MINE// שֶׁלִּי

• פרק 20 •

הגעתי למסקנה שכבר לא ארדם אז קמתי הלכתי למטבח לקחתי כדור לכאב ראש ומיץ תפוזים, יהיה לה הנגאובר אחרי אתמול.
שמתי לה על השידה על יד המיטה והלכתי להתאמן.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אנסטסיה
קמתי וכואב לי הראש, ממש, וואי ממש הגזמתי עם השתייה אם ככה כואב לי.
ראיתי שאני בבגדים גבריים הסתכלתי מסביבי ראיתי את החדר של תומאס אז נרגעתי.
לפתע ההבנה הכתה בי, אני עם הבגדים שלו, השמלה שלי זרוקה על הרצפה, אני עם הבוקסר שלו. שכבנו? אוי אלוהים בבקשה שלא עשיתי משהו שאתחרט עליו או אם כבר עשינו משהו אז שלא הייתי מוזרה או סתומה כי הוא בטח מנוסה ואני סתם בתולה מזויינת או שכבר לא בתולה? נתנתי לעצמי מכה בראש מתעוררת מכל המחשבות שלי.
התיישבתי ראיתי כדור ומיץ תפוזים לקחתי את הכדור ושתיתי, חיפשתי את תומאס במקלחת שלו אבל הוא לא היה שם,
הלכתי לחדר שלי והתחלתי להתלבש השארתי את החולצה של תומאס עליי, אהבתי את הריח שלו, ושמתי מכנס קצר ונעליים שטוחות לבנות.
ויצאתי לחפש אותו, חיפשתי אותו בחדר העבודה אבל הוא לא היה, ראיתי את ניקולאס ואמרתי לו ״ניקו היי״ התקרבתי וחיבקתי אותו
״היי״ הוא אמר קצת מהוסס
״הכל טוב?״ שאלתי
״כן, איך את ותומאס?״ הוא שאל
״מה הכוונה?״
״סתם ראיתי אותו עצבני״ הוא אמר
״איפה הוא?״ שאלתי
״מתאמן״ אמר
״טוב אלך אליו תודה״
״חכי, אני לא יודע מה יש ביניכם, אבל הוא אוהב אותך, מעולם הוא לא אהב ככה, מעולם לא הייתה לו מישהי, יכול להיות שהוא לא יודע איך להתנהל במערכת יחסים אל תפסלי אותו על זה״ הוא אמר בשיא הכנות, זה נגיד משהו שממש אהבתי בניקו, הכנות.
״אוקיי, תודה ניקו״ אמרתי ונתנתי לו נשיקה בלחי ויצאתי לעבר מתחם האימונים.
ראיתי אותו לבד בחדר אימונים קורע את השק, כולו מזיע
״היי״ אמרתי, הוא הסתכל לכיווני ולא הגיב והמשיך להכות את השק
מה יש לו? עשיתי או אמרתי משהו?
״תומאס מה קרה?״ שאלתי שוב והוא שוב לא ענה
״למה אתה מתעלם ממני?״ שאלתי קצת עצבנית
״את עוד עצבנית עליי? פאק אן פשוט תלכי״ הוא אמר
״מה עשיתי שאתה ככה מתעצבן עליי?״
״כלום פשוט לכי״ הוא אמר חוזר לשק שלו
״תומאס אני לא הולכת לשום מקום. אתה תגיד לי עכשיו מה קרה״ אמרתי ונעמדתי מולו ולבין השק
״תלכי. אני לא חוזר על עצמי פעמיים״ הוא אמר מסתכל עליי במבט רצחני
״בינתיים אמרת את זה לפחות שלושה פעמים״ אמרתי מחייכת
הוא לא ענה והסתובב לקח את הבקבוק מים שלו חטפתי לו ואמרתי לו מפנה אליו אצבע ״אתה תגיד לי עכשיו מה קרה או ש...״ הוא קטע אותי
״או שמה אה או שמה?״ תפס לי את היד
״או שאני לא אדבר איתך״
״מעולה, אני במילא לא מעוניין לדבר איתך״ אווץ׳ זה כאב
הסתכלתי עליו במבט מאוכזב, הוא היה הנשיקה הראשונה שלי, הראשון שהרגשתי איתו שהכל מת שהוא מולי, גם עם תומר זה היה, אבל עם תומאס הכל היה יותר.
״אוקיי״ אמרתי בקול חנוק
״תלכי״
הוא אמר ואני צעדתי לכיוון היציאה
החלטתי לצאת להליכה קצרה במקום לחזור הביתה, התחלתי ללכת מעבירה את כל השיחה שלנו שקרתה הרגע בראשי, מנסה לשחזר רגעים מאתמול, פעם אחרונה שאני שותה ככה אלוהיםם.
המשכתי ללכת בעצבים עד שנתקלתי בגוף קשיח ומעדתי אחורנית
שפשפתי את מצחי, והוא אמר לי ״אוי אני מצטער״ הקול שלו מוכר לי, הוא הושיט לי את ידו, קמתי לבד והסתכלתי לו בעיניים
״אנסטסיה?״ הוא אמר פוער עיניים
״אלכס?״ שאלתי, קצת מופתעת
״את עוד זוכרת? מחמיא״ אמר וחייך
״איך אפשר שלא לזכור?״ אמרתי מגחכת ורצתי לכיוון הבית בורחת ממנו,
עליתי לחדר של שון פתחתי אותו מתנשפת והודתי לאלוהים שהוא היה שם
״אן מה קרה יפה שלי?״
״חזר.. הוא..לעזאזל..״התחלתי לגמגם
״מה? קחי תשתי מים״ אמר והגיש לי בקבוק מים, התיישבתי על המיטה והוא הביט בי קצת מודאג
״מה יש יפה שלי?״
״אלכס, הוא פה״
״מה? מה זה פה?״ הוא שאל מכווץ את גבותיו
״פה פה שון פה, ראיתי אותו ברחוב״
״אל תדאגי הוא לא יתקרב אלייך מילה שלי אחות״
״זה לא מה שמפחיד, הוא סדיסט הזוי, הוא עוקב אחריי״
״לא נראה לי מתוקה שלי״ הוא אמר מגכח
״הוא גר באזור שלנו את יודעת, ותומאס הוא חמש דקות מאיתנו״ הוא המשיך
״אבל אבל..״
״הכל טוב תנשמי ימות העולם הוא לא מתקרב אלייך, אני מבטיח לך.״ הוא קטע אותי
״שון אם הוא..״
״הוא לא אני מבטיח לך קטנה שלי, אני אשמור עלייך וגם תומאס״ ושוב קטע אותי לא נותן לי להשלים את המשפט שלי, אולי מפני שאני אפילו לא יודעת מה המשך המשפט?
״תומאס לא אוהב אותי כבר״ אמרתי
״מה? הוא אוהב אותך מה יש לך, כמעט כל יום אני והוא מדברים, הוא אוהב אן תסמכי עליי יא קופה״
אמר וחיבק אותי, אני עדיין בהלם שהוא פה
״טוב אני אלך להתקלח להירגע קצת״
״טוב קופה קטנה״ אמר ונשק לי על המצח