MINE// שֶׁלִּי

• פרק 63 : אפילוג •

כעבור 20 שנה
״תומאס?״ שאלתי כשנכנסתי לבית והכל היה חשוך, הדלקתי את האורות רואה שולחן במרכז הבית הענק ועליו יין אדום ומיץ ענבים בצד
שתי כוסות שתי צלחות וסכום מהודר בצידי הצלחות
״תומאס?״ שאלתי שוב אך בחשש מכך שאין מענה
״אהבת?״ שמעתי את קולו שואל אותי מגיע מאחוריי ולפני שהספקתי להסתובב הוא הגיע וחיבק אותי מאחור
״מלאך אכזר שלי, ברור שאהבתי!״ אמרתי מסתובבת ומחזיקה את פניו בשתי ידיי ומנשקת אותו נשיקה סוחפת והוא שם את ידיו על פלחי ישבני
״אני עדיין לא מאמין שככה את נראת אחרי חמש לידות״ ושם את ידי בידו וסיבב אותי והצמיד אליו בסוף הסיבוב
״חמש לידות?״ שאלתי בכעס מזויף ״כל לידה לידה חיים שלי״ אמרתי וצחקתי והוא צחק גם
״תאשימי את אייפלוני״ הוא אמר מתיישב מצביע עליו
״אני אאשים אותו בזה שהוא לא בתוכי עכשיו.״ אמרתי בעצבים מזויפים
״אפשר לסדר את זה״ אמר והסתכל עליי בתאווה
״אנחנו צריכים לאכול״ אמרתי נדה בראשי, כמה הבחור הזה יכול לזיין?
״הפיות שלנו צריכים לאכול והזין שלי צריך לאכול את התחת שלך.״ אמר בתאווה לא מוסברת
״תומאס נו באמת״ אמרתי בחיוך יודעת מה יגיע עכשיו הוא קידם אותי אליו התיישב הוריד את מכנסיו ותחתוניו והעלה את שמלתי וקרע את החוט שהפריע לו כל כך
״אני מקווה שזה לא היה כל כך חשוב לך״ אמר וקרץ והעביר את אצבעו על פס ישבני עד לדגדגן שלי ״בדיוק כמו לפני 30 שנה. הקסם עדיין עובד.״ גנח אל תוך צווארי והושיב אותי על הזין שלו גורם לזין שלו להידחק עמוק לתוכי.
״פאק״ גנחתי נשענת קדימה והוא שם את ידיו על מותניי מעלה ומוריד אותי מעלה ומטה עד שהוא פשוט הניח אותי עליו והשעין אותי אחורה כך שאני צמודה אליו עם הגב
״לפני שכל האוכל נחרב פה, בואי נאכל״ אמר בתאווה
״אתה פאקינג בתוכי ואתה חושב על לאכול?״ שאלתי אותו בכעס
״אני רעב״ אמר ״אלייך במיוחד״ קרץ ואכלנו מעט מהפסטה ואחרי כמה ביסים הוא עצר
״סיימת?״ שאל בחיוך צדדי ועוד לפני שעניתי לו העיף את הצלחות לקצה השני של השולחן ופתח את רגליי לרווחה כשאני עוד עליו והעביר את הזין שלו לחור שבכוס שלי, ידי נשלחת לאחור אוחזת בלחיו ובידי השנייה אני מחזיקה ברגלו על מנת להתייצב יד שמאל שלו על מותניי מקרבת אליו כמה שיותר ויד ימין שלו יורדת אל המשולש הנקי שלי ומתחיל לעסות אותו וגם להחדיר מדי פעם לתוכי, אלוהים ישמור אני לא מחזיקה דקה עם האצבעות האלו.
אחרי כמה סיבובים שעשה הוא הוציא את האצבעות שלו מתוכי והכניס לפיו
״טעם המלאכים״ גנח והחזיר את האצבעות לדגדגן שלי אך עם יותר אגרסיביות והתחיל לעסות והוא מוציא את הזין ממני ומכניס לתחת שלי ומכניס את האצבעות לחור הכוס שלי ותוך כדי מעסה עם ידו השנייה את הדגדגן גורם לי לאחר כמה שניות להשפריץ את כל הנוזלים שלי ושנייה לאחר מכן הרגשתי את הנוזלים החמימים שלו בתוכי ובתוך רגע הוא הוציא אותי ממנו ושם אותי על השולחן ״פאק״ גנח ״אני פאקינג מכור אלייך״ גנח בהנאה ופיסק את רגליי ודחף את הזין שלו שוב לתוכי ותופס בשיערות ראשי עם ידיו ונושך את שפתיו ואז את שפתיי ודוחף את לשונו וחוקר איתה כל פינה בפה שלי והוא נדחק עמוק יותר עם הזין שלו עד שהרגשתי אותו כבר מגיע לבטן שלי, אלוהים ישמור.
ואז. דפיקות על הדלת
״תומאס״ ניקו צעק מבחוץ
״כוס אמא שלו״ תומאס גנח מעצבים והמשיך לזיין
״הרופאה היפה פה״  צעק ניקו שוב
״כוס אמק״ גנח תומאס ונישק אותי בפראות וניתקתי את הנשיקה
״תומאס, הרופאה צריכה לבדוק עברתי לידה לא מזמן״ אמרתי מזכירה לו את המתנה המשולשת שהבאתי לו יום אחרי יום ההולדת שלו.
״אני אוהב אותך ואני מתכוון להשלים את הפערים אחרי שהיא תבדוק אותך״ גנח אל תוך צווארי מסמן אותו
״אני מאמינה שאתה תצטרך לבדוק יותר לעומק.״ אמרתי וקרצתי לו והוא הפליק על ישבני גורם לו לרטוט וסידרתי את השמלה וראיתי שהוא מעלה את תחתוניו ומכנסיו ודוחף את החוטיני הקרוע שלי אל כיסו וחייכתי אליו כמו מטומטמת והלכתי לפתוח את הדלת
״ניקו״ בירכתי אותו לשלום ״דוקטור אנג׳ליקה״ בירכתי גם אותה מחבקת אותה ופתחתי את הדלת כך שיכנסו
״אני מבין שהפרענו״ ניקו אמר מצביע על השולחן שחצי מהמפה שלו כבר למטה והיין שנפל ונשבר והוא התחיל לצחוק ואני הרגשתי מובכת לעזאזל איתו לא מאמינה שהוא החבר הכי טוב שלי
״תסתום אדיוט״ אמרתי צוחקת ״בואי זה מפה״ הובלתי את הרופאה לחדר עם כל המכשירים, כן כן תומאס ארגן חדר שלם כי היו לי כבר כמה בדיקות כאלו ואחרות לכן הוא העדיף שלא אצא מהבית ושהרופאה תגיע עד לפה, הרופאה הכי מומחית בתחום.
ושמעתי את תומאס מזהיר את ניקו ונכנס גם אחרי הרופאה ונעמד בצד לאחר שסגר את הדלת והרופאה הסתכלה עליי
״זה בסדר הוא בעלי״ אמרתי לה בחיוך
״בדרך כלל הם מעדיפים שלא להיות בחדר בזמן בדיקה שכזו, כי זה מגעיל אותם״ אמרה והבנתי את ראשה
״זה בסדר גברת דוקטור, לא קרה לא קורה ולא יקרה משהו שיגרום לי להיגעל מהאישה הזו. תבדקי אותה ותגידי לי אם אני יכול לזיין אותה כבר״ אמר מזכיר לי שלפני דקות אחדות הוא היה בתוכי והיא הנהנה ושמה כפפה סטרילית ושמה מן פד גדול מתחתיי
״תפתחי רגליים בבקשה״ היא אמרה ועשיתי כמבוקשה ותומאס חוקר את הסיטואציה וברגע שפתחתי הוא התקרב והסתכל יותר מקרוב עומד מאחורי הרופאה
״נכון זה הכוס הכי יפה שראית בחיים שלך?״ שאל אותה עדיין בוהה
״תומאס״ אמרתי מגלגלת עיניים והוא נאנח והתקדם אליי והתיישב לידי מחזיק בידי והיא הכניסה את ידה לתוכי ממששת ובודקת, מבטה לא מבשר טובות היא הוציאה את ידה וזרקת את הכפפה לפח
״ברשותך״ אמרה והרימה את השמלה שלי עד קו החזה וחשפה את הבטן שלי ולקחה את המכשיר עם המסך ומרחה ג׳ל על הבטן שלי והעבירה עם המכשיר ולאחר מכן מבטה נהיה קודר
״כמו שחשבתי״ אמרה והורידה את מבטה אליי ושמה את המכשיר בצד ומנגבת את הג׳ל הנותר וזורקת את הנייר לפח
״אנסטסיה יקירתי, את ידעת שאחרי הלידה האחרונה עם כל מה שקרה יהיה לך מסובך להיכנס שוב להריון נכון?״ שאלה
״כן, מה קרה?״ שאלתי מבולבלת ונזכרת במה שקרה בלידה האחרונה ורואה את תומאס עם עיניו שהופכות לאפלות ודמעות עולות לעיניי
——————————————————
פלאשבק
תומאס
״אנסטסיה״ החזקתי בידה בהתרגשות אחרי שהתינוק הראשון יצא
״יש סיבוך״ הרופא הכריז ועיניי נהפכו לאפלות ורופאים התחילו להתרוצץ בכל החדר הרגשתי את היד החזקה שהחזקתי לפני שנייה נהיית רפויה יותר ויותר הסתכלתי על אנסטסיה והיא הפכה עיניים
״היי״ צעקתי ״אנסטסיה״ צעקתי שתענה לי מחזיק בפניה
״הדופק יורד!״ אחת הרופאות צעקה
״אם לא נוציא אותם עכשיו אנחנו נאבד אותם״ רופא אחר הכריז
״אנסטסיה״ צעקתי, אותי מעניין רק דבר אחד. שהעיניים הירוקות שלה יחזרו להסתכל עליי. עכשיו.
״אדוני, אנחנו נצטרך לבצע קיסרי״ הוא מבקש את האישור שלי, את האישור שלי לחתוך לה את הבטן
״זה הדבר היחיד שיוכל להציל אותה ואת העוברים שלכם״ הוא מנסה לשכנע אותי, פאק מה אני עושה?
״אנסטסיה, תעני לי בבקשה״ אמרתי מרגיש את הדמעות עולות בגרוני היא פקחה את עיניה לאט ובחולשה
״תעשה את זה״ היא נתנה את האישור שלה בקול חלש
״תעשה את זה״ אמרתי חוזר על המילים שלה בחוזקה והם התחילו לחתוך את בטנה והוציאו עובר עובר, עוד שני ילדים. עוד פירות מאהבה העצומה שלנו.
הם התחילו לתפור ונתנו לה משהו להרגעה, בדקתי את כל הרכיבים לפני, אין להם אישור לעשות דבר ללא האישור שלי.
כל שלושת הבנים שלי היו בתוך מיטה שקופה על עגלה יציבה, כל אחד במיטה משלו.
היא פקחה את עינייה לאט, זה כל מה שעניין אותי עכשיו.
״מלאך שלי״ אמרתי והרגשתי את הדמעות עולות שוב, היא עושה אותי רגיש.
״תומאס״ היא גנחה בכאב
״אל״ אמרתי שהיא מנסה להתיישר
״חתכו אותי?״ היא שאלה וכשלא עניתי לה דמעות ירדו מעיניה היפות
״אני מצטער יפה שלי אני מצטער״ אמרתי בכאב יודע שהיא לא רצתה להגיע לקיסרי
״אנסטסיה דהן?״ הרופא נכנס ושאל ״אני לא רוצה להפריע, אבל אני צריך לדבר איתכם.״ אמר ברשמיות
״דבר״ אמרתי בקצרה
״היה סיבוך בלידה, שאנחנו לא יודעים ממה הוא נגרם״ אמר והסתכל עליי בפחד ״כתוצאה מכך נאלצנו לבצע ניתוח קיסרי על מנת להבטיח שהעוברים יצאו מכך בשלום וגם את גברתי״ המשיך לומר והרגשתי איך כמעט ואיבדתי את הילדים שלי ואת האישה שלי לחיים.
״ואיך מתקדמים עכשיו?״ אנסטסיה שאלה כנראה הבינה יותר ממני, טוב מה אני מצפה היא חרשה על האינטרנט במציאת מידע על כל דבר אפשרי הקשור להריון
״עכשיו..״ הוא התחיל לומר בהיסוס
״דבר!״ פקדתי בפחד אך פחד שלא נראה לעין שרק אני ואן שלי מרגישים
״אם תיכנסי שוב להריון את מאוד סביר להניח שלא רק שלא תלדי את גם יכולה למות״ הוא אמר את מה שפחדתי ממנו, הוא אמר את זה.
״מה זאת אומרת?״ שאלתי בחשש והסתכלתי על אנסטסיה עם עיניים מלאות בדמעות שמאיימות לצאת
״זאת אומרת שאם אכנס שוב להריון, זה יהיה הריון בסיכון.״ היא אמרה
״אני אתן לכם כמה רגעים לבד ואז אגיע לבדיקות״ הרופא אמר ויצא מהחדר והדמעות שלי נפלו
״אני אשמור עלייך״ אמרתי מבטיח לה
״תומאס״ היא אמרה והחלה לבכות וחיבקתי אותה בוכה יחד איתה.
סוף פלאשבק
——————————————————
״את בהריון אנסטסיה״ היא אמרה וליבי נפל וחייכתי והתעצבתי בו זמנית הסתכלתי על תומאס והוא נכנס להלם
״איזה חודש אני?״ שאלתי בהתרגשות
״סוף רביעי, יש לך בת״ אמרה , רק לפני חצי שנה ילדתי ״אני מאוד ממליצה שתשמרי על עצמך, זה הריון בסיכון לכן תנסי לנוח, פחות לעשות לזוז לקום״ היא אמרה וחייכתי בהנהון והיא יצאה
״תומאס?״ שאלתי, הוא שקט, זה לא מתאים לו
״תעשי הפלה״ אמר עדיין בוהה
״מה?״ שאלתי מופתעת
״שמעת אותי אנסטסיה״ אמר ויצא מהחדר, אלוהים ישמור, לעולם לא אעשה הפלה.
יצאתי מהחדר והלכתי לכיוון השולחן והתחלתי לסדר רואה את ניקו בדיוק מלווה את הרופאה החוצה
״שלא תעזי״ נאמר מאחוריי והרגשתי ידיים סביב מותניי, מזהה את הקול, תומאס.
״תתרחק״ אמרתי עם דמעות ועיניים רצחניות
״אנסטסיה״
״תומאס״ אמרתי באזהרה ״אני באותה המידה יכולה לגדל את התינוקת לבד. אני בחיים לא אעשה הפלה גם אם זה תלוי בחיים שלי.״ אמרתי לא מאמינה שהוא ביקש לעשות הפלה ״אני.. אני לא מצליחה להבין! איך אתה מבקש ממני להרוג את הילדה שלך?!״ שאלתי עדיין בהלם
״אנסטסיה, אני לא רוצה שתמותי לי אני צריך אותך. יש לנו 9 ילדים! יש לנו בנים שימשיכו את הדרך שלי ובנות שימשיכו את הדרך שלך.״ הוא אמר מזכיר לי את כל הילדים שעשינו במהלך כל השנים האלה, 7 בנים 2 בנות. אהובים שלי.
״תומאס! להזכיר לך איך עושים ילדים? אתה מזיין אותי כל יום לפחות 7 פעמים ביום! לפחות! גמרת בפנים, זו התוצאה. שום הפלה לא תהיה כאן״ קבעתי
״אני מבין את הכאב שלך, אבל אני לא יכול לאבד אותך.״ הוא אמר ובעיניו קיימות דמעות
״איך אתה בתור אבא לילדים להגיד את זה?
לא היית נותן את הנשמה שלך בשביל כל אחד ואחת מהילדים האלו?״ שאלתי בתסכול
״ברור שהייתי נותן. אין פה שאלה בכלל.
אני רוצה גם אותך וגם אותם!״ הוא ענה בעצבים ״אני פוחד לאבד אותך!״ גנח בעצבים ובתסכול ודפק את ידו על השולחן
״אני אצא מזה, ויהיה לנו עוד תינוקת קטנה לעץ הענק שהשקנו כל השנים האלו״ אמרתי מחבקת את זרועו גורמת לדמעות שלו להיעצר והוא מחבק אותי
״אני אוהב אותך אני פאקינג אוהב אותך ואני כל כך מפחד לאבד אותך.!״ אמר והבנתי אותו, כל כך הבנתי אותו.
״אמא מה קורה?״ שאל מאור ונכנס הביתה והתקרב לתומאס והם נתנו חיבוק גברי
״מה איתך מאורי?״ שאלתי אותו נושקת ללחיו ״נו קנית כבר?״ שאלתי בחיוך
״כן״ אמר מוציא קופסא מרובעת קטנה מהשקית ופותח אותה ״איך?״ שאל
״בדיוק כמו שתכננו״ אמרתי והוא התקרב ונשק לראשי
נזכרת כמה הסתכלנו על טבעות אירוסין, אז כן הגבר הקטן שלי כבר בן 24 והוא החליט להציע נישואין לחברה שלו, אבל לא לנועה, אם נועה היה סיפור קצת אחר, היא ניסתה להפריד בינו לבין אמילי, היא לא אהבה את הקשר שלהם, היא הייתה מרעילה את מאור נגדנו, כשמאור סיפר לי את זה הייתי בהלם אך גם הבנתי שאני לא יכולה להתערב לו, הוא צריך להבין לבד מה לעשות.
וכמו שחשבתי, הוא הבין אחרי זמן מסוים ונפרד ממנה ואז הוא הכיר את אלה קצת אחרי שסיים צבא והם ביחד כבר עוד מעט 4 שנים והוא החליט להציע לה כי הוא הרגיש שזה הדבר הנכון, כמובן שהכרתי אותה וסמכתי על המילה שלו ונתנתי לו את האישור שלי.
מאור הלך לחדרו והתחיל לתכנן את הכל ובינתיים תומאס בחדר העבודה אז בואו אספר לכם איך עברו 20 שנה?
ניקולאס וליה? ניקולאס וליה באמת התחתנו כמו שניקו הבטיח לתומאס אז,
היו להם קשיים בכניסה להריון אבל לבסוף הם הצליחו,
היום יש להם שלושה ילדים מקסימים, שתי בנות ובן; גאיה מאיה ומתן.
אנחלס ומתאו? נפרדו וחזרו כמה פעמים אפילו עשו הפסקה של שנתיים שאנחלס החליטה לעבור לחול כי קשה לה אבל בשנתיים האלו אף אחד מהם לא היה עם אף אחד אחר וכשהיא חזרה לא לקח הרבה זמן עד שחזרו והיום הם נשואים ויש לכם ארבעה ילדים שתי בנות ושני בנים ספיר שירן אורי ולגבי השם האחרון הם נורא התלבטו, עומרי. הם נורא אהבו את השם אבל בגלל הסיפור שלי הם נורא התלבטו אבל אמרתי להם שהכל בסדר ושאם הם אוהבים את השם הזה שיקראו לו ככה.
עומרי? עומרי הרים ידיים ועזב את הארץ לחלוטין לא מעוניין בשום קשר עם מאור או אמילי ובטח שלא איתי.
שון וקייט? אויש אחי החתיך הזה, שגדול ממני סה״כ בשלוש דקות ועשה מזה סיפור כל החיים,
עד היום יש להם גם ארבעה ילדים סלין הבכורה אחריה הגיע דניאל ואז יואב ולדובדבן שבקצפת? רוני.
למה הדובדבן שבקצפת? כי היא מזכירה את שון שמזכיר את אבא שלי. וזה כל כך כל כך יפה וחמוד בו זמנית.
ההורים של תומאס? אנדראה ודריו, ההורים השניים שלי, הם לא הצליחו להתגבר על המכשול הזה, וזה מובן לגמרי.
אבל הם החליטו שלמען הילדים הנכדים והנינים שיגיעו בעזרת השם הם נשארים תחת אותה קורת הגג בשביל לא לבלבל אותם אך לא יהיו יחד נפשית אלא רק פיזית.
ההורים שלי? כולם מכירים אותם, כל הילדים שלי ושל שון ואפילו הראנו להם תמונות חלקם די התבאסו שלא יצא להם להכיר אותם אבל אז הם הבינו שהם שם למעלה כמו מלאכים שומרים על כל צעד שלנו.
והיום? היום כולנו משפחה אחת שלמה ומאושרת.
ממש כמו בספרים, כמו בסרטים.
הכל כל כך טוב מדי שזה נראה מפחיד.
עכשיו כולן כבר בשלב שלא להביא ילדים כי זה גיל שהוא מסוכן בכל זאת גיל 40 זה גיל המעבר וזה מסוכן, לכן כשאספר? לא יודעת מה יותר אקבל, שמחה או דאגה.
אה ואת הפרטים עלינו החמצתי בפניכם! איך לא הזכרתם לי?
אני ותומאס אלוהים ישמור, הבחור מזיין אותי כאילו זו הפעם הראשונה שראה אותי.
הוא הגבר שלי חד משמעית.
יש ריבים ויש ויכוחים אבל אהבה תמיד מנצחת. והיא מנצחת הכל.
אני חושבת שאנחנו השראה לכל ילדינו.
מאור הבכור שלי שאחריו הגיעה אמילי ואז השלישייה הראשונה מאיר תום ואמה ואחרי זה הריון של בן אחד רוי החתיך ואחרי זה עוד שלישייה של בנים ריף יהונתן ויואב ועכשיו עוד אחת שעדיין לא החלטנו איך לקרוא לה.
תכננו להיפגש הערב כולם בבית שלנו, כן לאחר שהתרחבנו משמעותית החלטנו לבנות בית ענק יותר שני מפלסים, עם כמה שרציתי מפלס אחד לא יכולתי לעשות או רציתי לעשות 500 מ״ר בית על מפלס אחד לכן עשינו 900 מ״ר על שני מפלסים כך שכל אחד מקבל את החלק שלו ולכל אחד יש את הפרטיות שלו.
קבענו עם כולם בשעה שבע בערב ועכשיו עשרה לשבע התלבשתי הכי פשוט שאני יכולה וכולם התחילו להגיע, ההורים של תומאס הגיעו עם הילדים שלי וכולם רצו אליי ואל תומאס ממש כמו קייטנה קטנה
״יפים שליי״ אמרתי מנשקת כל אחד ואחת מהם! אמה שלי כל כך יפה, עיניים ירוקות כמוני ושפתיים עבות כמו של אבא שלה
״איך היה?״ שאלתי וכל אחד התחיל לדבר ולהגיד כמה כיף היה לו אצל סבא וסבתא
״אבא תום מציק לי״ היא רטנה לתומאס ואני גיחכתי הם אף פעם לא מסתדרים כולם נכנסו ותומאס עושה על האש וישבנו בגינה
״יש לי משהו לספר לכם, לכולכם״ אמרתי וכולם השתתקו
״תומאס עוזב ואת מתחתנת איתי?״ ניקו שאל בצחוק ואני צחקתי ותומאס זרק עליו חתיכת עגבניה, מה יש לו מעגבניה לעזאזל?
״מצחיק ניקו. אבל באמת עכשיו, אני שמחה שאתם בחיים שלי כל אחד ואחת מכם, אתם מעבר לחברים ומעבר למשפחה אם יש דבר כזה, עברתי פה דברים עם כל אחד ואחת מכם ואתם חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, אני יודעת שהיו לנו עליות ומורדות אבל בסוף תמיד התעלנו על הכל וידענו גם לבוא ולבקש סליחה.
אנחנו ביחד מאז שאני בת 16 וכנראה שזה יהיה לנצח.
אני אוהבת אתכם.
ורציתי בעיקר להודות לך קייט, שלקחת ממני את הנטל הזה״ אמרתי ובזאת סיימתי את דבריי וכולם התרגשו וצחקו מהמשפט האחרון
״רגע יש עוד משהו!״ תומאס אמר רגע לפני שכולם התנפלו עליי והם נעמדו במקום שלהם ותומאס שם את הנפנף בצד והגיע מאחוריי ושם את ידיו על הבטן שלי עוטף אותי ובעצם מספר להם בלי מילים שאני בהריון בדיוק כמו בפעם הראשונה
״לא נכון!!!״ ניקו אמר המום והתקדם אליי במהירות וחיבק אותי חיבוק אוהב
״אמא!״ מאור אמר והתרגש וחיבק אותי ״אמרתי לך שאני רוצה שמתי שאתחתן את תהיי בהריון״ הוא אמר מזכיר לי את השיחה שלנו וקרץ לי ״רק צריך שתגידי לי שזו בת ואני מאושר!״ הוא אמר בחיוך
״זו בת״ אמרתי בהתרגשות והוא חיבק אותי ונשק ללחיי ואלה גם הגיעה לברך אותי
״אמא שלי אני אוהבת אותך״ אמילי הגיעה ואמרה וחיבקה אותי וחיבקתי אותה ונשקתי לראשה
״קטנה שלי״ אמרתי
״כבר לא קטנה״ אמרה מסמנת עם עינייה למאחוריה
״אושרי תכיר זו האמא המושלמת שלי״ היא הציגה אותי בפני החבר שלה והוא לחץ את ידי
״מזל טוב״ הוא אמר וחייכתי אליו
״ברוך הבא״ בירכתי לשלום
״אושרי תכיר זה אבא שלי, אבא זה חבר שלי אושרי״ היא אמרה בהיסוס והציגה אותו לתומאס והוא הושיט את ידו לתומאס ותומאס הרים גבה
״חבר?״ תומאס שאל מכווץ את עיניו ״אני לא חושב שאת צריכה לדעת לאיית את המילה חבר.״ אמר בעצבים ומשך אותה אליו ״מי אתה? מה אתה רוצה ממנה?״ שאל באגרסיביות
״תראי אותו, עם הכוס שמפניה ביד מאיים על החבר של הבת שלכם״ ניקו בא ולחש לי ואני צחקתי, הוא באמת חתיך ככה, הוא חתיך בכל מצב
״אני אוהב את אמילי״ אמר אושרי באי נוחות
״גם אני אוהב אותה, אותך פחות.״ תומאס ישיר ואז מאור הסתכל על הסיטואציה
״אבא״ מאור אמר בחיוך
״אושרי זה אחי הגדול״ אמילי אמרה לאושרי
״את ממשיכה?״ תומאס שאל אותה בזעם וניגשתי אליהם
״תומאס מספיק אתה מביך את הילדה.״ אמרתי מסמנת לו עם עיניי שירגע
״תפוס מרחק, לא רוצה לראות החזקת ידיים או כתף מתחככת אני ברור?״ שאל את אושרי ואושרי הנהן נמרצות ״אני ברור גברת קטנה?״ שאל את אמילי והיא גלגלה עיניים והנהנה וחייכה לבסוף.
וככה המשכנו לבלות את הערב כמשפחה.