MINE// שֶׁלִּי

• פרק 50 •

כעבור שנה

״אבא נלך לזה?״ מאור שאל אותי והצביע על המכונה הרוקדת ואני הנהנתי אליו ושמתי מטבעות והוא עלה על זה
״מאורי, אתה רוצה לעזור לי לבחור לאמא טבעת?״ שאלתי אותו בזמן שרכב על המכונה
״אתה תציע לה??״ הוא שאל בפליאה
״כן. ברגע שהיא תקום אני אציע לה״ אמרתי.
אז עברה שנה, אני מגדל את אמילי ומאור, אנסטסיה שלי עדיין מחוברת למכונות, היא עדיין מורדמת, ואלוהים כמה שזה קשה, עד שקיבלתי אותה חזרה זה הפך להיות ככה.
ונכנסנו לחנות הטבעות ובחרתי בטבעת העדינה ביותר כמו שהיא אוהבת. וכבר דמיינתי איך היא תהיה על האצבע היפה שלה.
״אותה״ אמרתי למוכרת
״טעם טוב״ אמרה הגישה לי את השקית
״אבא אני רעב נלך הביתה?״ מאור שאל
״בטח״ אמרתי לוקח את השקית ויוצאים מהחנות עלינו לרכב ונסענו לבית
״מה אתה רוצה לאכול?״ שאלתי את מאור שישב במושב שלידי
״אורז עם קציצות?״ הוא שאל
״מה שתרצה״ עניתי לו בחיוך והגענו לבית וירדנו מהאוטו שמתי את השקיות בכניסה והלכתי לעבר המטבח מוציא את כל המוצרים ושם 5 כוסות אורז, ניקולאס אוכל כמו 7 אנשים וצריך שיישאר משהו למאור, התחלתי לשטוף את האורז במים, שלא יישאר שום לכלוך
״ניקו״ קראתי לו והוא הגיע
״אני צריך טובה״ אמרתי לו
״דבר״ הוא אמר נוגס בבננה שלקח
״אני צריך שתבטיח לי שאם יקרה לי משהו אתה תשמור על מאור ואמילי״ אמרתי לו והוא נחנק מהבננה
״מה? אחי למה שיקרה לך משהו״ ניקו שאל המום
״ניקו. פשוט תבטיח לי״
״מבטיח״ הוא אמר עדיין קצת בשוק וחזרתי לבישולים
לאחר חצי שעה, טוב אולי קצת יותר סיימתי את כל הבישולים וערכתי את השולחן
״מאור״ קראתי
״אה אבא״ הוא אמר ורץ לשולחן שראה את צלחתו והתחיל לאכול ואמילי בעגלה מסתכלת עלינו
״אבא זה טעיםםםם״ מאור אמר עוצם את עיניו בהנאה לועס ואני חייכתי, הוא מזכיר את אנסטסיה שמתענגת על כל ביס השווארמה
ולפתע קיבלתי שיחה מהרופא
״אדוני״
״מה קורה דבר אליי״
״אני נאלץ לנתק אותה, הייתה לה קריסת מערכות, אני מצטער״
חרב עליי עולמי הפלאפון נשמט מידיי
״אבא?״ מאור שאל ולקחתי את הפלאפון
״ניקו תשמור עליהם״ אמרתי ויצאתי ושמתי גז עד למרפאה ושהגעתי נכנסתי בסערה
״אתה לא מנתק שלא תעז״ אמרתי לעבר הרופא בזמן שאני שומע את המכונה מצפצפת
״תחבר אותי״ אמרתי
״אדוני אני לא יכול״ הרופא אמר ואני נאנחתי, אם הוא לא ייתן לה להיות איתי, אני אתן לעצמי.
הבאתי עוד מיטה בזריזות לידה ואני רואה אותה מתחילה לפרפר,
״קדימה תומאס תזדרז״ מלמלתי לעצמי הורדתי את החולצה ושמתי לעצמי את המדבקות חוטים עליי, שתיים בצידי הראש ועוד אחד במרכז הראש ועל החזה והבטן ונשכבתי על המיטה
״קדימה״ אמרתי לפרמין הרופא שהסתכל עליי בצורה מוזרה ואני נאנחתי, אין לי זמן לדברים האלה, לקחתי את הדפיברילטור ונתנתי לעצמי מכת חשמל.
הגעתי למקום לבן שבין רגע השתנה לצמחים מטורפים ויפים שלא ראיתי מימיי דשא בצבע ירוק והרים אך המזג האוויר כאן הוא בהחלט נעים, לא קר ולא חם.
ואז ראיתי נערה לבושה בלבן עם הגב אליי, גבה חשוף מעט והתקרבתי אלייה מפני שלא היה אף אחד אחר.
״היי?״ ספק שאלתי ספק אמרתי והיא קמה עדיין עם גבה אליי והסתובבה אליי ״אנסטסיה?״ שאלתי מתפלא לראות אותה ומחבק אותה כל כך חזק, הריח הזה, הריח הטבעי המשגע שלה.
״תומאס? מה אתה עושה פה?״ היא שאלה אותי ברוך
״איפה את?״ שאלתי אותה בעיניים מלאות דמעות אך לא מוציא אותן
״אני פה. אתה צריך לחזור לשם״ היא אמרה שמה את שתי ידייה על החזה שלי
״אני אחזור. איתך.״ קבעתי
״תומאס״ היא אמרה
״אני אוהב אותך.״
״אני אוהבת אותך.״ ונישקתי אותה. הרגשתי את השפתיים שלה עליי אחרי שנה שלא. הרגשתי אותה שוב.
שמתי את ידי הימנית על המותניים שלה עוטף את גופה הקטן אליי ואת ידי השמאלית שם על הלחי הרכה שלה.
נשכתי את שפתה התחתונה.
״הבטחת. הבטחת שלא תיעלמי לי ככה.״ מלמלתי אלייה תוך כדי נשיקה
״אני לא יכולה לחזור לשם תומאס. זה נקבע״ היא אמרה ויוצאות דמעות מעייניה
״אז אני אשנה את הקביעה הזו. את צריכה לחזור. מאור, אמילי. אני.״ אמרתי לה בעצב
״אמילי. איך היא?״ היא שאלה אותי בהתרגשות
״היא גדלה מיום ליום, היא התחילה לקרוא לי ׳דאדא׳ ועומרי מגיע מדי פעם לבקר. ושון? שון כמו שאת יודעת הייתה לו חברה אבל עכשיו הוא התארס לפני כמה חודשים. הוא כל כך רצה לעשות את זה שאת שם אבל היא בהריון וההורים שלה לא רצו שהם יחכו יותר.״ אמרתי לה
״ה..הוא התחתן?״ שאלה בחשש
״את זה הוא לא היה מוכן לעשות בלעדייך. בלי שתלווי אותו.״ אמרתי לה בחיוך
״אנסטסיה. אני אוהב אותך. את האישה שלי. ואני לא חוזר ולא הולך לשום מקום בלעדייך״ אמרתי והיא חייכה אליי
״תומאס תגיד לי את זה״ היא ביקשה בהתחננות
״את מה יפה שלי את מה?״ שאלתי אותה
״בפעם האחרונה בבקשה״ היא התחננה והסתכלתי בעינייה וידעתי בדיוק מה רצתה שאגיד
״אני אוהב אותך מלאך שלי.״
אמרתי לה והיא נישקה אותי ואני החזקתי במותניה ונישקתי חזרה, אני כל כך אוהב אותה, כל כך מתגעגע אלייה.
נשכבנו על הדשא והיא פתחה לי כפתור כפתור בחולצתי הלבנה המכופתרת ואני פתחתי את כפתור שמלתה הנמצא בגבה העליון מעל לפתח העגול שיש בשמלה שמחרפנת אותי כל כך. הורדתי אותה מגופה הטהור וניצלתי את ההזדמנות להוריד את מכנסי, הופתעתי לגלות שהייתה ללא דבר מתחת לשמלה הקצרצרה שלה.
״אנסטסיה״ גנחתי בשמה והיא הסתכלה עליי בעינייה התמימות ״את כל כך רטובה״ אמרתי כשהזין שלי התחכך בכוס הצר שלה. צר ורטוב.
״תומאס״ היא גנחה מתחננת שאכנס אלייה.
נישקתי אותה החזקתי במעלה ראשה עם ידי השמאלית ואת ידי הימנית הנחתי על מותנייה לאחיזה והכנסתי אלייה לאחר שנרטב מעט, פאק, כמה חיכיתי.
״אה״ היא פתחה את פיה וגנחה אל תוך הנשיקה והתחלתי להגביר את הקצב, קולות הגניחות שלה גורמים לי להגביר את הכל
״או אלוהים״ היא גנחה
״לא מכיר״ עניתי בחיוך אכזרי
״תומאס״ היא אמרה נושכת את שפתייה אוחזת בצווארי
״בדיוק. תומאס.״ אמרתי מסתכל בעינייה הירוקות, ירוק אל מול כחול.
״תומאס א..אני קרובה״ היא גנחה מחדירה את ציפורניה אל תוך העור שבגבי
״תגמרי מלאך שלי, תגמרי.״ אמרתי לה ולאחר כמה שניות היא גמרה ואני גמרתי בתוכה ממש אחריה.
״אני אוהבת אותך״
״אני אוהב אותך אנסטסיה.״ אמרתי לעברה בחיוך קובר את פניי בצווארה המטריף.
״אני מתגעגע אלייך תחזרי״ התחננתי לעברה.