MINE// שֶׁלִּי

• פרק 58 •

״הערב.״ קבעתי והיא הנהנה וחיבקתי אותה,
אני מנסה להבין איך זה קרה אך לא מצליחה ואני מקווה שגם לא אצליח להבין דבר שכזה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הלכתי לחדר שלי לחפש בגדים להערב, אני מרגישה כבר את הלחץ נבנה בבטן שלי,
ואני לא יודעת מה להשים אני כל כך בלחץ.
תומאס הוא הבן אדם הכי עצבני שאני מכירה, אני כבר מדמיינת את הסיטואציה בראשי, כל כך הרבה אפשרויות.
החלטתי להשים שמלה שחורה פשוטה ונעלי עקב ורודות מבריקות עם עקב עבה ככה שזה נוח,
כל כך התאים לי סניקרס אבל מרוב שאני מעדיפה סניקרס על עקבים לקחתי מפה הכל לבית החדש.
השארתי את הבגדים על המיטה וירדתי לגינה, חייבת לשאוף אוויר
אני מכינה לעצמי כוס שוקו רותחת ומתחילה ללגום לגימות קטנות ואז ראיתי את ניקו מבואס בגינה והחלטתי לגשת אליו
״היי״ אמרתי והוא הסתובב והתיישבתי על הכיסא שמולו
״היי״ אמר מדוכדך
״מה קורה?״ שאלתי ״אתה בסדר?״
״אני אהיה בסדר״ ענה במן כאב שלא הבנתי עדיין
״רוצה לספר?״ שאלתי
״אני ואת במילא לא במצב מי יודע מה, את עוד יותר תשנאי אותי״ ענה ועצם את עיניו ונשען אחורה
״לשנוא אני לא שונאת אף אחד. מה קרה ניקו?״ שאלתי בסקרנות לוגמת מעט מהכוס שלי ומניחה בצד, על השולחן ״שפוך״ אמרתי משלבת את ידיי  ונשענת עליהן על ברכיי
״יש ארוחת ערב היום״ הוא אמר ועוצם את עיניו בכאב
״ו...?״ שאלתי ולאחר שתיקה של מספר דקות ההבנה חלחלה בי
״לא לא לא לא״ אמרתי והוא פתח את עיניו וגרם לי להבין שמה שאני הבנתי הרגע זה נכון. ״אין מצב ניקו״ אמרתי בארס
״אל תשנאי אותי״ אמר מחזיק בידיי והעפתי אותו לאחר כמה שניות
״כמה זמן אתה יודע על זה?״ שאלתי והרגשתי את הדמעות בגרוני
״שנתיים״ אמר בכאב
״שנתיים????״ שאלתי המומה קמה מהכיסא והוא קם ביחד איתי
״אני יודע אני יודע, אני אח חרא, בן חרא״ הוא אמר בתסכול
״שכחת חבר חרא. תומאס ואתה הייתם מעבר לאחים, הייתם חברים טובים״ אמרתי בכאב, תומאס שלי. יותר מהכל אנחלס ושלא נדבר על דריו, אוף.
התקדמתי לכניסה וניקו אחריי מחזיק בידי ואני מרוב עצבים הסתובבתי והבאתי לו כאפה לתוך הלחי הימנית שלו
״מה קורה פה?״ תומאס יצא לגינה ושאל כהמום
״כלום, אני הולכת להתארגן״ אמרתי מסתכלת על ניקו ומעבירה לו את כל האכזבה שלי כלפיו.
ולאחר כמה שניות נכנסתי לתוך הבית ועליתי לחדר שלנו וסגרתי את הדלת אחריי והתחלתי לבכות. פשוט לבכות.
איך אפשר לעשות דבר שכזה?
איך אמא מסוגלת לעשות דבר כזה?
לבגוד בבעלה? ללדת ילדה שלא שלו ולהגיד לו ולכולם שהיא שלו.
כואב לי. כואב לי בשביל כולם.
ולפתע שמעתי דפיקות על הדלת, זה קטע את מחשבותיי
״אנסטסיה״ תומאס צעק מבעד לדלת מנסה לפתוח וניגבתי את הדמעות מפניי ופותחת לו את הדלת עם הגב כלפיו לוקחת את בגדיי
״אני נכנסת להתקלח״ אמרתי ובאה להיכנס אך הוא משך אותי אליו וחיבק אותי
״שתרצי לדבר אני פה, מחכה״ אמר כמבין ונשק לראשי והנהנתי ונשכתי שפתיים על מנת לא לבכות יותר ולאחר מכן הוא שחרר אותי ונכנסתי להתקלח שמתי מים חמימים ונעימים לגוף שלי, כזה שגורם לגוף להאדים.
לאחר מספר דקות יצאתי מהמקלחת ונעמדתי מול המראה מסתכלת על הבטן הנפוחה שלי ושמתי את המחטב הקצר יותר עליי ואז השמלה מעל, השעה עכשיו שבע וחצי הארוחת ערב היא בשמונה יצאתי לחדר לקחתי את הפן נעמדתי מול המראה והתחלתי לעשות לעצמי עם המסרק במיוחד ותומאס הגיע מאחוריי ולקח מידי את הפן והתחיל לעשות, הוא עושה נדיר
״תוכל לעבור גם על החלק שלי?״ שאלתי מסמיקה והוא גיחך ועבר גם על החלק שלי וכשסיים הניח את המברשת בצד ואת הפן ושם את ידיו על מותניי גורם לבטן שלי לפרפר ולעובר או העוברית לזוז מעט ואז סובב אותי אליו מקרב אותי אליו כך שהאפים שלנו מתחככים מעט
״תני לי סיבה אחת לא לקרוע את השמלה מהגוף האלוהי שלך בזה הרגע״ הוא אמר חרמן מתמיד
״עוד כמה דקות כולם פה״ אמרתי והתקדמתי ללכת
״בסדר נעשה קוויקי״ הוא אמר מושך אותי אליו ומצמיד את גבי אל בטנו
וגורם לי לצחוק
״תומאס״ אמרתי והוא נהם ושחרר אותי
״תגידי, הזמנת את מתאו?״ שאל בהיסוס
״כן״ אמרתי ״הוא חלק מהמשפחה, גם אם לא בתור חבר של אנחלס אז בתור אחד שגדל איתך כאח״ אמרתי בחיוך מרגיע וליטפתי את פניו
״אני שונא אותו״ הוא אמר בזעם
״אל תשנא״ אמרתי מנשקת את צד שפתיו
״הוא נוגע בה, מחבק אותה ומנשק אותה.
אן, כמו שאמרת הוא גדל איתי כמו אח, והיא אחותי הקטנה, איך הוא יכול להסתכל עלייה במובן הרומנטי בכלל?״ שאל בארס
״תומאס, אנשים מתאהבים, זה קורה, פשוט תקבל את זה כמו שזה כי ככה זה ותפסיק להתעצבן ותהיה שם בשביל אחותך כי היא אחותך ותמיד תישאר״ אמרתי לו מלטפת את בית החזה שלו
״אני אשתדל בשבילך, אני לא רוצה אפילו עוד לילה אחד בלעדייך, זה היה סיוט לא נרדמתי״ הוא אמר עוצם את עיניו ונזכר ״אני אעשה הכל בשביל לא לאכזב אותך, את האישה שלי, האישה שאני הקמתי איתה בית, האישה שלי לחיים״ הוא אמר ובאיזה מקום שמחתי וגם קצת התאכזבתי שלא אמר שרוצה שאהיה האמא לילדים שלו.
״השעה כבר שמונה ועשרה בוא נרד״ אמרתי לו בחיוך והוא תפס אותי ונישק את כל פניי ואז את שפתיי נשיקה רטובה ולוהטת ואז השתחררתי מאחיזתו מתיישבת על המיטה ולקחתי את הנעליים והוא בא בזריזות ורכן לעברי וכרע ברך למולי ולקח את רגלי ושם על רגלו ולקח את העקב והלביש על הרגל וסגר את הסוגר ואז עשה אותו הדבר עם הרגל השנייה ושתל נשיקות בכל הרגל ועצרתי לפני שהגיע לנקודה שממנה לא יכולנו יותר לחזור כי אז הוא היה משכיב אותי על המיטה ועושה בי מעשים שהו הו איך אני מחכה שיעשה לי כבר.
״טוב קדימה בואי נרד שלא אתחרט ואחזור לעשות מה שעשיתי לפני שהעזת לעצור אותי״ אמר ושתל נשיקה קטנה קם ונתן לי את ידו וקמתי
״אני צריך הרבה כוחות בשביל לא לקרוע את השמלה מהגוף שלך ברגע זה״ הוא אמר בחיוך נועז ואני גיחכתי וירדתי ולבינתיים בזמן שאנחנו יורדים אראה לכם מה לבשתי
~~~~~~~~~~~~~~~~~