גיבור המאפיה

אוהב.. לא אוהב.

רובי-

שמעתי הכל. שמעתי את מה שהיא אמרה ואני מצטער על כך. כי עכשיו אני יודע שהיא אוהבת אותי בחזרה. אני חושב על בחורה אחרת בזמן שבת הזוג שלי שוכבת לצידי במיטה. אני פאקינג חמור.

"היי.. בוקר טוב." אמרתי וגלוריה התעוררה והדביקה נשיקה רטובה בפי. "אני הולכת להתארגן. יש לי פגישה חשובה." היא אמרה והנהנתי בראשי. אני הרשיתי לעצמי להישאר עוד כמה שניות במיטה. ולחשוב מה אני הולך להגיד למקס ולגלוריה. 

החיים שלי מתפרקים. בגדתי בבת הזוג שלי, הבחורה שאני אוהב כועסת עליי, המשפחה שלי נמצאת בבלאגן אחד גדול ואני סובל מדאגה לא פוסקת לאחותי שמשתגעת. לפתע, צלצול של טלפון קטע אותי ממחשבותיי. "בלה?" שאלתי ושמעתי את נשימותיה המהירות ומלאות בפחד. "תבוא לחדר שלי ושל לאו.. עכשיו." בלה אמרה ורצתי במהירות אל עבר חדרם. "מה קורה כאן?" פתחתי את הדלת במהירות ומצאתי שם גם את תומאס. ולאו היה שם גם הוא. "מה קורה?" שאלתי שוב, לא מבין למה כולם כאן. "זו ברטה.. היא נתפסה קונה מוצרי תינוקות." בלה אמרה והראתה לי את תצלומי הפאפארצי. "מה.. מה זה?" שאלתי וניסיתי לאמת את מה שאני רואה. "אני לא לא יודע.. אבל אנחנו צריכים לרדת לעומק העניין" תומאס אמר ויצא מהחדר. כנראה כדי להתחיל לעבוד על מידע חדש. 

"אני מכנס פגישה עם כריסטופר. אנחנו צריכים הרבה מוחות מבינים." לאו אמר והנהנתי בראשי. "אני צריך ללכת לדבר עם מקס." אמרתי ובלה הנהנה בראשה. יצאתי מהחדר והתקדמתי אל עבר חדרה של מקס. היא כנראה עוד ישנה. דפקתי על הדלת אך לא היה מענה. "מקס?" דפקתי שוב על הדלת. "מה?" היא פתחה את הדלת ונראתה ערנית לגמרי. אנחנו צריכים לדבר. אמרתי והיא בדיוק אספה את שיערה הקצרצר שהייתה כל כך חסרת ביטחון לגביו בעזרת סיכה. 

"יש לי פגישה עם קלייר, מצטערת." היא אמרה והשתחלה דרכי אל עבר חדרה של קלייר. לעזאזל!

"מקס חכי רגע!" אמרתי אך היא נכנסה אל החדר של קלייר. יש לי את כל היום לדבר איתה.. נכון?

"צרות בגן עדן?" בלה יצאה מחדרה לאחר ששמעה את צעקתי. "אני מניח.." אמרתי והנחתי את ידי על עורפי בחוסר אונים. "קדימה.. ספר לי מה קורה. אני אנסה לעזור." בלה אמרה והתקדמה אל עבר הסלון, וגם אני התקדמתי אחריה. "את זוכרת את הלילה ההוא? שיצאנו למועדון שלי?" שאלתי את בלה והיא הנהנה בראשה. "אני זוכרת.." היא אמרה בחשדנות. "בגדתי בגלוריה בלילה הזה." אמרתי והיא הביטה בי בתדהמה. "עם מקס?!" היא שאלה במעט תקווה אך הנדתי בראשי לשלילה. "אני אפילו לא יודע מי זאת הייתה." אמרתי בבושה והיא הביטה בי במבט מאוכזב, אך מיד ניערה את ראשה והביטה בי במבט ישר. "אני לא אשפוט אותך.. קדימה, תמשיך." היא אמרה והמשכתי לספר. "מקס תפסה אותי... והייתה לנו מריבה גדולה על כך." אמרתי והיא הנהנה בראשה, מחכה שאמשיך. "ואז, בבוקר שאחרי היא שחכה הכל, כנראה שהיא שתתה יותר מידיי." אמרתי והיא הביטה בי בהפתעה. "לא אופייני למקס." היא אמרה והנהנתי בראשי. מאוד לא אופייני למקס. "אתמול, כשחזרנו מבית החולים היא סיפרה לי שהיא נזכרה בהכל. ושאני צריך לספר הכל לגלוריה." אמרתי והרגשתי מעט בושה בטון שלי. 

"כמובן שאתה צריך לספר לה רובי!" בלה אמרה "היא צדקה.. מקס צדקה. אבל אני ניסיתי להתגונן כמו ילד קטן.. וכשהיא באה להתנצל היא תפסה אותי עם גלוריה." אמרתי ובלה הנידה את ראשה באכזבה. "אולי תתחיל בכך שתספר לגלוריה על הכל. אל תחכה עם זה." היא אמרה והנהנתי בראשי... יש משהו בדבריה. 

"תודה בלה.." אמרתי וחיבקתי אותה חיבוק ששנינו היינו צריכים. המון מתח הופג ממני. הרגשתי מעט משוחרר יותר. 

מקס-

התקדמתי בכעס אל עבר חדרה של קלייר. נכנסתי אליו ומצאתי אותה מעיינת בספר על רפואה. "היי" אמרתי והתיישבתי מולה. "היי" היא אמרה והורידה את עינייה מהספר. היא הביטה בי במעט דאגה. "מה קרה לך?" היא שאלה אותי והביטה בפניי החבולות ובצמיד בית החולים שלי שעוד לא הורדתי. "אני נחטפתי." אמרתי בפשטות וקלייר הרכינה את ראשה. "אני נחטפתי על ידי ברטה, אמא שלך." אמרתי והיא הביטה בי בשוק. "את.. הם עשו לך משהו?" היא שאלה והנהנתי בראשי. "אני לא אוכל להביא ילדים." אמרתי בבכי וקלייר עשתה משהו שכל כך הופתעתי ממנו, היא עטפה אותי בחיבוק. "תודה קלייר" לחשתי אל תוך החיבוק. "זה בסדר מקס." היא אמרה וליטפה את ראשי, והינה, חשפתי עוד צד באישיות המדהימה של קלייר. שבעצמה הייתה מדהימה. היו לה נמשים הדומים לשל לאו, והעור הבהיר שלה גרם להם להיות בולטים אפילו יותר. 

=============================================================

"נפגש מחר קלייר.." אמרתי בחיוך ויצאתי מדלת החדר. "ביי" היא אמרה וחזרה לעניינה. "היי מקס." רובי הבהיל אותי ומיד קפצתי. "הבהלת אותי." אמרתי תופסת בחזי בבהלה. "מצטער." הוא אמר "זה בסדר." אמרתי והתקדמתי ללכת. "חכי רגע." הוא אמר ותפס בידי. "אני לא התכוונתי לדבר אלייך כמו אידיוט." הוא אמר ונזכרתי בדברים שהוא אמר בנסיעה הביתה, ואתמול בלילה. והכי מהכל, בלילה שחזרנו מהמועדון. "אתה יודע... אני חשבתי שאתה שונה, אבל מסתבר שאתה עוד גבר שחושב שהוא יכול לדבר לאישה איך שהוא רוצה" אמרתי והוא נראה כאילו הוא מתחיל לאבד את הסבלנות שלו. כמובן. 

"אני יודע מקס, אני יודע שפישלתי. אבל זה רק בגלל שאת חשובה לי כל כך." הוא אמר והתקרב אליי. כאילו מנסה לזכות בי שוב. "להיות חשובה לך מרגיש מאוד רע לפעמים." אמרתי והוא הרכין את ראשו בחרטה. "את צודקת מקס." הוא אמר והרים את ראשו לעברי. "אני חושב שכדאי שתעזבי את האחוזה" הוא אמר והרגשתי חץ נורה ישירות לליבי. 

"מה?"