MINE// שֶׁלִּי

• פרק 26 •

״אני אוהב לשמוע את הקול שלך, תשירי לי קצת״ הוא ביקש
״ברור עכשיו אני שרה יש לך מיקרופון אולי?״ שאלתי בציניות
״האמת שכן״ הוא אמר וגיחך ואני גלגלתי עיניים .
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
תומאס
אני יודע שהיא רוצה שאני אספר לה מה היה בשיחה עם ניקולאס אבל איך  אני יכול שאני יודע שברגע שהיא תשמע את זה היא לא תקשיב לי בכלל?
הגענו לבית תוך פחות מחצי שעה, שמתי גז וזין על חוקי התנועה.
״אנסטסיה תחכי לי בחדר?״ שאלתי אותה
״אוקיי״ אמרה בלחש ובעצב והשפילה את ראשה
״אל.״ אמרתי
״מה?״ שאלה
״אל תשפילי את הראש שלך אף פעם אן.״ קבעתי עוצם את עיניי ומתקרב אלייה, מה שהיא גורמת לי.
״אני מבטיח, אני אסיים מה שיש לי לעשות ואז אני אעלה לחדר שלנו ואגרום לך לצעוק את שמי כל הלילה״ אמרתי בלחש אל אוזניה והיא התחילה להאדים, מאוהב בזה שהיא מסמיקה בגללי.
היא עלתה למעלה וכל מה שהתחשק לי זה להפליק בישבנה, אבל פאק אני מפחד שאני מתקדם מהר מדי בשבילה, כן יש לנו קטעים שמרוב שאנחנו חרמנים אחד על השנייה אנחנו לא שמים לב ונמשכים לסקס יבש, אבל אלוהים היא עושה את זה כל כך טוב.
הלכתי לעבר המרתף, ניקולאס חיכה שם מחוץ לדלת
״הוא דורש לדבר עם אנסטסיה, הוא אומר שרק לה מגיע לדעת״ ניקולאס אמר
״הוא לא קובע כלום, אני אקבע מי ידע מה, ואני לא מערב אותה בזה״ קבעתי בעצבים
״אני חושב שאתה עושה טעות, אבל זה שלך.״ הוא אמר מושך בכתפיו ופותח את דלת המרתף
לא הגבתי לו כי זה לא מזיז לי מה הוא אמר או מה הוא יאמר, אני קובע, אך ורק אני. נכון שאם חייל אחר לא משנה באיזה דרגה היה מדבר אליי ככה הוא כבר מזמן היה מכיר את אלוהים מקרוב.
התקרבתי אל אדם וראיתי שהמרתף ריק בדיוק כמו שביקשתי מניקולאס מוקדם יותר, כל האיטלקים נרצחו בדרך של ניקולאס, כמו שהוא אוהב.
״יא בן זונה, אחרי כל זה עוד יש לך דרישות?״ שאלתי בעצבים מפשיל שרוולים ונותן לו אגרוף לפנים
״מגיע לה לדעת״ הוא אמר
״לא שאלתי אותך מה מגיע למי״ אמרתי נותן לו עוד אגרוף והתחיל לרדת ממנו דם בשפה בגבה ובאף
״תתחיל לזמר שרמוטה״ הוא הניד את ראשו לצדדים מסמן כלא
העפתי לו עוד אגרוף והתחיל לזלוג ממצחו דם
״אתה לא פאקינג קובע כלום״ נהמתי לעברו
״גם אתה לא״ שמעתי את קולה מאחוריי הסתובבתי במהירות ופוגש במבטה העצבני, להבות בעיניים ולא הלהבות כשהיא הייתה מעליי וגנחה בעונג, אלו היו להבות ששורפות כל חלק בנשמה שלי.
״מה את עושה פה?״ התקרבתי אלייה ושאלתי אותה
היא התעלמה משאלתי והתקדמה לאדם ״דבר״ היא דרשה
״אן תתרחקי ממנו״ ביקשתי
״אן זה לקרובים״ היא אמרה לא מסתכלת עליי בכלל
מה? מה יש לה?
״אנסטסיה אני מבקש סליחה על מה שקרה..״ הוא אמר אלייה מתחנן
״הסליחה שלך לא פאקינג מעניינת אותי״ היא קטעה אותו ״רצית אותי? הנה אני פה קדימה דבר״ היא המשיכה וקבעה
״קדימה״ היא אמרה חסרת סבלנות
״יש אתר מוצפן, שבו אנחנו כותבים את כל הפעולות שלנו, הגישה היא רק מהאיזור שם, הפעולה הזו כתובה שם על שמך, את היית אמורה להיות במקומו״ הוא אמר וראיתי את עינייה שהחלו לזהור ובאותה השנייה שהן זהרו הן חזרו למצבן הרגיל
״אבל אני אתן לך את מה שצריך כי שם כתוב מי היה מפקד המבצע ומי כל אותם החיילים שידעו או ביצעו את המבצע הזה״ הוא אמר מנסה לנשום כי כאב לו מהאגרופים שהבאתי לו
״אוקיי, תגיד לי מה שצריך״ היא ביקשה
״תוכלי להביא לי דף ועט?״ הוא שאל אותה ברוגע
היא לא ענתה והתקדמה ולקחה מחברת ועט שהיה מחוץ למרתף
״תוכלי לשחרר לי יד אחת בשביל שאוכל לכתוב?״ הוא שאל מגחך
אל תגחך בן זונה
אנסטסיה הסתכלה עליי
הסתכלתי על ניקולאס והוא הסתכל עליי המום, יודע שאנחנו לא עובדים בשיטה הזו בכלל, הנהנתי לעברו ולאחר שלוש דקות הוא פתח את האזיקים החזקים של אחת מידיו
ואדם החל לקשקש על הדף כמה אותיות וצירופי מספרים
ונתן לאנסטסיה ושנייה אחרי ניקולאס קשר את ידו חזרה.
היא יצאה מכיוון המרתף לכיוון המשרד שלי ואני יצאתי אחריה חייב להבין מה קרה ולמה היא מתעלמת ממני
נכנסתי אחרייה בזמן שהיא מול המחשב
״אני מכיר את האתר הזה, ההאקר הכי טוב שלנו לא הצליח לפרוץ אליהם״ אמרתי והיא התעלמה
״אנסטסיה״ נהמתי לעברה והיא עדיין שתקה
כמה אומץ יש לה?
היא לקחה את הדף והקישה במקלדת עם אצבעותיה היפות את כל מה שאדם כתב, רגע איך? היא צריכה לפרוץ לאתר.
היחיד שידע איך לעשות את זה בצורה הכי נקייה היה תומר... רגע הוא לימד אותה?
היא באה לצאת ותפסתי בידה
״מה עובר עלייך?״
״כלום, רצית רשימה של מי שבוגד בך בבקשה זה על המחשב שלך״ היא אמרה
״מה״ שאלתי
״מה מה״ היא דפקה על ראשי ״יש שם משהו?״ היא שאלה בציניות מוחלטת עושה פני חושבת
״אנסטסיה תירגעי, אני מכבד אותך תכבדי אותי גם״ אמרתי בעצבים
״אתה מכבד אותי? אתה פאקינג ניסית להסתיר ממני את האמת, זה הסיפור שלי, שלי, אני הייתי שם, רצחו אותו מול העיניים שלי, לא שלך. זכור לי שאתה זה שהגיע שהכל נגמר, אני הייתי שם, לא אתה.״ היא אמרה צורחת בכאב ופאק כמה כאב לי בלב הרגע
״אנסטסיה, אני לא תכננתי להסתיר את זה ממך, אני רציתי לפתור את זה ואז לבוא ולספר לך״ אמרתי בכנות
״לא, זה הסיפור שלי, זה משהו שהרס אותי ומלווה אותי תקופה ועוד ילווה, אני צריכה לפתור את זה לבד תומאס״ היא אמרה עדיין בכאב קצת צרודה ממקודם
״תומר היה גם הבן דוד שלי״
״הוא החבר הראשון שלי, איתו עשיתי דברים לראשונה כמו חיבוקים ולבלות עד מאוחר מה שמעולם לא קרה לי לפני, ובלילה אחד כל החיים שלי נהרסו תומאס, מגיע לי לפתור את זה, כי מעבר לצלקות הנפשיות יש לי גם..״
״לא אל תמשיכי״ ביקשתי
״צלקות פיזיות״ היא המשיכה בכל זאת עוצמת את עינייה מנסה לעצור את דמעותיה ללא הצלחה
״אנסטסיה״ אמרתי לה תופס בידה כשהיא באה ללכת, מרים אותה ושם אותה על השולחן מפשק את רגלייה ועומד ביניהם
״אני מצטער, אני מצטער שהסתרתי ממך, אני לא יכול שאת ככה, אני רוצה אותך שמחה, מאושרת, צוחקת, כל דבר שמכאיב לך אני אעשה הכל בשביל להעיף את הדבר הזה ולבוא אלייך עם פתרון״ אמרתי מתקרב אלייה מרגיש את הנשימות שלה
״תומאס, אני רוצה לפתור דברים בזכות עצמי, אתה רוצה לעזור תעזור, אבל..״
״בסדר, הבנתי, מהיום אנחנו ביחד בהכל, לא מסתירים כלום אחד מהשנייה, אבל רק אני ואת.״ אמרתי מתכוון לזה שאף אחד לא יידע על שהיא איתי בכל הנושאים כי אם ידעו יפגעו בה ואני לא רוצה.
היא הנהנה מבינה את כוונתי.
״אני אוהבת אותך״ היא אמרה ואני מנגב את דמעותיה
״אין מילים שיסבירו כמה שאני אוהב אותך״ אמרתי מנשק אותה
״רגע תומאס״ היא אמרה עוצרת את הנשיקה ויורדת מהשולחן לעבר הכיסא
מתיישבת ומתחילה להראות לי את האתר
ואני נשען על השולחן, אוהב לראות את האישה שלי יודעת איך לנהל את העניינים
הקמתי אותה מהכיסא התיישבתי והושבתי אותה עליי
״איך הצלחת?״ שאלתי מתכוון לזה שהיא פרצה את האתר
״ראיתי את תומר עושה את זה כמה פעמים שהיינו מבלים בלילות והייתי ערה אז ככה שהבנתי איך לעשות״ היא אמרה מושכת בכתפיה
״ככה? רק מלראות? מבלי לעשות את זה בעצמך עד היום?״ שאלתי מתפלא
״כן מספיק לי לראות בשביל לדעת״ היא אמרה ואני נזכרתי באיך היא מחזיקה אקדח ויודעת לירות, זה גם מרק לראות
״את נכס אן״ אמרתי מגחך
״אני אגיד לניקו להוריד את המידע שלא יעלו עלינו״
״קודם כל כבר הורדתי את כל המידע למחשב וגם הדפסתי״ היא אמרה מצביעה על המדפסת
״ודבר שני שמתי הגנה ככה שלא ייראו את החיבור בשום דרך או צורה״ היא אמרה מניפה את שיערה לאחור ואני גיחכתי
״חכמה שלי״ אמרתי מנשק את צווארה
וניקולאס בדיוק נכנס
״תפסיק כבר להיכנס באמצע כל הזמן יא חתיכת זין״ אמרתי ואני רוצה פשוט לרצוח אותו.
״אני קראתי לו״ אן שלי אמרה וצחקה והוא צחק יחד איתה
״מה מצחיק?״ שאלתי אותה
״הפרצוף שלך״ היא אמרה והם צחקו שוב יותר חזק
מתי היא הספיקה לקרוא לו בכלל?
״רגע רגע״ היא אמרה מנסה להפסיק את צחוקה ואחרי חמש דקות היא הפסיקה ואני רק אהבתי לראות אותה ככה צוחקת
״בקיצור ניקולאס״ היא אמרה קמה ממני ולקחה כמה דפים מהמדפסת מניחה מול ניקולאס ונשענת על השולחן קדימה כך שהתחת שלה ממש מול עיניי
״זה התכנון של הפעולה״ היא אמרה מצביעה על דף וראיתי את הכאב בעיניים שלה למרות שהיא ניסתה להסתיר
״זה מי ידע״ היא הצביעה על דף אחר
״זה דיווח על סוף הפעולה״ היא אמרה מצביעה על עוד דף
״וזה כל מי שהשתתף בפעולה בשטח״ היא אמרה בכאב
״חלקם זיהיתי לפי השמות אבל אני בטוחה שאם תעבור גם על מי ידע וגם על מי השתתף אתה תזהה יותר״ היא אמרה
״אוקיי בוס״ הוא אמר מצדיע לה
היא הצדיעה חזרה ״משוחרר״ היא אמרה והם צחקו
מתי הם הספיקו להתחבר ככה?
הוא בא לצאת ואז אן עצרה אותו ״רגע ניקו, תודה״ היא אמרה מחבקת אותו
״אין על מה גורה״ הוא אמר נשק ללחייה ויצא
״גורה?״ שאלתי אותה
״ראינו 101 כלבים דלמטיים והתרגשתי מהסרט כאילו זו פעם ראשונה שאני רואה למרות שאני כבר יודעת מה קורה והוא שאל אם אני רוצה לשתות אז יצאה לי נביחה קטנה לטענתו נביחה קטנה וחמודה״ היא אמרה צוחקת מהזיכרון שעלה בראשה
גלגלתי עיניים
״אוי אל תקנא ריבת חלב שלי״
״אל תקראי לה ככה ליד אנשים זה פאקינג יהרוס את כל התדמית שלי״ אמרתי מגחך
״אה טוב״ היא אמרה וקמה ״ריבת חלב שלי״ היא הוסיפה ובאה לרוץ במעלי המדרגות ואני רץ אחריה עד שלפתע היא נעמדה באמצע הסלון
״מה התעייפת מלרוץ?״ אמרתי צוחק עלייה והיא נשארה המומה כאילו ראתה רוח רפאים והצביעה על איזה מקום בהרחק הסלון, היה חשוך הדלקתי את האור וראיתי אותו עומד עם אקדח מכוון אלייה.
״תומאסיטו״
״חואן״ אמרנו יחד
״תוריד תאקדח״ אמרתי עם מבט רצחני בעיניים
״אז זה באמת נכון שאתה התרככת בשביל הזונה הקטנה הזאת״ אמר מצביע לכיוונה עם אקדח
״תחכי לי למעלה אני כבר מגיע״ אמרתי לה מסתכל עלייה ומתפלל שהיא תקשיב לי
״תומאס״ היא אמרה מפוחדת, ממה?
״בבקשה אן, פעם אחת תקשיבי לי״ אמרתי מתחנן
״אנסטסיה יקירה, לא סיפרת לתומאס שלך עליי? אני נעלב, הייתי כל כך חשוב בחיים שלך ואת ככה מוותרת על הזכרונות המתוקים שלך איתי?״ הוא שאל בציניות מוחלטת, אוקיי מה קורה פה?
הסתכלתי על אן במבט לא מבין
וראיתי שמבטה נתקע עליו ובשנייה אחת היא רצה קדימה לקחה את האקדח מתחתית הספה וירתה לו ברגל ואני רצתי לעברו תופס אותו וניקולאס הגיע כי שמע את הירייה ועמד ליד אנסטסיה.
״קח אותו״ דרשתי מניקולאס
״אני פאיקנג צריך הסבר״ אמרתי מסתכל עלייה מרים גבה, הבטחנו שמספרים הכל לפני כמה רגעים.
״חואן היה חבר טוב של אבא שלי וכל פעם שהוא היה מגיע הוא היה מסתכל עליי במבט של סדיסט בן 100 שרוצה לזיין צעירות״ היא אמרה מגחכת ואני לא מגחך ולו מעט.
״אוקיי, אז באחת מהפעמים אחרי שהתקלחתי ונכנסתי לחדר ובדיוק שמתי עליי חולצה ותחתונים ושבאתי להשים את המכנס הוא נכנס והתחיל להגיד לי דברים מגעילים כמו ׳כמה זמן חיכיתי לראות אותך ככה׳ ׳כזאת כוסית׳ ואני נבהלתי ובאתי לצעוק אבל הוא התקדם לעברי סתם את הפה שלי עם היד שלו והשכיב אותי על המיטה שלי וניסה לגעת בי בכל מקום בגוף, שלא באמת היו לי כוחות מול איש בן 50 לפחות אבל בסוף הצלחתי לצעוק ושון הגיע והוריד אותו ממני ואבא שלי נכנס והם רבו מכות והוא אמר שאם הוא יראה אותו עוד הפעם בסביבה שלי הוא לא יהסס להרוג אותו״ היא אמרה ואני חיבקתי אותה
אוי נסיכה שלי. מה עוד עברת? מה עוד?
״עכשיו אני פה ואני לא אתן לאף אחד להתקרב אלייך״
היא הנהנה
״אבל אן, אני רוצה שתספרי לי הכל״ ביקשתי
״אין סודות״ היא אמרה מחבקת אותי ועולה לחדר ואני אחריה
שלחתי הודעה לניקולאס
תומאס: ״תפנו את הבית״
ניקולאס: ״יהיו לי אחיינים?״
תומאס: ״לא מפגר״
ניקולאס: ״אז למה שאני אפנה את הבית?״
תומאס: ״כי ככה אמרתי אל תתן לי סיבה לבוא עד אליך ולזיין אותך מכות״
ניקולאס: ״הו כן בייבי אני אשמח״
והתחלתי להתעצבן
ניקולאס: ״יוצאים יוצאים תסתיר את העשן מהאוזניים״
ניקולאס: ״יצאנו״
הוא כתב ושמעתי דלת נטרקת
״אני נכנס למקלחת״ אמרתי מוריד חולצה
היא הנהנה ואני חייכתי אלייה
סיימתי להתקלח אחרי כמה דקות ויצאתי לחדר רואה שהיא מכוסה בפוך והדליקה את הסרט הראשון שהיה מול עיניה
״אני יכול לישון לידך עם בוקסר?״ שאלתי אותה לנוכח האירוע האחרון שקרה בסלון ביתנו לפני מספר דקות בודדות
״כן, אתה אף פעם לא שואל״ היא אמרה מעבירה את מבטה מהטלוויזיה אליי עם מבט תוהה
״אני מעדיף לשאול, שתעשי דברים רק אם את מרגישה בנוח״ אמרתי ונכנסתי למתחת לפוך והיא נצמדה אליי, שמה את ראשה עליי, פאק
״אנסטסיה יש מצב שאת רק עם תחתון?״ שאלתי פוער עיניי
״לא סתם תחתון, חוטיני״ היא אמרה מגרה אותי לוקחת את ידי ושמה על הישבן המושלם שלה.
הוא לא קטן ולא ענק הוא בדיוק באמצע, בדיוק כמו שאני רוצה שאישתי תהיה, שום דבר לא מוגזם ושום דבר לא מנותח, הכל טבעי והכל שלה, והכל בדיוק במקום, אלוהים יצר את היצירה הכי יפה שלו ונתן אותה לי.
היא התחילה לנשק את צווארי והרגשתי שאני צריך לעצור אותה
״רגע אן, אני לא רוצה שתעשי משהו שתתחרטי עליו״ אמרתי ומעלה את ידי למותניה
״תומ, אתה התיקון שלי מכל מה שקרה לי, אתה לא מאיץ אתה מכבד ואתה עושה הכל כמו שאני אוהבת, לאט ובקצב שלי וגם שלך, אתה מבין מה אני צריכה או רוצה עוד לפני שאני מבינה.״ היא אמרה בחיוך ומלטפת את פניי עם ידה הרכה, סובבתי את ראשי ונתתי נשיקה לידה
״אני כל כך אוהב אותך, אין לך מושג״ אמרתי מושך את ידה ומניח את גופה עליי כך שהיא יושבת עליי וכל רגל סקסית שלה בצד אחר של גופי, שמתי יד אחת על הישבן שלה ואחת על המותניים שלה והיא התחילה לזוז קדימה ואחורה, היום זה יקרה.
אני יודע שהיא עוד לא מוכנה לסקס עצמו, אבל בינתיים זה ימשיך להיות ככה עד שאני ארגיש ממנה אחרת.
היא רכנה לעברי ונישקה אותי עברה לאוזן שלי ״אני גם בלי חזייה״ היא לחשה עברה לצווארי וסימנה אותי וזה כל כך חירמן אותי עכשיו. 
״פאק אן״ אמרתי הופך אותה כך שאני מעליה
״אני יכול לגרום לך לאורגזמה?״ שאלתי מסניף את הצוואר שלה באיטיות מסחררת
״תומאס שאני מכירה לא היה שואל״ היא אמרה מתגרה בי
״תומאס שאת מכירה דואג לך ורוצה לעשות הכל בקצב שלך בדיוק כמו שאת אוהבת״ אמרתי מנשק את בטנה וחוזר חזרה אל מול פנייה
היא הסתכלה עליי והבנתי ממבטה שאם לא אתחיל עכשיו את האורגזמה המובטחת היא תהרוג אותי.
התיישבתי על המיטה שמתי את ראשה על בטני שרגליה בצד השני של המיטה, היא שוכבת עליי ואני מלטף את ראשה ומכסה את החלק התחתון בגופה בפוך שהיא כל כך אוהבת.
שמתי יד אחת על שיערה מחזיק בו ומנשק את ראשה יורד לאפה ואז לשפתיה הרכות והבשרניות
והתחלתי ללטף את בטנה לאט לאט יורד לאיזור הרגיש שלה בהתחלה נוגע לא נוגע עד שהיא נהמה לתוך פי ואני גיחכתי, חסרת סבלנות שלי.
בהתחלה שמתי את ידי על התחתון שלה ומתחיל לזוז בתנועות מעגליות וגופה המשיך להגיב אליי
היא פלטה גניחה מפיה וזה כל כך חירמן אותי שהזזתי את הקו הדק שהיא לובשת הצידה ונגעתי בה בלי כיסויים.
הופתעתי לגלות שהיא חלקה ושהיא כל כך רטובה.
״פאק, את כל כך מוכנה בשבילי״ אמרתי בלחש מעלה ומוריד את האצבע שלי מתחילת הכוס ועד סופו
היא גנחה בלי סוף ואני הרגשתי שזה הזמן לעבור לשלב הבא, נעצרתי היא פקחה את עינייה והסתכלה עליי ״אן, אני הולך לעשות משהו, ברגע שאת מרגישה אפילו קצת כאב תגידי לי וזה יפסיק״ אמרתי למרות שאני יודע שאני לא אצטרך את המילים שלה בשביל לדעת
תפסתי בשיערות ראשה בעדינות והיא הנהנה נושכת שפתיים, המשכתי לעלות ולרדת עם האצבע שלי במורד הכוס הסקסי שלה, עד שהגעתי לפתח שלה והחדרתי אצבע אחת היא הרימה את גופה לא ציפתה לזה, כל כך הדוקה. ואני נשארתי שם כמה רגעים נותן לה להתרגל למגע שלי, מחכה לאישור ממנה
״תמשיך״ היא ביקשה הוצאתי את האצבע והחדרתי אותה שוב והיא גנחה
והמשכתי את הפעולה כמה פעמים מוציא מכניס מוציא מכניס
״פאק תומאס״ היא אמרה ואני מרגיש שהיא עומדת להתפוצץ והגברתי את הקצב ומרים את אגודלי ועושה תנועות מעגליות על הדגדגן הטהור שלה.
הרגשתי שהיא כך כך קרובה והסתכלתי עלייה והיא עוצמת את עינייה
״היי״ אמרתי והיא פקחה את עינייה
״אני רוצה לראות את האורות בעיניים שלך שאת מגיעה למקום שכולו טוב״ אמרתי בעונג ושילבתי את ידיי הפנויה עם ידה ואחרי כמה שניות היא גמרה על האצבעות שלי ואני המשכתי
״תומאס״ היא ביקשה והיא רטטה, אוח כמה שאני אוהב.
ואני מוציא את האצבע שלי ממנה והאצבע כל כך רטובה עכשיו ומכניס אותה לפי, יודע שלעת עתה זה הכי קרוב לכך שאטעם ממנה.
״כל כך טעימה״ אמרתי והיא הסמיקה.
״תודה״ היא אמרה
״על מה מלאך שלי?״
״על זה שגרמת לי לכל כך טוב, על זה שהבנת מתי לעצור ומתי להמשיך, על זה שידעת לקרוא את הסיטואציה ולדעת מה טוב ומה לא, ושעצרת רק בשבילי למרות שרק רצית להמשיך. תודה שאתה שלי, תודה שאתה איתי, תודה שאתה עושה לי טוב על הלב.״ היא אמרה ואני נמסתי והיא נישקה אותי.