מקס-
סם- חומר שהאדם צורך שלא למטרות תזונה ואשר משפיע על תפקודו, כגון רעל או תרופה. בפרט, כזה המשפיע בעיקר על מערכת העצבים המרכזית וגורם לשינויים זמניים בהכרה, בהתנהגות וכדומה. ביטויו העיקרי הוא טשטוש החושים.
רובי היה מחוק, וגם אני.. והלילה? הלילה לא היה צעיר בכלל... היה אפשר לראות את השמש מבצבצת לה. "קדימה! תראי לי את הסיבוב הזה!" רובי קרא בשיכרון לעברי וצחק צחוק מטופש. "אתה יודע שאתה נורא חמוד?" התקרבתי אל רובי והוא תפס בידי. "אני לא חמוד, אני השטן מקס." הוא אמר ובמצב שהיינו האמנתי לכל מה שיצא לו מהפה באותו הרגע.
אנשים התחילו לעזוב את המקום לאט, השמש החלה לזרוח אבל אני ורובי? אני ורובי לא תכננו לעזוב לשום מקום. אנחנו חגגנו כאילו זה היה היום האחרון שלנו עלי האדמות. רובי פשפש בכיסו והוציא שקית עם אבקה לבנה. והייתה לי הרגשה שאני יודעת מה זה. "מה..מה זה?" שאלתי אותו ופניי החווירו מעט. "רוצה לנסות?" הוא שאל אותי ורציתי להגיד לו.. אבל הייתי שיכורה מידיי בשביל להביע דעה. "רק אם אתה מצטרף אליי." אמרתי לו בחיוך זדוני והוא פתח את השקית וסידר שתי שורות של האבקה הלבנה, שאפילו לא טרחתי לשאול אם זה היה קוקאין או קראק... או אפילו משהו אחר.
רובי הסניף במקצועיות את האבקה הלבנה ולאחר מכן גם אני. שיעול קטן תקף אותי. זה הרגיש מוזר. מעט חרטה חלחלה בגופי אך כלום לא עניין אותי. אני ורובי התקדמנו אל עבר רחבת הריקודים והמשכנו לרקוד, לרקוד כאילו אין מחר...
השעה הייתה שש וחצי בבוקר, והרגשתי נורא. הקיבה שלי לא יכלה לעמוד יותר בכמות האלכוהול שהכנסתי אליה והסמים האלה לא שיפרו את המצב. התנודדתי לי בחיפושים אחר רובי, שחגג היום יתר על המידה. אני צריכה לשים את הראש איפשהו...
===============================================================
"היי מקס! חיפשתי אותך.." רובי התקדם אליי ונראה הרבה יותר טוב ממני. ניסיתי להוציא מילה מפי אך בחילה משתקת תקפה אותי, רצתי אל עבר החוף והקאתי את נשמתי. ונפלתי את זרועותיו של רובי.
רובי-
"היי מקס! חיפשתי אותך..." התקדמתי אל עבר מקס והיא נראתה נורא, התחלתי לדאוג מעט. היא התכוונה לדבר אך במקום זאת פתחה בריצה אל עבר החוף והקיאה שם כנראה את כל מה ששתתה הערב. פניה החווירו בצורה שגרמה לי להחסיר פעימה, לא עברה שנייה ומקס התמוטטה אל זרועותיי.
"מקס! את בסדר?" קראתי בשמה והיא פתחה את ענייה. "הראש שלי... הבטן שלי... אני צריכה לשכב איפשהו...." היא קראה בבכי והרמתי אותה על ידיי. המסיבה נגמרה. "אני חושב שהגזמתי איתך יותר מידיי ילדה..." מלמלתי לעצמי וידעתי שגם היא שמעה. מה לעזאזל חשבתי לעצמי שנתתי לילדה בת 20 לשתות ולעשות סמים כמו גבר כמעט בן ארבעים? "היי... זה בסדר. אני יכולה ללכת לבד." היא אמרה והורדתי אותה אל הרצפה. למרות האשמה הנוראה שהרגשתי על כך שהבאתי אותה למצב כזה. שידרתי קור רוח. לא רציתי להחמיר את המצב. כי ידעתי שהיא הולכת לכעוס עליי... ובגדול.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------
הגענו לדירה שלנו ומקס נשכבה על המיטה ונרדמה מיד. אני נשכבתי לידה ונאנחתי. זה היה חתיכת לילה. הסמים שהגיעו לידיי הלילה היו חזרה לא טובה לעבר שלי. אסור לי להתנהג ככה יותר לידה. אני צריך להתאפס. חשבתי לעצמי ונחרדתי מהמחשבה של לחזור להרגלים הנוראיים שהיו לי בעבר. ועוד יותר נחרדתי מהמחשבה על כך שמקס תגלה על העבר הנורא שלי. וזה לא כל כך קשה לגלות על כך. כמה חיפושים פשוטים באינטרנט וסיפור החיים שלי חשוף אליה. אך ניסיתי לא להזכיר את העובדה שהייתי מנהל את מעבדת הסמים הגדולה ביותר בשיקגו, ושרוב הסמים הלכו אליי.
נשאתי כמה תפילות לעבור את החופשה הזו בשלום בלי תפניות למינהן וסגרתי את עיניי וניסיתי להירדם. גופי הרגיש כבד בהתחשב לכל השתייה שדחסתי בגופי הגדול. ואפילו לבן אדם גדול כמוני, זו הייתה כמות מוגזמת. פתחתי את עיניי והתרוממתי מהמיטה. התקדמתי אל עבר השירותים ופתחתי את זרם המים, כיוונתי אותם על הקור המקפיא ביותר ושפשפתי את פניי ביסודיות. עברתי עם המים על שיערי והורדתי את חולצתי. החום שחוויתי היה כנראה מהשפעת הסמים שלקחתי, שכנראה עוד לא חלפה.
הבטתי בעצמי במראה ופחדתי מהיצור שהופיע במראה, התחרטתי על כך שדרדרתי את מקס לעשות מעשים שהשתדלתי שלא לעשות במשך כל כך הרבה זמן. אך הייתי עייף מידיי בכדי לחשוב יותר מידיי. והעייפות גברה וגברה ככל שהדקות עברו. התקדמתי בחזרה אל המיטה ושקעתי אל המזרון העבה לצידה של מקס, שישנה ונראתה כמו מלאך. הבטתי בתקרה וניסיתי שלא לחשוב על כלום. להתנתק מהכל וללכת לישון.
להתנתק מהאשמה, מהלילה שהחזיר אותי לעבר, מהשפעת הסמים שהייתי תחתיה ברגע זה, ומכל מחשבה על מקס, האדם הקדוש ביותר עלי האדמות. בגלל שידעתי שזה הולך לייסר אותי אפילו עוד יותר ממה שהייתי מיוסר ברגע זה.
אני אוהב אותה, ולעולם לא אתן לשום דבר או אף אחד לפגוע בה, גם אם זה יהיה אני.
YOU ARE READING
גיבור המאפיה
Roman d'amourכל מה שמקס רצתה זה שיניחו לה, היא מעולם לא אהבה את אור הזרקורים, היא מעולם לא אהבה ששמו לב אליה, היא העדיפה להיות עוד אובייקט באוויר. ביום אחד כל חייה התמוטטו מעליה, הוריה שמעולם לא התייחסו אליה כל כך, הסתבכו בסוגיית רצח שתהפוך גם אותה לשותפה לפשע...
