MINE// שֶׁלִּי

• פרק 39 •

״משוחררים״ הוא אמר לחייליו שיצאו מהחדר וכשהאחרון החיילים עזב את החדר הלכתי למאחורי תומאס כשגבו אליי וקשרתי את עיניו במטפחת.
״תצטרך לסמוך עליי מפלצת״ אמרתי לו ולקחתי אותו עם ידי לגג הבית.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
עלינו לגג ועיניו עדיין קשורות במטפחת והדלקתי את הנרות כל אחת במקומה
״אתה יכול להוריד״ אמרתי ועמדתי מאחוריו והוא הוריד את המטפחת לאט ואז הסתובב אליי
״הדייט״ הוא אמר ואני חייכתי אליו
״שמעתי שלא אכלת טוב״ אמרתי וניגשתי אל תיק החימום ״אז יש לנו פה מנה ראשונה טורטייה עם בשר אנטריקוט שאני הכנתי במו ידיי״ אמרתי מרימה את הטורטיות ״וגם פסטה עם שניצל ונקניקיות״ אמרתי מרימה את מגש הפסטה בהתלהבות בידי הימנית הטורטיות ובידי השמאלית הפסטה
ותומאס התקדם לכיווני מוריד את האוכל משתי ידיי
״אני רוצה שתספרי לי מה היה שם״ הוא אמר והרס את כל האווירה
״זה היה ועבר תומאס הכל בסדר״ אמרתי בחיוך מזויף
״כשאת מזייפת חיוך, תעשי את זה למישהו שלא מכיר אותך טוב מדי״ הוא אמר עצבני ״ואם הכל עבר והכל בסדר אז תספרי לי״ הוא ביקש ברוך שנגדו את העצבים
״תומאס, עשיתי את זה כדי שנהיה יחד, אל תהרוס״ אמרתי בעצבים והוא גלגל עיניים ״אם אתה לא רוצה אפשר לכבות הכל״ אמרתי ובאה לכבות והוא משך בידי
״בסדר, את צודקת, כבר יהיה לנו זמן לדבר. בואי נראה כמעט מלאכים ונאכל?״ הוא שאל ברוך ואני הנהנתי והתיישבנו על השמיכה והוא הדליק את הפרק בכמעט מלאכים ואני פרסתי על השמיכה את כל האוכל והשתייה, יין אדום בשבילו וקולה בשבילי.
״אני חושב שאשתה איתך קולה היום״ הוא אמר בחיוך
״אוקיי״ אמרתי בחיוך קטן
והתחלנו לאכול את הטורטיות
״וואו״ הוא אמר ״זכרת את כל התוספות שאני אוהב״ הוא אמר עם מבט מאוהב
״סלט כרוב, סלט חסה, מלפפון ועגבנייה, רוטב חריף ואבוקדו, הרבה אבוקדו״ אמרתי נוגסת בטורטייה שלי והוא חייך אליי והמשכנו לצפות
״וואו התמלאתי״ הוא אמר שסיים את שתי הטורטיות שלו
״היי עוד לא, יש עוד פסטה״ אמרתי מוציאה את הפסטה והסכום ואת הקופסא עם השניצלים ומוזגת לו לתוך הצלחת והוא התחיל לאכול וכשסיימנו נשכבנו על השמיכה והוא הביא את הפוך מהצד וכיסה אותנו והסתכלנו על השמיים, הכוכבים, כמה שזה יפה.
״התגעגעתי אלייך״ הוא אמר לפתע ״הרגשתי מת שלא היית פה אן״ הוא המשיך ״אני לא אעשה שוב דבר שלא תרצי, אפילו לא חיבוק אני נשבע. אני רק צריך שתגידי לי אם אני מגזים. אם לא תרצי לספר לי כרגע זה בסדר אני לא לוחץ עלייך אבל אני מפחד, לראשונה בחיים שלי אני מפחד, אני מפחד לאבד אותך, מפחד שאני אעשה משהו שאת לא תרגישי איתו בנוח, אני מתחרפן ואני לא מאמין למה שאני עומד להציע״ הוא אמר ונעצר
״מה?״ שאלתי והסתכלתי בעיניו
״בגלל שאני כל כך מפחד ולא יודע מה טוב ומה פחות, אולי עדיף ש..״ הוא אמר ולקח נשימה ״אולי עדיף שנשמור נגיעה, אבל ממחר, תתני לי להיות לצידך הלילה, לישון כמו שלא ישנתי כבר 17 ימים״ הוא אמר וליבי נעצר, הוא מוכן לעשות את זה בשבילי. אלוהים כמה שאני מעריכה את זה שהגבר הזה שלי שלא יכול שנייה בלי מגע ישמור בשבילי נגיעה.
אני כל כך אוהבת אותו וזה כל כך קשה. יש מצב שהוא יהיה עם אחרות בשביל שישמור על השפיות? המגע שלנו זה מה שהניע אותו, גם אם זה רק חיבוק, זה הניע אותו.
״ז..זה אומר שיש מצב שאתה תהיה עם ב..נות אחרות?״ שאלתי בגמגום
והוא הרים את מבטו אליי בחדות ומסתכל בעיניי ופוער את עיניו ומכווץ את גבותיו
״מה? פאק לא. אין סיכוי שאני אגע במישהי שהיא לא את.״ הוא אמר ואני נרגעתי, תומאס לא משקר. אף פעם. ואני הנהנתי והוא קבר את פניו בצווארי ונרדם אחרי כמה שניות ואני נשארתי ערה. מסתכלת עליו ומסתכלת על השמיים.
לקחתי את הפלאפון שלו וצילמתי אותו ישן, הוא ישן כל כך חזק שהכנסתי לו אצבעות לתוך האף וצילמתי וצחקתי תוך כדי. אוי הוא כל כך מותק שהוא ישן. שמתי את הפלאפון בצד ואפילו לא ניסיתי לישון, ידעתי שאני ישר אקום מסיוטים. גם כדורי שינה לא עוזרים לי, ניסיתי.