גיבור המאפיה

?האם זהו סופו של עידן

רובי-

אני מעולם לא שכבתי עם מישהי מתוך אהבה. לא ידעתי איך זה מרגיש. ועכשיו כשהבנתי שזה קורה לי עם מקס. הבנתי שהיא הולכת להיות אשתי. וזה לא בגלל ששכבנו. זה בגלל שהאהבה שלי אליה כל כך טהורה שאני אפילו לא צריך לשכב.

"בוקר טוב רובי. אני מניח שעבר עליך לילה מאוד פרוע." לאו אמר ולגם מכוס הקפה שלו. "זה היה טוב לפחות?" לאו שאל ולרגע חשבתי שהוא צוחק. אבל הוא היה רציני לגמרי. "הכי טוב שהיה לי בחיים." אמרתי ובלה הגיעה עם שתי התאומות ורוזי. "יש לך מזל שרוזי כאן." בלה אמרה וגיחכתי מעט. החזקתי על ידיי את ריי הקטנה. היא פתחה את עינייה הכחולות והן היו פשוט מהפנטות ביופיין. "לאו, יש לך מזל שהן דומות לבלה. לא הייתי רוצה לדעת מה היה קורה אם הן היו נראות כמוך." אמרתי ולאו גיחך לעצמו. "התחתנתי עם מלאך, למה ציפית אם לא לשלמות?" לאו אמר ונשק למצחה של בלה. "קדימה בלה! אני רוצה להגיע לבית הספר היום!" רוזי קראה בכעס וכולנו גיחכנו. כמה שהיא גדלה.

"קדימה. אני אקח אותך." לאו אמר ולקח את התיק שלה ואת מפתחות האוטו. רוזי קיפצה אחריו בעליזות. שיערה השטני והרך התנופף בתוך הקוקו האסוף שכנראה שבלה עשתה לה.

"אז...? אתמול בלילה התפרעתם." בלה אמרה ומקס בדיוק נכנסה אל המטבח. "שלום לך." בלה אמרה בסרקזם ומקס מיד הבינה על מה מדובר. היא הפכה אדומה בין רגע. היא שלחה אליי מבט מובך ומיד לקחה ממני את ריי. כנראה כדי להעביר נושא. "אז.. הן בנות שנה בעוד חודשיים!" מקס אמרה ובלה פרצה בצחוק. "אהבתי את הניסיון בלהעביר נושא." היא אמרה והמשיכה לצחוק.

"היי" קלייר אמרה מסדרת מעט את שיערה הקצר והחום מול המראה. "אני חייבת לצאת לכמה סידורים." קלייר אמרה וסימנתי לכמה משומרי הראש שעמדו בדלת לארגן לקלייר אבטחה. "את רוצה שנבוא איתך?" בלה שאלה את קלייר וקלייר הנידה בראשה. "זה הולך להיות קצר. אני מבטיחה." היא אמרה ונשקה למצחן של שתי האחייניות הקטנות שלה. מה היא כבר מסתירה?

מקס-

רובי עמד לצאת לעבודה, ואני הייתי עם בלה והתאומות. "אני חשבתי על זה.. ומה אם אני ורובי נצא לחופשה? רק שנינו?" שאלתי וניצוץ קטן הופיע בעיניה של בלה. "לכו על זה." בלה אמרה בחיוך "אני חושבת ששניכם צריכים את זה, לנפש."

"אני אנסה להציע לו היום כשיחזור הביתה. אני מקווה שהוא יהיה עם ראש פתוח" אמרתי ומעט דאגה. אני מאוד רוצה שהוא יסכים. "אני לא חושבת שרובי יתנגד לעוד קצת זמן איכות אותך.." בלה אמרה בטון מעט מתגרה. "תשתקי" אמרתי ושנינו התפקענו מצחוק. "היי" קלייר הופיעה בסלון, איפה שבלה ואני התיישבנו והצטרפה לשיחה.

"הרבה זמן שלא ראינו אותך כאן.." בלה אמרה וקרצה לעבר קלייר. "אויש תרגעי, לא קורה כלום עם אף אחד." איך לעזאזל היא קלטה שזו הייתה הכוונה של בלה? "את נשמעת לי קצר מתגוננת.." אמרתי לקלייר והיא ציחקקה מעט. "אולי כדאי שנדבר על הלילה הפרוע שהיה לך עם רובי." קלייר אמרה מנסה להעביר את האש אליי. אך אני הבנתי את המשחק שלה. "בדיוק פספסת שיחה מדהימה על הלילה שהיה לנו. עכשיו תורך." אמרתי וקלייר האדימה מעט, היא נראתה מובכת. "בסך הכל יצאתי לטיול עם לוציפר. זה הכל." היא אמרה ואני ובלה החלטנו לעזוב את העניין, אבל רק לעכשיו. אין מצב שהיא יוצאת מזה כל כך בקלות.

"היי בנות, אנחנו צריכים לדבר על משהו. בואו לחדר הפגישות, אוקיי?" לאו קרא לנו אל חדר הפגישות... וזה מוזר. תומאס ורובי כבר חיכו לנו שם. הם נראו מודאגים מעט. "הכל בסדר?" בלה שאלה במעט דאגה. כשדון בין שתי ידיה. וריי בין שתי ידיי. "אנחנו עוזבים את האחוזה." תומאס הפיל את הבשורה כמו פצצה. אני, קלייר ובלה נראינו די בשוק. "ל...למה?" בלה שאלה, היא נראתה שבורת לב. ובצדק. יש לה כל כך הרבה זכרונות מהמקום הזה. לכולנו. "אני, תומאס ורובי הגענו למסקנה שהאחוזה היא לא מקום בטוח יותר. לא לתאומות ולרוזי ולא בשבילכן." לאו אמר ואפילו הוא נראה מצוברח. "אולי כדאי שנחשוב על זה שוב פעם? ביחד?" קלייר שאלה והיה בעיניה זיק של תקווה. "ההחלטה הוחלטה קלייר, מצטערים." לאו אמר וקלייר גלגלה את ענייה. "לא אתם לא. אתם לא מצטערים. האמת, כשאני חושבת על זה, זו הזדמנות די נוחה להרחיב את העסקים שלכם."

"אנחנו עוברים בחזרה לשיקגו!" רובי קרא במעט כעס וקלייר השתתקה. "למעשה, אני נשארת כאן." קלייר אמרה במעט מרדנות. למה היא כל כך נגד העזיבה של כולנו? "לא את לא. את באה איתנו קלייר. המשפחה עוזבת ביחד. אנחנו לעולם לא מתפרקים. שמעת?" רובי אמר במעט חוסר רגישות. ורגישות הייתה די הכרחית כאן. במיוחד עם קלייר.

"לך לעזאזל רובי." קלייר סיננה מפיה ויצאה מהחדר. אני הלכתי אחריה. אין מצב שאתן לה להלחם לבד. גם אם אני לא בדיוק יודעת על מה היא נלחמת, אלחם איתה. "קלייר! חכי!" קראתי בשמה של קלייר, היא נעצרה במקומה והסתובבה לעברי.

"מה קרה שם? למה את כל כך מתנגדת לרעיון?" שאלתי אותה והתקרבתי אליה, ניסיתי להראות לה שאכפת לי. "אני לא יכולה לעזוב את סיציליה במחשבה שיכול להיות שהתינוק שלי מוחזק אצל ברטה ואני כל כך רחוקה כך שלא אוכל לעשות כלום בנוגע לזה!" קלייר קראה בכאב. ואני לגמרי הבנתי אותה. לא היה לי מה לענות. פשוט הסכמתי איתה.

כל כך הסכמתי איתה.