גיבור המאפיה

פיילוט

רובי-

הבן הבכור למשפחת גארסיה, האחראי, הקשוח ביותר, הרע ביותר והאכזרי ביותר, יש האומרים שהוא השטן בהתגלמותו. אך זו רק עוד מחמאה בשבילו.

"בוקר טוב לאו" בירכתי את אחי הקטן, שרק לפני עשרים וארבע שעות הגיע הביתה מבית החולים ביחד עם בלה והתאומות החדשות שלהם. "בוקר טוב, איך עבר הלילה?" הוא שאל אותי והתיישב מולי בעודו מחזיק את דון, התאומה הראשונה למשפחת גארסיה."יש לנו הרבה עבודה לאו." "בוקר טוב לכולם" בלה נכנסה עם ריי, התאומה השנייה למשפחת גארסיה. "שלום לך אמא" לאו אמר ונשק לבלה בשפתיה. "איפה קלייר?" בלה שאלה אותי והרמתי את כתפיי. "היא עוד ישנה, היא לא דיברה מילה מאז כל מה שקרה אתמול." אמרתי ובלה הנהנה בראשי וליטפה את ראשה של ריי. "אני אלך לבדוק מה איתה, אכפת לך?" לאו מסר לי את דון והתקדם אל עבר חדרה של קלייר. "היא נראית נורא רובי, מה נעשה איתה?" בלה שאלה אותי בדאגה ואני הבטתי בה במבט חסר אונים. "כנראה שנצטרך לתת לזמן לרפא אותה. היא איבדה את הילד שלה, ככל הנראה ברטה הרגה אותו." אמרתי ובלה נראתה הרוסה. "אני מבטיח לך בלה, הילדות האלה תחת ההגנה שלי, אף אחד לא יעז לחשוב על לפגוע בהן." אמרתי ונחמה קטנה הופיעה במבטה של בלה. התרעת הודעה העירה אותי ממחשבותיי וגרמה לי להוציא את הטלפון מהכיס שלי.

גלוריה: שמעתי מה קרה.. אתה לא חושב שזה הזמן שסוף סוף אגיע לבית שלך?

את\ה: אני לא בטוח שזה הזמן המתאים, בואי נפגש בבר שליד הבית שלי.

הקלדתי במהירות ותחבתי את הטלפון לכיסי בחזרה. "מה זה היה?" בלה שאלה בהתעניינות. "סתם.. זה לא חשוב עכשיו." אמרתי ומיהרתי לתת לדון נשיקת פרידה על המצח והנחתי אותה בעריסה ליד בלה. "אני חייב ללכת, אם משהו קורה תחייגי" אמרתי והיא נופפה לי לשלום. 

"היי רוב" גלוריה אמרה וחייכה מיד כשראתה אותי "שלום לך יפהייפיה" אמרתי ונשקתי לשפתיה בחשאיות, כשאף אחד לא שם לב. "מה שלום אחותך?" היא שאלה והתיישבנו באחד השולחנות המרוחקים. "לא טוב, היא הרוסה" אמרתי וגלוריה ליטפה את רגלי, בלי שאף אחד רואה. "אני כל כך מצטערת. יש משהו שאוכל לעשות?" היא שאלה וחיוך קטן הופיע על פניי. "אני אסתדר בעצמי" אמרתי ונשקתי למצחה. "אני חייב לזוז" אמרתי והבטתי בשעון שלי. "כל כך מהר? למה?" היא שאלה בפרצוף מאוכזב וכל כך רציתי להישאר. "הבטחתי לעזור בעניין כלשהו של המאפיה, את פנויה הערב?" שאלתי אותה והיא חשבה מעט. "יש לי ארוחת ערב עם כל המשפחה של אבי, אני לא יכולה לפספס." היא אמרה בפנים נפולות "מחר בבוקר, אבוא לאסוף אותך" אמרתי ונשקתי לשפתיה במהירות ויצאתי מהבר. 

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

"היי אליוט, מה העניין הדחוף?" שאלתי אותו והוא נראה טרוד מאוד. "אני חושב שיש מקרה שמצריך את  ההתערבות שלך" הוא אמר ודמי מיד רתח. "מה זאת אומרת מקרה שמצריך את ההתערבות שלי?" שאלתי את אליוט חסר המילים. "אתה זוכר את המשפחה ההיא שרצתה שנטייח את הרצח שעשתה?" אליוט שאל אותי ומיד הנהנתי בראשי. "אז הם פנו אליי שוב." הוא אמר וההבנה מיד הכתה בי. "הם מנסים להפיל אותנו? לגרום לנו לטייח סדרה של קורבנות?" שאלתי ואליוט הנהן בראשו. "זו ההנחה שלי, אני מציעה שנלך לבדוק זאת מולם." הוא אמר והנהנתי מהר בראשי. "אבחנה יפה אליוט, תשיג לי את הכתובת שלהם ואת השמות. ניסע אליהם עוד היום." אמרתי ואליוט החל במלאכה. 

"מצאתי! הם נמצאים בשדרת הבתים שליד מרכז המפוקפקים, אני מציע שנמהר. הם עלולים לברוח." אליוט אמר והנהנתי בראשי. התקדמנו במהירות לרכב שלי והתחלנו בנסיעה. "הם זוג נשוי, האישה, אניה, בת 53, והגבר, מאסימו, בן 55, יש להם בת אחת. אין עליה יותר מידיי מידע חוץ מזה שהיא בת 19" אליוט אמר והנהנתי בראשי. "עבודה טובה אליוט." אמרתי וחניתי במהירות בקצה הרחוב. "יש לך תצלום של הבית? אני רוצה שניכנס רגלית." שאלתי את אליוט והוא מיד הראה לי תצלום. לקחתי ממני את הטלפון והתחלתי לעבור על כל הבתים שבשדרה החשוכה, "בינגו! מצאתי" אמרתי ואני ואליוט דרכנו את הנשקים שלנו. דפקתי על הדלת בחוזקה, "תפתחו!" שאגתי בחוזקה והדלת נפתחה באיטיות. 

"אני מניח שאת אניה" אמרתי והאישה הנהנה בראשה בחרדה. "רובי גארסיה, נשמע לך מוכר?" שאלתי אותה בארסיות ואימה הופיעה בעיניה. "אני מציע שנקרא לבעלך היקר." אמרתי והיא הנהנה בראשה. "מאסימו! יש לנו אורח!" היא קראה וגבר נמוך ושעיר ירד אוחז בזרועה של נערה שנראתה מבועטת. היופי שלה היה עוצר נשימה, היא הייתה בעלת שיער שחור כמו פיחם ועיניים ירוקות כל כך בהירות שהיא נראתה כמו אלת היופי. עורה היה בהיר וצח כשלג, והיא הייתה גבוה מאוד ודקיקה. "שלום לך" אותו הגבר שאחז בידה של הנערה הושיט לי את ידו. "אני מציע שתתחיל בכך שתעזוב את הבחורה המסכנה." אמרתי והקלה שטפה את עינייה "מה שמך?" שאלתי אותה והיא הביטה בעיניי. 

"מקס." היא אמרה ומאסימו הביט בה במבט רצחני. "משהו לא בסדר, אדוני?" הוא שאל אותי והחזרתי את מבטי אליו. "זה נחמד שאתה שואל את זה בתמימות כל כך גדולה." אמרתי לו והתקרבתי אליו, התנשאתי לגובה של שתי מטר בעוד מאסימו היה בקושי מטר שישים. "אני מתחנן! אל תעשה לי כלום!" הוא קרא בבכי אך זה לא הזיז לי. "אתה בכלל יודע מה עשית? אתה ניסית להפיל את הקאפו של המאפיה הכי חזקה בעולם!"  קראתי בכעס והוא הביט בי בחרדה. "למה הרגת כל כך הרבה אנשים?" שאלתי אותו והוא חיפש תשובה. "זאת היא! היא הרגה אותם! אני בסך הכל רציתי להגן על הבת שלי. זה לא אני!" הוא קרא והבטתי בפניה התמימות של הנערה. "למה שהיא תעשה דבר שכזה? הא? תן לי סיבה אחת ואני אהרוג אותה ואחוס על חייך!" אמרתי ולא התכוונתי למילה שיצאה לי מהפה. "היא תמיד הייתה רעה! היא הרסה את חיינו אדוני!" הוא קרא והנערה הביטה באביה כלא מאמינה. 

"זה נכון?" הבטתי במקס. היא הרכינה את ראשה אך לא ענתה. תפסתי בידה באגרסיביות וגררתי אותה למכונית. "תהיי בשקט" לחשתי לאוזנה והיא הנהנה בראשה, מבועטת כולה. היא לא דיברה מילה אחת. "תיכנסי לאוטו." ציוויתי עליה והיא נכנסה אל האוטו כפי שאמרתי. "קאפו, הכנסתי את כל הנתונים שלה למערכת, זה נראה כאילו הם הסגירו אותה למשטרה." הוא אמר והנהנתי בראשי, חושב. "היי, תסתכלי עליי, ילדה!" קראתי והיא מיד הביטה בי. "אני יודע שאת לא עשית את זה." אמרתי והקלה שטפה את פניה, אך היא לא העזה להוציא מילה משפתיה. "אלה ההורים שלך?" שאלתי אותה והיא הנהנה בראשה. "אוקיי, תשמעי, אם הורייך הסגירו אותך, זה אומר שהמשטרה מחפשת אותך בכל מקום, ומשטרה לא אמורה להיות הבעיה שלנו, אבל הציבור כן. ברגע שהמשטרה לא תמצא אותך היא תפרסם את שמך, וכולם, אבל כולם. ידעו על קיומך." אמרתי והיא נראתה מפוחדת מאוד, אך פחות ממה שהייתה בתוך הבית הזה. "אני הולכת למות?" היא שאלה וקולה היה פגיע למדי. "במשמרת שלי? לא."