גיבור המאפיה

יום הולדת שמח

רובי-

"בוקר טוב" גלוריה אמרה ונשקה לשפתיי. ריח האלכוהול המצחין שנדף ממני לא עניין אותה. "בוקר." אמרתי וקמתי מהמיטה בעייפות. "אני צריך ללכת.. את יכולה להישאר." אמרתי לה והיא תפסה בידי בחושניות. "תישאר איתי." היא אמרה וחייכה לעברי. "אני לא יכול." עניתי לה ביובש ויצאתי מהחדר. "בוקר" סיננתי במהירות על עבר מי שלא היה במטבח ונכנסתי אל המשרד שלי. פתחתי את המחשב ומצלמות האבטחה שהתקנתי בביתה של מקס נפתחו. היא עדיין ישנה. היא נראתה שלווה, לא כמו שהיה כאן. המחשבה הזו העלתה חיוך על פניי, סוג של נחמה קטנה. הבחנתי בטום נכנס אל חדרה ומניח כרטיס ברכה וכמה בלונים ליד מיטתה. פאק. זו יום ההולדת של מקס. 

"בלה!" קראתי בשמה של בלה, שהפעם האחרונה שדיברנו לא ממש זכורה לי. "שלום לך" היא אמרה וגלגלה את ענייה. "יש למקס יום הולדת היום." אמרתי ובלה פערה את ענייה בהפתעה. "אני לא מאמינה! אני אשלח לה מתנה." בלה קראה בהפתעה והתכוונה ללכת. "חכי." אמרתי ותפסתי בידה. "אני רוצה שנלך אליה, אני ואת." אמרתי והיא גיחכה. "היא לא תרצה לראות אותך רובי. אל תהרוס לה את היום ההולדת, בבקשה." היא אמרה במבט מתחנן. שחררתי מהעניין כרגע. אבל לא וויתרתי. 

"אני צריך לצאת." אמרתי וחשבתי על תכנית מעולה להיום. יצאתי מהאחוזה ונכנסתי אל המכונית. והתחלתי לנסוע אל עבר היעד הראשון שלי להיום, לא חשבתי יותר מידיי על מה יהיו ההשלכות שלי לכך. פשוט נסעתי. במהירות. בלי לחשוב פעמיים. כי ידעתי שאם אחשוב על זה יותר מידיי, אני פשוט אסובב את הרכב שלי ואחזור לאחוזה. 

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------

"אני צריך דף ועט בבקשה." עצרתי באחד מהדוכנים בעיר והמוכר מיד הביא לי דף ועט.

=====================================================

מקס- 

שתי דפיקות מהירות נשמעו מהדלת. פתחתי את הדלת ולא הופיע בה אף אחד. הבטתי למטה ומצאתי כרטיס ברכה ועוד מעטפה.  פתחתי את כרטיס הברכה והתחלתי לקרוא.

"מקס, את לימדת אותי מהי דאגה אמיתית לפני שעזבת, את הראת לי מהי אהבה אין סופית. ואיזו זכות גדולה זו בכלל להכיר אותך, להתקיים באותו העולם ביחד איתך. 'זה בסדר לא להיות בסדר' המשפט הזה שאמרת לי.. אני צריך לשמוע אותך אומרת אותו. עוד פעם אחת מקס...  הייתי נותן הכל כדי לשמוע אותך אומרת את זה.. עוד פעם אחת. כל כך הרבה פעמים רציתי לכתוב לך. אבל לא הצלחתי למצוא עט, ומילים. 

 אני אתן לך כל מה שאני יכול, אני אלמד אותך כל מה שאני יודע. אני מבטיח, אני אהיה טוב יותר. אני תמיד אחזיק אותך קרוב אליי אבל אלמד לשחרר.. אני מבטיח.  אני אגן עלייך עם כל פעימת לב שנשארה לי בעולם הזה. אני מבטיח, אני אהיה טוב יותר, בשבילך. בשבילנו. אני אוריד את הירח לכל מקום שאי פעם תהיי בו. 

ותמיד, תמיד, אוהב אותך. 

אני אוהב אותך, מקס.

רובי. 

סגרתי את הברכה ונפלתי על הרצפה, בכניסת הבית. ופרצתי בבכי. מעולם לא קיבלתי מכתב ממישהו, מעולם לא שמעתי את רובי מדבר ככה. הכל צף, הכל עלה. הרגשתי מבורכת. רצתי במהירות אל עבר החדר שלי והרמתי את הטלפון. המספר של רובי היה שמור בו. מהרגע שקיבלתי אותו. חייגתי אליו וחיכיתי למענה. "מ..מקס?" הוא ענה ונשמע לא מאמין. "אני צריכה לראות אותך רובי.. עכשיו. תפגוש אותי במדרגות של האוניברסיטה. אמרתי וניתקתי את השיחה. לא השארתי אף מקום למשא ומתן. פשוט יצאתי מהבית. התחלתי לרוץ. כל כך מהר. אני חושבת שמעולם לא רצתי ככה. 

התקדמתי במהירות אל עבר המקום שציינתי בשיחה. הוא היה קרוב לביתי. כך שהגעתי לשם תוך דקות ספורות. חיכיתי לראות את המכונית של רובי. 

עברה דקה, עברו שתיים. ולא הבחנתי באף מכונית. האכזבה התפשטה. לפתע הרגשתי יד עבה נוגעת בכתפי. הסתובבתי והבחנתי ברובי. התקרבתי אליו מעט, וגם הוא התקרב אליי. "אני עדיין כועסת עליך." אמרתי ושפתיי התנגשו בשפתיו בפראות, ברעב שלא ידע שובע. ברצון ותשוקה אחד לשנייה. "גם אני אוהבת אותך, רובי." לחשתי אל תוך הנשיקה והוא חייך. ואחז במותניי. אני לא מאמינה שזה קורה לי. 

"זו הברכה הכי יפה שקיבלתי בחיי." אמרתי ודמעה קטנה זלגה במורד לחי האדומה. רובי העביר את ידו בשערי שארך מעט. "אני באמת התכוונתי לכל מה שכתבתי שם." הוא אמר והנהנתי בראשי ושמתי את ראשי על חזהו הנפוח. "אני יודעת רובי, אני יודעת." אמרתי ולרגע עצמתי את עיניי והרשיתי לעצמי להתנתק, מכל מה שקורה.

"אני מצטער." הוא אמר ולא עניתי. לא יכלתי לסלוח לו על כך שעזב אותי כל כך הרבה פעמים. על כך ששבר את ליבי כל כך הרבה פעמים. "את לא חייבת לסלוח לי מקס." הוא אמר והרגשתי את נשמתי נשרפת מבפנים. הרגשתי רע. אני רציתי לסלוח לו. אבל הרגשתי לא מוכנה. "פשוט תשאיר את זה בצד רובי, אוקיי?" אמרתי וליטפתי את פניו המנומשות והאלוהיות. "אתה כל כך יפה." אמרתי והוא חייך מעט. כל כך התגעגעתי לחיוך הזה שלו.