גיבור המאפיה

להשתחרר

מקס-

"קדימה, אל תדאגי מקס." טום ניסה להרגיע אותי רגע לפני שירדנו מהאוטו. "זה בסדר.. אני בסדר.. יהיה כיף נכון?" אמרתי מנסה להרגיע את עצמי יותר מאשר את טום. "את באה?" הוא שאל אותי וירדתי במהירות מהג'יפ השחור שלנו. עם השמלה השחורה שסובבה לא מעט ראשים. הגענו אל ווילה לא ענקית, אך גדולה, ראינו המון אנשים בערך בגילנו, טום תפס בידי ולא שחרר אותה. כנראה לא רצה לאבד אותי בקהל. 

"את רוצה משקה?" הוא שאל אותי והנדתי בראשי. "אני חושבת שאוותר." אמרתי בחיוך מתנצל. "אל תדאגי מקס. אני שומר עלייך." הוא אמר וניסה לשחרר אותי מעט. "אוקיי... רק כוס אחת." אמרתי ולקחתי את כוס המשקה הראשונה והאחרונה שלי להערב. 

===================================================================

"היי מקס? אולי כדאי שתפסיקי?" טום שאל אותי ברגע שלקחתי את הכוס החמישית.. או עשירית? אני לא יודעת! וגם לא אכפת לי! "קדימה טום... אתה זה שרצית שאשתחרר.. אולי כדאי שתשחרר גם אתה קצת." אמרתי והבאתי לו את המשקה שלי. "קדימה, הולכים הביתה מקס." הוא אמר ונעמדתי במקום. סירבתי לצאת. "לאן אתה לוקח אותי?" שאלתי והתפקעתי בצחוק. "לאוטו." הוא אמר כשהוא נשא אותי בידיו. גל עצום של פאפארצי הופיע וצילם אותנו. כנראה חשבו שאנחנו זוג. 

"תכנסי מהר לאוטו. רובי יהרוג אותי." הוא אמר ומלמל לעצמו את החלק האחרון של המשפט. "למי אכפת מה רובי אומר? הוא לא אבא שלי או משהו כזה.." אמרתי וטום נכנס גם הוא אל האוטו. "אתה יודע.. אתה נראה ממש טוב היום." אמרתי ואחזתי ברקותיו. רכנתי כדי לנשק אותו.. אך הוא עצר אותי. "אני.. מצטער מקס.. אני גיי." הוא אמר והתרחקתי ממנו במהירות. פאק! "פאק.. אני לא מאמינה. אני כל כך מצטערת. אני יכולה להיות כל כך מטומטמת לפעמים" אמרתי ואחזתי במצחי בבושה. "בואי פשוט נשכח מזה... אוקיי?" הוא אמר בחיוך והנהנתי בראשי. מתאים לי. 

נשענתי עם ראשי על המושב של הרכב וטום החל בנסיעה. 

"הגענו" הוא הכריז והתעוררתי מיד. יצאתי מהרכב בעייפות והתקדמתי אל עבר השער. שמתי את טביעת האצבע שלי שאפשרה לשנינו להיכנס ונכנסנו אל הבית. "אני הולכת לישון.. לילה טוב." אמרתי שפוכה כולי ועליתי למעלה.. לחדר שלי.

==========================================================

פקחתי את עיניי בפתאומיות למשמע הודעות בלתי פוסקות שקיבלתי מהפלאפון שלי ומצאתי את עצמי במיטה שלי, עם איפור מרוח ושמלת הערב שלי מקומטת,  סידרתי את שיערי שהיה מפוזר לכל עבר ואספתי אותו בסיכה קטנה. השיער שלי ארך מעט אבל עדיין היה קצר. הרמתי את הטלפון ומצאתי מספר הודעות בלתי ניתן לספירה. מרובי. קימטתי את פרצופי, לא מבינה איך הוא שמור באנשי הקשר שלי. 

רובי: מה את חושבת שאת עושה?

רובי: תתקשרי אליי. עכשיו

רובי: אני לא משחק איתך מקס.. אני מחכה לשיחה

רובי: איפה את עכשיו?!

רובי: אני עדיין מחכה...

את\ה: מה אתה רוצה ממני?

הקלדתי במהירות ולא עברה שנייה עד שרובי ענה.

רובי: איפה היית אתמול בלילה?

את\ה: פתאום אכפת לך איפה הייתי אתמול בלילה?

רובי: אני עדיין מחכה לתשובה על השאלה שלי. 

הוא כזה אידיוט. חשבתי לעצמי וזרקתי את הפלאפון על הרצפה. החלטתי להתעלם מעצם קיומו של רובי ולהתרכז בכאבי הראש הנוראיים שאני חווה ברגע זה. לעזאזל עם ההינגאובר! התקדמתי אל עבר חדר השירותים והתארגנתי במהירות. ירדתי למטבח ומצאתי שם את טום, שנראה מאוד מודאג. הוא היה בשיחת טלפון. "אוקיי, אני מבטיח שזה לא יקרה שוב. אני לא אעשה את זה בלי אישור שלך קאפו." שמעתי את טום מדבר בטלפון. מה קורה כאן? התקדמתי אל עבר המקרר ולקחתי כדור משכך כאבים אחד. מזגתי לי מעט מים ובלעתי את הכדור. "מה קורה לכולם?" שאלתי את טום ברגע שהוא ניתק את הטלפון. "כדאי שתסתכלי באתרי החדשות..." הוא אמר והרגשתי שאני הולכת להתחרט על אתמול בלילה. ובגדול. 

עליתי לחדרי במהירות ופתחתי את הלפטופ שסוף סוף מצאתי בו שימוש. נכנסתי לאתר החדשות והופתעתי לגלות שתמונות שלי ושל טום מופצות בכל האינטרנט. פאק. כולם יודעים עליי. מאסימו עלול למצוא אותי. 

"היי... מצטער שהיית צריכה לראות את זה ככה." טום נכנס לחדרי ואמר בטון מתנצל. "זה בסדר.. זו אשמתי." אמרתי וסגרתי את המחשב. הרגשתי רע. 

"את רעבה?" טום שאל אותי והדנתי בראשי. "לא.. אבל תרגיש חופשי לאכול." אמרתי והוא יצא מהחדר. צעדיו התרחקו וכך הצלחתי לשמוע את המחשבות שלי בצלילות רבה יותר. ואני לא בהכרח רציתי בזה. החיים שלי מסתבכים. וכל מה שאני רוצה לעשות כרגע זה פשוט להעלם. לברוח. להיות חופשיה. חשבתי לעצמי ושכבתי במיטתי בייאוש. נאנחתי קלות ועצמתי את עיניי. ניסיתי לדמיין את פניו של רובי. הוא הביא לי שלווה. רוגע. דמיינתי את עיניו האפלות והמסתוריות שתמיד אהבתי להסתכל עליהן. ודמיינתי את התספורת המגולחת שלו שלא הייתה כל כך מיוחדת אך הלמה אותו יותר מכל אחד אחר.. חשבתי על החיוך שלו שלא יצא לי לראות הרבה. הוא היה קשוח. תמיד. אבל בפעמים שהיינו רק שנינו, זכיתי להכיר בו עוד צדדים. צדדים שלא חשבתי שאראה באף אחד לעולם.