גיבור המאפיה

בגידה

מקס-

"אתה יודע שאתה תצטרך לספר על זה לגלוריה, נכון?" שברתי את השתיקה ששררה במכונית. "אני יודע מקס. אני אעשה את זה." הוא ענה לי במעט חוסר סבלנות ואני איבדתי את סבלנותי ממזמן. "אני מצטער." הוא אמר ולא עניתי לו. לא מגיע לו שאענה לו. הוא לא רק השאיר אותי לבד במקום שלא הכרתי, הוא גם בגד בבת הזוג שלו. "אני אמרתי שאני מצטער מקס." רובי אמר לי בטון חסר סבלנות. "ואני לא רוצה לסלוח לך עכשיו! אוקיי?" אמרתי והוא שתק. מעולה, זה בדיוק מה שרציתי באותו הרגע.

"הגענו" רובי אמר ויצא מהרכב, השמש החלה לעלות והבוקר הופיע. יצאתי מהרכב גם אני ומיהרתי להיכנס אל תוך בית משפחת גארסיה. לא רציתי להיתקל באף אחד אז נכנסתי ישירות לחדרי. כמעט כולם ישנו. חוץ מלאונרדו, שתמיד עבד לפנות בוקר. נכנסתי אל חדרי וסגרתי את הדלת, כמובן שלא שחכתי לנעול אותה. התיישבתי עם גבי נשען על דלת הכניסה ולפתע הרגשתי שלוש דפיקות די חזקות עליה. "תפתחי את הדלת" זה היה רובי. "אמרתי תפתחי את הדלת מקס!" הוא שאג בקול וזיכרון מהעבר הופיע. 

"תפתחי את הדלת מקסין! אני אחטיף לך חתיכת זונה!" קולו של מאסימו נשמע מבעד לדלת ואני הייתי מבועתת לגמרי. "אני יודע שאת שומעת אותי!" הוא דפק על הדלת כל כך חזק שהחדר בדירה המתפרקת שגרנו בה רעד. "את כלום מקס! את שומעת אותי? את כלום ושום דבר! יתומה מלוכלכת!"

"מקס!" קולו של רובי החזיק אותי בחזרה למציאות. "פאק אני לא רוצה לפתוח רובי! אני לא רוצה לפתוח את הדלת המטומטמת!" אמרתי והטחתי את ראשי בחוזקה על הדלת וקראתי בבכי. שמעתי את נשימותיו של רובי לידי. "מקס... בבקשה." רובי אמר בטון יותר חלש. אך הפלאשבק הזה החזיר אותי אחורה מידיי. "לך מכאן, רובי. אני לא רוצה לשמוע." אמרתי בטון שבור אך כועס. הוא הבין שהוא נגע בנקודה רגישה. שמעתי צעדים מתרחקים ורק אז הרשיתי לעצמי להתרחק מעט מהדלת. לא יכולתי לקום. הרגשתי כאילו שתי הרגליים שלי לא מצליחות לעבוד. לא הצלחתי לחשוב בהיגיון. והשתייה הייתה מעורבת גם. זה אחד הלילות הכי נוראיים שחוויתי כאן. 

==============================================================

פתחתי את עיניי ומצאתי את עצמי שרועה על הרצפה, שפשפתי את עיניי והבחנתי בכך שאני עדיין עם שמלת הערב האדומה שבלה השאילה לי. התרוממתי על רגליי והרגשתי מעט מסוחררת, התקדמתי אל עבר ארון הבגדים שבחדר והוצאתי בגדים נקיים והלבשה תחתונה מהמדף העליון. הורדתי מעליי את השמלה שהסריחה מאלכוהול וסיגריות והורדתי את ההלבשה התחתונה שהייתה מעליי. נכנסתי אל השירותים הקטנים שהיו בחדרי והבטתי בפניי הלבנות והחיוורות, הייתי נראית נורא. פתחתי את זרם המים במקלחת וחיכיתי שהמים יתחממו. 

אדים החלו לעלות ונכנסתי אל מתחת לזרם הנעים של המים ששטפו את כל הלילה המוזר שהיה לי אתמול. ברגע שסיימתי להתנקות כיביתי את זרם המים ויצאתי מהמקלחת שעלתה באדים. התקדמתי אל הבגדים שהוצאתי עטופה במגבת לבנה, הורדתי מעליי את המגבת והתלבשתי במהירות. הברשתי את שיערי בעזרת מברשת שיער ויצאתי מהחדר במהירות. "בוקר טוב." בלה אמרה לי בחיוך. "בוקר טוב גם לך" אמרתי בנימוס וחייכתי לבלה. "שלום גם לך.." לאו אמר וקרץ לי "היי" אמרתי בחיוך קטן. "קפה?" לאו הציע לי אך נאלצתי לסרב. "אקמול, בבקשה." ביקשתי בנימוס והוא הוציא לי כדור אחד מהחבילה והביא לי "תודה" אמרתי בנימוס והכנסתי את הכדור לפי. "אני חושב שזה הזמן שנדבר מקס" רובי אמר והבטתי בו במבט שואל. "מה?" שאלתי אותו בבלבול, נדבר על מה? "על אתמול." רובי אמר וניסיתי להיזכר באירועי אתמול בלילה, הכל היה מעורפל. . "אני מצטערת רובי, אין לי מושג על מה אתה מדבר." אמרתי וזיק של הקלה הופיע בעיניו. "הכל בסדר רובי?" לאו שאל אותו ורובי מיד הנהן בראשו. "כן.. אני צריך להתחיל לעבוד." הוא אמר ונעלם אל תוך מסדרון המשרדים. 

"יש לך פגישה היום עם קלייר" בלה הזכירה לי את מה שניסיתי לשכוח. איך אוכל להסתכל בעיניה? "היא שונאת אותי, בלה." אמרתי בבוז ושתיתי עוד קצת מהמים שלאו הגיש לי. "היא לא שונאת אותך, היא פשוט עוד לא הבינה את הקטע שלך." בלה אמרה בחיוך. "זה היה אמור לעודד אותה?" לאו שאל את בלה ובלה חבטה בו בצחקוק. "אולי תעשה משהו מועיל לראשונה בחייך ותלך להחליף לבנות בגדים." היא אמרה וכך הוא עשה. עכשיו זה רק אני והיא. "יש לך מושג על מה רובי רצה לדבר איתי?" שאלתי את בלה והיא הרימה את כתפיה בתמימות. "אין לי שום מושג." היא אמרה ונאנחתי ביאוש. "אני מקווה שזה לא משהו שצריך להדאיג אותי" אמרתי וחשבתי על כל האירועים הגרועים ביותר שיכולים לקרות. אבל כלום לא עלה במוחי. ובעיקר, ניסיתי להזכר במה שקרה אתמול. בחור הזה שיש לי בזיכרון. כל מה שאני זוכרת זה ששתינו ורקדנו, הוא לחש לי באוזן דברים נעימים ואני נהנתי. ניערתי במהירות את המחשבה של 'דברים נעימים' מראשי ובלה הביטה בי בבלבול. "את בסדר? זה נראה כאילו את רבה עם עצמך." היא אמרה וגיחכתי מעט. "זה די מה שקורה." אמרתי והיא ציחקקה. "אוקיי מקס, הגיע הזמן לפגישה שלך עם קלייר"