להבות של שלג ‏

פרק -43- בוגדת

~ויטוריו~

״שלג,״ אני עומד מולה והיא נושכת את שפתיה ומיישרת אליי מבט תוהה. נראה שהיא חושבת על מה שדיברנו. היא מביטה ארצה ואז חזרה בי. ״לא הייתי צריכה לתת לך לבחור, זה היה מרושע.״ היא מתנצלת כי יודעת מה אענה לה? ״פשוט נתתי לעצמי לדבר איתך בפתיחות, חציתי קו או שזה בסדר?״ שואלת בישירות ממתינה לתשובה מזכירה לי שהייתה עד עכשיו כלואה בגוף ובנפש. אולי זה סימן טוב שהיא מדברת איתי בפתיחות כזו? שהיא שואלת ומסתקרנת כל כך. הרי לא הייתי רוצה שתפחד לדבר איתי.

אני מהנהן. ״זה בסדר.״ היא נרגעת ומעלה חיוך קטן על שפתיה. מביטה על לאונרדו שיושב על הספה. ״אתה הולך? כבר? אפילו לא סיימת לאכול.״ היא מביטה בשולחן.
״כדאי שכבר אצא. תתקשרי אליי אם קורה משהו בסדר?״ אני אוחז בסנטרה וגורם לה להתבונן בי. היא מחייכת שאני מנשק את שפתיה. ״בסדר.״
״תעדכן אותי מתי אתה חוזר.״ ממהרת לומר לפני שאני יוצא.
לאונרדו העיף בי מבט שאני סוגר את הדלת אחריהם.

״אדוני.״ פאולו ממתין לי כבר עם הרכב בחניון.
״נהנתם מארוחת הבוקר אדוני?״ שואל שאני מתיישב מאחור.
״כמובן פאולו, אתה יודע שאני מעריך את המאמץ שלך.״
אני מבחין בהנהון שלו דרך המראה.
״אחיך ביקש להודיע שיפגוש אותך בקזינו.״ אומר. אני מרים גבה,
״אז נראה שהוא התעשת.״ אני מזיז את ראשי.
״פאולו יש חדש מאיירי?״ אני בודק אם שלח לי הודעה נוספת. המשפט קורה בדיוק עכשיו.

״עדיין לא אדוני, ברגע שפסק הדין ינתן אעדכן אותך כמובן.״
אני מהנהן מבין שאיירי ישב שנים בכלא. מי יודע מה יקרה ברגע שיצא.
״אדוני, אני אהיה מעט ישיר איתך.״ מתחיל לומר.
אני מרים את מבטי אליו, ״כן פאולו תרגיש חופשי.״
״אחיך,״ הוא אומר וגורם לי להצר את עיניי. ״אדון אלדו מעט מדאיג אותי, אולי זה קשור באביך?״
אני נאנח. ״כן, אדבר איתו היום ואראה אם הוא זקוק לעזרה.״ אני מניח שפאולו רואה את שנינו כבניו. הרי גדלנו יחד איתו.

הוא עוצר את הרכב מול הקזינו. למרות שעת הבוקר המוקדמת ברחובות מסתובבים כבר אנשים רבים.
״יום טוב אדוני.״ פאולו מהנהן שאני יוצא מתוך הרכב בזמן ועומד סמוך לדלת שפתח עבורי.
״תודה פאולו.״ אני מניח על כתפו את ידי.
הוא מכחכח בגרונו ונראה לרגע מבוייש. ״רציתי לשאול כבר קודם אבל האם גברת לוסיונה הייתה מרוצה מהאוכל?״ נראה שהוא חיכה לשאול זאת כל הנסיעה.
אני מעלה חיוך על שפתיי, ״היית צריך לראות אותה. היא בעיקר אכלה ופחות דיברה.״