, אתה מבריח לי את הסיוטים, אבל אני לא יכולה להיות איתך, אתה מבריח לי את הסיוטים אבל עושה לי מועקה בלב וגורם לי לעצב בלתי מוסבר״