להבות של שלג ‏

פרק -42- מעורבת

~ויטוריו~

אני מתבונן בה כבר דקות ארוכות, איך החזה שלה עולה ויורד בקצב איטי, שומע את הנשימות השקטות שלה, מתבונן בשפתיה, בריסים שעל עפעפיה. מושיט יד מלטף את שערה הבהיר בעדינות, נזהר לא להעיר אותה. הרי כמו שהבטחתי אתפוס אותה ואדאג שלא תיפול. אני נצמד אליה ונושם אותה קרוב אליי. היא כאן. בין זרועותיי. לוסי שלי.
כשאני עוצם את עיניי וכמעט נרדם שלג לוחשת משהו. אני פוקח את עיניי מתבונן בה בשאלה. היא אומרת משהו שנשמע ברוסית לכן אני לא מבין את דבריה אך אחרי כמה שניות היא חוזרת להיות שקטה.

אני נושם עמוק ותוהה מה קורה בתוך תוכה. מה הם הסיוטים שרודפים את מנוחתה, מה היא עברה בעברה. אני נושק לשפתיה ומצמיד את גופה אליי. מלטף את שערה ועוצם את העיניים מנסה להירדם לצידה.
כמו שחששה היא זזה במהירות כאילו מנסה להתרחק מאחיזתי.
אני מתבונן בה ומעט מרפה. היא מנסה להתנער ממשהו, להדוף.
אני מצר את עיניי ומתבונן בה שדוחפת את ידי ממנה.
אני מרפה ממנה לחלוטין אבל מביט בה בסקרנות, מנסה להבין מה היא חולמת. היא מתרחקת ממני וכמעט נופלת. אך אני אוחז במותניה עוצר בעדה. עיניה הקפואות נפקחות במהירות מביטות בי. אך אין בהלה בעיניה רק הבנה. היא כאן איתי לא שם.

״שלג?״ אני לוחש בחשיכה.
היא נאנחת וחוזרת לשכב לידי בנוחות, מעבירה את אצבעותיה על פניי שוב ושוב.
״בגלל זה ביקשתי שנישן בנפרד.״ לוחשת לי ולא מתבוננת בעיניי.
״למה? כדי שתפלי מהמיטה?״ אני תוהה ומגחך אבל היא לא מיישרת אליי מבט. ״אתה צריך לקום מוקדם כדי שתישן.״ מורידה את ידה ממני אך אני אוחז בה ומקרב את גופה אליי.
״עצמי עיניים.״ אני לוחש לה.
עיניה הכחולות ננעצות בי אבל לבסוף היא עוצמת את עיניה ונכנעת לשינה.
לוקח לי זמן רב עד שאני נרדם לצידה. שלג לא זזה יותר. היא נשארה לצידי למשך כל הלילה.

אני מתעורר קודם והדבר הראשון שאני רואה כשעיניי נפקחות זו שלג. פניה היפות ממש מולי. היא נראית שלווה. אני לא מתאפק ומושך אותה אליי גורם לה להתעורר עם נשיקה פראית. ידיי מרימות ממנה את החולצה שלקחה לי מהארון. היא ממצמצת ונשענת על זרועותיה.
״ויטו,״ היא נושפת עם שפתיים ורדרדות. אני מנשק את סנטרה וגורם לה להרים את ראשה מעלה בעיניים עצומות. ״בוקר טוב שלג.״ אני אומר בין נשיקה לנשיקה. נושך קלות את עור צווארה העדין נושם עמוק אוחז במותניה. ״איך ישנת שלג?״ אני לוחש לה.
היא עוצמת את עיניה שאני מנשק את שדיה בעדינות מעביר אצבע ביניהם יורד עד לבטנה באיטיות. ״אע שלג?״
עיניה הכחולות כעת מביטות בי. ״איך היה לך ויטו?״ אני חש בציפורניים שלה על החזה שלי ומעלה חיוך על שפתיי.
״שלג?״ אני רוכן לאוזנה. ״את מתגרה בי?״

״אולי?״ היא משיבה עם חיוך.
״כן?״ אני מנשק את שפתיה מחדיר את לשוני לפיה. מצמיד את גופה אל שלי. לא רוצה לעזוב אותה ולהישאר כך גם עד הערב.
״אני מריחה אוכל?״ היא מכווצת את אפה ושואלת בבלבול.
אני מחייך אוחז בלסת שלה. ״כן שלג. זה בוודאי פאולו, הוא תמיד מכין לי את ארוחת הבוקר.״ אני מנשק את שפתיה ברעב אך ידיה הודפות אותי. ״איך הוא נכנס?״ עיניה מזנקות לכיוון הדלת בדאגה.
אני מתבונן בה ומחייך, ״כמובן שיש לו מפתח.״