MINE// שֶׁלִּי

• פרק 45 •

״למה אתה מגן עלייה מי היא בכלל״ אורטגה שאל בפחד
״האישה שלי״ תומאס אמר ורעדו לי כל הביציות בגוף והלביש משתיק קול על האקדח וירה בו בין העיניים מטווח 0.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
״תנקה פה״ אמרתי לניקו והוא הנהן והתחיל לנקות לא משאיר זכר.
בכל זאת יש פה עכשיו ילד קטן שהולך לגדול והוא לא יגדל לזוועות האלו.
״אמא אני עייף״ מאור הגיע עם עיניים חצי עצומות ופיהק
״רוצה לחנוך את החדר החדש שלך?״ שאלתי אותו בחיוך
״לא אני רוצה לישון היום עם אמא שלי״ הוא אמר ואנסטסיה הנהנה
״תישנו בחדר שלי, החדר שלך עוד לא מוכן״ אמרתי לה
״בוא איתנו, תהיה איתנו קצת״ מאור ביקש ממני ואני לא יכול לסרב לו.
הלכנו לעבר החדר שלי ושל אנסטסיה, והוא עלה על המיטה ואני מצד ימין שלו ואנסטסיה מצד שמאל שלו
״את האמא הכי טובה בעולם״ הוא אמר והחזיק בידה
״ואתה האבא הכי טוב בעולם״ הוא אמר והחזיק בידי עם ידו השנייה וליבי פעם בחוזקה. הילד הזה הוא הילד הכי מיוחד שאני מכיר.
״אמא אפשר שתומאס יישאר לישון איתנו?״ הוא שאל את אנסטסיה
״זה לא תלוי בי, אתה צריך לשאול אותו״ היא ענתה לו בחיוך ומשהו בי קצת זז
״אבל את רוצה?״ הוא שאל אותה שוב
״כן״ היא ענתה לו מסמיקה, אני עדיין גורם לה להסמיק
״אתה רוצה?״ הוא שאל אותי
״כן״ עניתי מחייך
״לילה טוב מאור עיניי״ אנסטסיה אמרה לו ונישקה אותו בלחי
״לא לא תעשי שוב וגם אתה״ הוא אמר ואני חייכתי, מפונק קטן
ואנסטסיה התקרבה לנשק אותו בלחי שמאל ואני בלחי ימין שלו והסתכלנו אחד על השנייה ושמתי את ידי על ידה שנחה על בטנו של מאור.
חייכתי אלייה וזזנו יחד מהלחיים של מאור ונרדמתי. אחרי 6 שנים, אני שוב ישן לצד האישה שאני עוד אוהב.
קמתי בסביבות שלוש בלילה, רואה שאנסטסיה לא במיטה, הורדתי את ידיו של מאור ממני וכיסיתי אותו בשמיכה והלכתי לסלון רואה את אנסטסיה יושבת על הספה.
״למה את לא ישנה?״ שאלתי אותה
״לא הצלחתי״ היא אמרה וליבי פעם והתיישבתי למולה בחוזקה
״בבקשה תגידי לי שהצלחת לישון מתישהו בשש שנים המזוינות האלו״ אמרתי לה בתחינה והיא נדה בראשה לשלילה והשפילה ראשה והרמתי את ראשה עם ידי הימנית
״את לא משפילה את הראש שלך אף פעם.״ אמרתי לה מכווץ את גבותיי ״עכשיו אני יותר לחוץ ממה שהייתי לפני 6 שנים.״ אמרתי ומתחנן לאלוהים שזה לא גרוע כמו שאני אפילו לא מסוגל לדמיין!
״אני פשוט לא מצליחה לישון זה הכל, הכל בסדר״ היא אמרה בחיוך
״עליי את לא יכולה לעבוד״ נאנחתי ואמרתי לה והורדתי את ידי מפנייה
״אני לא, הכל בסדר״ היא אמרה שוב בחיוך הזה שלה
״אז תדברי איתי על זה״ אמרתי והיא יישרה אליי את מבטה בחדות
״מה?״ היא שאלה
״אם הכל בסדר והתגברת על זה כמו שאת אומרת. אז תספרי לי מה היה שם״ ביקשתי
״אני לא יכולה״ היא אמרה וראיתי בעינייה שכואב לה
״אוקיי״ אמרתי עצבני קמתי שתיתי כוס מים וחזרתי למאור.
אני לא מתכוון להילחם. אני חושב שעשיתי מעל ומעבר בשבילה ועוד אחרי שהיא עזבה אותי. אם היא רוצה לספר לי היא יודעת איפה למצוא אותי.
נרדמתי בעצבים ומאור חיבק אותי ואני חיבקתי אותו, הריח שלו זה הריח שלה לכן נרדמתי בקלות.