MINE// שֶׁלִּי

• פרק 46 •

״והייתי שמח להמשיך ולדבר איתך על מאורי אבל אני צריך ללכת להביא אותו.״ הוא אמר ואני התקרבתי אליו נתנתי לו נשיקה על הלחי
״תיזהרי להרים משהו, אני לא צוחק אם אני אדע שהרמת משהו אפילו הכי קטן, את תסבלי״ הוא אמר ויצא מהדלת.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
תומאס
הגעתי לאסוף את מאור ועשיתי את הקוד של שער הגן ונכנסתי לבפנים והלכתי לאיזור שלו
״היי את מי באת לאסוף?״ הגננת שאלה
״את מאור״ אמרתי ואז הוא ראה אותי ורץ אליי
״מי אתה בשבילו?״ היא שאלה לא מבינה
״זה אבא שלי״ הוא אמר וליבי החסיר פעימה וראיתי את הגננת מבולבלת מתמיד
״מאורי לך תביא את התיק״ אמרתי לו והוא הלך להביא
״מה זאת אומרת אבא שלו? עומרי אבא שלו״ היא אמרה ונראתה חושבת
״אני לא אוכל לשחרר אותו בלי אישור מהאמא או האבא״ היא אמרה
״היי זה בסדר לאה, זה אבא שלי, לא בדם, אבל בלב״ הוא אמר ושם את ידו על הלב ואני נשבע שאם לא היו פה אנשים יש סיכוי טוב שהייתי מתרגש מאוד ואני חייכתי אליו.
״אני חייבת לדבר עם אחד ההורים״ לאה אמרה בחיוך מתנצל
״זה בסדר״ אמרתי מוציא את הפלאפון ומחייג לאנסטסיה
״הלו?״ היא ענתה מופתעת, אולי כי אני כבר לא מתקשר אלייה?
״היי, איך את מרגישה?״ שאלתי אותה
״אני בסדר, איך אתה?״ היא שאלה אותי
״בסדר, אני בגן של מאורי והגננת צריכה אישור שלך בשביל שייצא איתי״ אמרתי לה
״אה אין בעיה תביא אותה״ היא אמרה ונשמעה מתענגת על האוכל שאוכלת והלכתי כמה צעדים לצד שלא ישמעו
״אני מבטיח לך. את עוד תתענגי על משהו אחד ומיוחד שנוצר במיוחד עבורך במקום הפסטה שמרטיבה את השפתיים שלך״ אמרתי לה ושמעתי אותה נחנקת וחייכתי, פשוט חייכתי, אני עדיין מצליח להשפיע עלייה. הלכתי לעבר הגננת והגשתי לה את הפלאפון
״הי אנוש״ הגננת אמרה לפלאפון
״תודה, איך את?״
״מעולה, אין בעיה״ היא אמרה וצחקה ממשהו שאן אמרה והגישה לי את הפלאפון
״היא אומרת שהיא לא מאשרת״ הגננת אמרה
״מצחיק יפה אחת, בפעם הבאה שאת אומרת למישהי לעבוד עליי תוודאי שזה מישהו שלא יודע לקרוא אנשים״ אמרתי לאנסטסיה שעדיין בפלאפון ושמעתי אותה צוחקת והגננת צחקה גם והגישה לי את מאור ואחזתי בידו עם ידי ויצאנו לכיוון הרכב
״טוב מתי אתם באים?״ היא שאלה מנסה להפסיק את הצחוק שלה, הצחוק הכי יפה בעולם.
״אנחנו הולכים לאכול פיצה ונבוא״ אמרתי לאן
״טוב״ היא אמרה ופיהקה
״תלכי לישון בינתיים, כשנבוא אני אעיר אותך״ אמרתי לה
״כמו שהערת אותי שלקחת אותי להציל את אייר?״ היא שאלה בגיחוך
״בדיוק.״ אמרתי ״תלכי לישון אנסטסיה״ קבעתי
״אוקיי בוס״ היא אמרה בהתגרות וניתקה
״פיצה או שווארמה כמו אמא שלך?״ שאלתי את מאור שעלה לרכב
״אני מעדיף סלט כמו נועה מהגן שלי שצריכה לשמור על הגזרה״ הוא אמר וצחק
״למה היא צריכה לשמור על הגזרה?״ שאלתי מגחך
״ככה היא אומרת, אני חושב שהיא יפה״ הוא אמר מחייך
״יפה אה?״ שאלתי אותו ונוסע לכיוון הפיצה
״היא יפה. אבל היא לא חושבת ככה, היא רק בת 3 וחצי היא לא צריכה לחשוב על זה״ הוא אמר, וכמו תמיד הוא מבין מעבר לגיל שלו.
״ואתה רוצה במקרה שהיא תהיה החברה שלך?״ שאלתי אותו וקורץ לו
״לא יודע, היא נחמדה אבל זה לא כיף לי שהיא מורידה מעצמה״ הוא אמר בעצב
״אתה יודע משהו? אתה מיוחד.״ אמרתי לו בחיוך מסתכל עליו והוא חייך אליי חזרה.
״אני אוהב אותך״ הוא אמר לי פתאום שהגענו לפיצה והוא ירד מהאוטו לא נותן לי אפשרות להגיב.
יצאתי אחריו והוא החזיק בידי והלכנו לכיוון הפיצה
״היי, מגש אחד עם זיתים ירוקים ואחד עם אננס בבקשה״ אמרתי למוכר ושילמתי לו עם האשראי
״מישהו אוכל אננס בפיצה בעולם הזה?״ מאור שאל אותי בגועל
״מסתבר שאמא שלך ההריונית״ אמרתי לו, נזכר מתי שלוקאס דיווח לי שהיא לקחה את מאור לפני שלושה חודשים ואכלה פיצה אננס והיה לה טעים
״אבא, אמא ממש מוזרה, אתמול נגיד היא אכלה מלפלפון חמוץ עם נוטלה. למה להרוס דבר כל כך טעים כמו נוטלה״ הוא אמר לי וכיווץ את פניו בגועל ואני צחקתי והמוכר הגיש לי את מגש הזיתים ואת מגש האננס אמרתי לו שיביא לי אחר כך, שזה יגיע לאנסטסיה חם
״אבא אל תביא לאמא קולה, זה אסור, זה לא בריא״ מאור אמר
״אבל לי אתה יכול להביא, אני לא בהריון״ הוא אמר וטפח לעצמו על הבטן והוציא שטר של 20 מהכיס שלו ״עליי״ הוא אמר לקח כיסא עמד עליו אל מול המוכר הגיש לו את השטר וחייך
״אבא אתה צריך ללמד אותי להיות גנטלמן״ מאור אמר כשבאתי למחות עליו ואני גיחכתי והמוכר נתן לנו את הקולה וישבנו בשולחן
״איך היה בגן״ שאלתי אותו נוגס במשולש הראשון
״אני לא יודע, אני מעדיף להיות עם אמא שלי עכשיו, היא צריכה אותי״ הוא אמר בעצב נוגס גם במשולש
״אתה בסדר עם זה שאני קורא לך אבא?״ הוא שאל וליבי פעם
״מאורי, אם זה מה שיעשה לך טוב אין לי בעיה, אבל תמיד תזכור שהוא האבא האמיתי שלך כמו שאמא אומרת״ אמרתי לו, אני רוצה שיקרא לי אבא, אבל אני לא רוצה שבגללי הוא ישכח את האבא האמיתי של
״אני לא מרגיש שהוא אבא שלי. הוא לא לימד אותי דברים, לא היינו הולכים לאכול פיצה, בקושי היינו יחד, גם בשבתות הוא היה שומר אבל תמיד עסוק בדפים שלו״ הוא אמר מושך בכתפיו ״ואני איתך כבר עוד מעט חודש, ואנחנו מדברים כמעט כל היום, אתה לוקח אותי למקומות, מסביר לי דברים, אנחנו עושים צחוקים על אמא שלי. והכי חשוב - לאמא שלי יש חיוך בעיניים כשאתה לידה״ הוא המשיך ואמר וליבי נעצר במשפט האחרון
״מה זאת אומרת חיוך בעיניים?״ שאלתי שנגסתי במשולש השלישי
״זאת אומרת שאמא שלי מאושרת לידך, והיא מחייכת חיוך שמעולם לא ראיתי.״ הוא אמר שותה קולה ועושה גרעפס קטן ״סליחה״ אמר וצחק
״למדת את זה מאמא שלך״ אמרתי צוחק ונזכר בגרעפס הענק שעשתה מתי שאכלה את השווארמה הראשונה שקניתי לה.
״לגמרי. תמיד אחרי קולה היינו עושים ביחד ועומרי אמר שזה לא מתורבת וזה לא בסדר להתנהג ככה״ הוא אמר. מטומטם אמיתי העומרי הזה, אם עושה לו טוב לתקוע גרעפס במיקרופון מול שמונה מיליארד אנשים שיעשה את זה.
״יאללה נלך?״ שאלתי והוא הנהן וקמנו לקחתי את מגש האננס מהמוכר והלכנו לרכב נכנסו והוא ישב לידי והגענו לבית תוך כמה דקות
״רגע תומאס״ מאור אמר רגע לפני שנכנסנו ונראה עצוב
״מה קרה?״ שאלתי אותו יורד לישיבת צפרדע מול עיניו הירוקות כמו של אנסטסיה
״אני לא יודע מה אמא שלי עברה לפני שנולדתי, אבל אני יודע שזה לא היה משהו טוב, אמא שלי היא חזקה, מאוד חזקה אבל מה שקרה לה שבר אותה, זה כל מה שאני יודע.
תדאג לה, איתך היא מרגישה בטוחה.״ הוא אמר ברוך
״למה אתה חושב שאיתי היא מרגישה בטוחה?״ שאלתי מלטף את פניו
״כי היא פה. היא נשארת פה ולא רק בשבילי, תפקח את העיניים פאפו״ הוא אמר ופתח את דלת הבית ורץ לאמא שלו ואני עיקלתי את מה שאמר לי הרגע ונכנסתי גם
״אמא אמא די את מוחצתתת״ מאור אמר שאנסטסיה חיבקה אותו חזק
״הבאנו לך פיצה אננס, רק את אוכלת את זה״ מאור אמר ואני גיחכתי ״אבל בלי הקולה! הקולה זה שלי״ הוא אמר מוציא לה לשון והיא גיחכה מעט
״מאורי. אני צריכה לדבר איתך״ היא אמרה בעיניים עצובות ואני כבר ידעתי על מה.
״מה קרה עוגיפלצת״ הוא שאל, זה כינוי שאני והוא נתנו לה, לפני כמה ימים ניסינו להכין עוגיות והעוגיות של אנסטסיה יצאו בצורת מפלצת ואז התחלנו לקרוא לה ככה.
——————————————————
פלאשבק
״אמא בואי תעזרי לנו להכין עוגיות מתוקות כמוך״ מאור קרא לה מהמטבח בזמן שאנחנו מכינים את הבלילה של העוגיות, למאור התחשק עוגיות אז למה לא?
״תקראו לי בשלב של העיצוב״ היא אמרה מתיישבת בכיסאות האי
״עצלנית אמרתי לך, 50 שקל״ מאור אמר
״שלך״ אמרתי וצחקנו
״אני שמעתי את זה!״ אנסטסיה רטנה
״אתה יודע שהיא ממש עצלנית?״ שאלתי את מאור והוא צחק צחוק גדול יותר
״רוצה שנשים לה על האף קצת מהבלילה?״ מאור שאל בשקט בחיוך זדוני
״יותר טוב, אני אחזיק אותה שלא תזוז ואתה תצייר לה על הפנים עם הבלילה״ אמרתי והוא צחק
״אמא, אני צריך לספר לך משהו חשוב״ מאור אמר יורד מהכיסא ולוקח את הבלילה מהשיש ואני הלכתי למאחורי אנסטסיה והחזקתי את ידיה מאחורי הגב שלה בעדינות והוא טיפס על האי והתחיל לצייר לה על הפנים, האף המצח הלחיים הפה הסנטר, הכל.
ואני שחררתי אותה ולא הפסקתי לצחוק, הוא טוב.
״מאוד בוגר״ היא אמרה וגלגלה עיניים
״יאללה קומי עיצובית״ אמרתי לה עדיין צוחק והיא קמה ולקחנו כל אחד עם כף קצת מהבלילה ושמנו על נייר האפייה את הצורה שרצינו והכנסנו לתנור ולאחר 15 דקות אפייה זה הסתיים והוצאנו ואני ומאור לא הפסקנו לצחוק,
כל העוגיות של אנסטסיה יצאו בצורת מפלצת.
״מה מצחיק?״ שאלה
״אמא, יצאו לך עוגיות של מפלצת״ הוא אמר וצחק והיא הלכה למגש ראתה וגיכחה מעט
״תעשי טובה״ אמרתי לה מתקרב ״תחזיקי את המגש ככה״ אמרתי לה שם את המגש על שתי ידיה והיא החזיקה אותו באוויר וחייכה וצילמתי אותה
״אמא״ מאור אמר מנסה להפסיק לצחוק ״את..את עכשיו עוגי..״ הוא אמר והתחיל לצחוק
״פלצת״ אמרתי משלים אותו
״עוגיפלצת״ אמרנו יחד וצחקנו והיא רק צחקה ונראה לי ששמעתי קול של מצלמה אבל ממש לא אכפת לי שיופיע איפשהו תמונה שלי עם סינר.
סוף פלאשבק
——————————————————