MINE// שֶׁלִּי

• פרק 21 •

תפסתי את שולי חולצתה והיא עצרה אותי, הבנתי שהיא עוד לא מוכנה אז המשכתי עם הנשיקה שאני תופס את מותניה, שם עלייה את ראשי.
והגיע הזמן לשיחה הבאה שלנו.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אנסטסיה
״אן״ הוא אמר בהיסוס
״מממ״ אני עייפה מכדי להגיב
״אני צריך לדבר איתך רגע, זה חשוב.״ הוא אמר ומשהו בטון שלו גרם לי באותו הרגע לפקוח את עיניי להתיישב ולהסתכל עליו, הוא התיישב גם מולי על המיטה, מסמנת לו עם עיניי להתחיל לדבר
״אני מבקש שלא תתעצבני״
אוקיי זה עומד להיות מעצבן, וכדאי שלא יעצבן אותי יותר כי זה כבר ידוע שהפתיל כמעט ולא קיים.
הסתכלתי עליו מרימה גבה והוא התחיל לומר
״אני יודע על אלכס״ קפאתי. לא הייתי צריכה לנחש איך, זה היה ברור שזה שון, סמכתי עליו, לא סתם לא סיפרתי לתומאס, אני יודעת איך הוא יגיב, הצד האפל שלו ישתלט עליו, אני הייתי צריכה לספר לו בזמן שלי, ברגע שאני אחליט שזה מתאים.
קמתי מהמיטה במהירות ונכנסתי לחדר של שון ותומאס אחריי
״אתה חתיכת חרא, סמכתי עליך, באתי אליך, אליך.״ אמרתי לשון עם מבט כואב
״מה? אן מה קרה?״ הוא שאל בשיא התמימות
״לא יושב עליך תמים, אם כבר מטומטם״ אמרתי בכעס
״אן תירגעי ומהר״ שון רטן
״תירגע אתה.״ אמרתי
״אתה חתיכת בן זונה, באתי וסיפרתי לך על אלכס כי סמכתי עליך, כי רציתי שאתה תהיה לידי ברגעים האלה, היחיד שהיה איתי באותה תקופת הזמן שזה קרה ואתה הולך ומספר לתומאס? איזה מין אח אתה?״
״אנסטיה.״ תומאס נהם לעברי
״ממה את מפחדת? מזה שסמכת עליו או מזה שאני יודע?״ הוא שאל בחיוך אכזרי, כאילו יודע על הסערה המתחוללת בתוכי.
לא עניתי לו והפנתי את מבטי לשון , מנסה להעביר לו את כל אכזבתי במבט אחד ומקווה שהצלחתי, וכרגע לא בא לי להיות עם אף אחד.
יצאתי מחדרו וירדתי למטה וראיתי את ניקולאס, למה הוא כל הזמן בסלון?
דילגתי על שלבי ה ׳היי׳ , לא היה לי כוח לזה בשלב הזה ויצאתי לגינה, והוא יצא אחריי.
התיישב לידי ״מה יש?״
״כלום״
״דלגי דלגי״
הסתכלתי עליו לא מבינה מה הוא רוצה, אין לי עצבים לאף אחד, בחיי.
״דלגי על השלב שאת אומרת לי כלום הכל טוב וכל החרטה שאת מוכרת ושפכי לפני שאני אגרום לך לשפוך לבד״
״הכל בסדר באמת״ אמרתי בטון הכי רגוע שלי
״אוקיי אני הזהרתי״ הוא אמר ותוך רגע הרגשתי את עצמי בין ידיו שהוא מדגדג אותי ואני מתפתלת ״ני..ניקו בבקשה״ אמרתי צוחקת
הוא עצר ושאל בחיוך תחמן ״את תספרי?״
״פשוט אי אפשר לסמוך על אף אחד כבר, אתה מספר משהו למישהו וכולם יודעים את זה אחרי דקה.״ הוא התיישב לידי מה שגרם לי גם לקום מתנוחת השכיבה ולהתיישב מולו
״ו?״
״וזהו״
״זה לא חדש מתוקה״
״זה כן, שזה מגיע מאח שלך, מזה שגדלת איתו כל החיים״
״מה עשה אנסטסיה בבן?״ הוא אמר וגיכחתי למשמע הכינוי של שון
״סיפרתי לו משהו אישי שלי והוא הלך וסיפר לתומאס מה שאני הייתי אמורה לעשות״
״הסתרת מתומאס משהו?״
״זה לא שהסתרתי, פשוט שון כבר ידע את הסיפור אז העדפתי לספר לו״
״הכל טוב, שון סיפר לו כי הוא יודע כמה תומאס אוהב אותך״
״די כבר עם זה, כולם אומרים לי שתומאס אוהב אותי, אתה, שון, אבא שלי, אמא שלי, אנחלס, ליה, למה רק אני לא רואה את זה? אה כן אולי כי הוא לא עשה משהו בשביל להוכיח לי שהוא אוהב אותי״ אמרתי בציניות האופיינית לי.
״בואי אליי פיצי״
״שתוק מיצי״ אמרתי הוא צחק וחיבק אותי
יש משהו בניקולאס שמרגיע אותי, והוא שונה מתומאס, הוא מראה יותר רגשות ואני יותר סבבה עם זה.
״אחמ אחמ״ שמענו כחכוח גרון מאחורינו, הבנתי לבד כבר מי זה, ניקולאס בא להתנתק ממני אבל אני הידקתי יותר ושמעתי אותו לוחש לי באוזן ״את לא תצליחי לברוח ממנו לנצח״
״אני יודעת אבל לפחות היום בבקשה ניקו״ אמרתי מתחננת לאוזנו
״תני לי רגע״
הוא שחרר אותי מחיבוקו הוא הלך לתומאס שעמד בכניסת המרפסת הם דיברו שתי דקות, תומאס הזעיף את פניו אליי ונשאב אל תוך הבית.
ניקולאס חזר ״איך?״ שאלתי
״אף אחד לא עומד בקסמים שלי״ אמר וקרץ
״שנראה סרט?״ שאל ואני הנהנתי
״רק אם אני קובעת״ אמרתי נחרצת
והוא גלגל את עיניו
והדלקתי את הסרט האהוב עליי
״אוי זה כזה ישן הצלף האמריקאי״ הוא הלך למטבח וחזר עם הרבה חטיפים ואת כולם אני אוהבת!
ואז הגיע החלק שאני לא אוהבת בסרט, הקצב מחורר לילד את הרגל וישר לאחר מכן את הראש, אני עוצמת את עיניי בחוזקה ומתחילה לבכות,
ניקולאס לקח אותי לחיקו ״גיסתי את כזו רגישה״ אמר וצחק
״זה לא מצחיק הוא מת״ אמרתי ביבבה
״למה את לא בוכה ככה שהוא ירה באיש המבוגר?״
״כי הוא ילד, הוא לא עבר כלום בחיים, הוא שילם על מעשה הגדולים״