געגוע

30 4 0
                                    

מקס-

"בוקר טוב" בירכתי את טום, שהפך להיות חבר מאוד טוב שלי בהתחשב בעובדה שאנחנו נמצאים אחד עם השנייה במשך חודשיים. "קפה?" הצעתי לו והוא הנהן בראשו. התקדמתי אל עבר מכונת הקפה והתחלתי במלאכה. "אז.. מה נעשה היום?" טום שאל אותי והוא החל לחשוב. "סרט?" הוא שאל אותי ונחרתי בשיעמום. "משעמם! היינו כבר ביותר מידיי סרטים השבוע." אמרתי והוא גיחך. "יש משהו בדבריך" הוא אמר והנהנתי בראשי. "אני יודעת" אמרתי ביהירות "את רוצה שנצא למסיבה?" הוא שאל אותי והבטתי בו כאילו הוא נפל ממאדים. "חבר טוב שלי מארגן משהו.. זה יהיה פרטי ואינטימי." הוא אמר וניסה לשכנע אותי. "בסדר.. אבל אתה מבטיח שלא תשתה יותר מידיי!" הזהרתי אותו והוא עכשיו הביט בי כאילו נפלתי ממאדים. "אני עדיין בתפקיד מקס.." הוא אמר והנהנתי. "מעולה." אמרתי והגשתי לו את הקפה. "תודה מקס" הוא אמר ושתה מהקפה שהכנתי לו. "אני למעלה" אמרתי והתקדמתי אל עבר החדר שלי. 

פתחתי את הדלת וחיכתה לי קופסת מתנה על המיטה. הבטתי על הקופסא מקרוב וראיתי את החתימה של רובי עליה. כמו בתמונה הענקית שלי שתלויה בסלון. פתחתי את הקופסא וחיכה לי שם סמארטפון ולפטופ. מה קורה כאן? 

"טום אתה לא תאמין מה רובי שלח לי." אמרתי וירדתי במהירות עם הקופסא. "מה זה?" הוא שאל והתקדם לעברי. הראתי לו את הסמארטפון ואת הלפטופ והוא גיחך לעצמו. "מתנה נחמדה.." הוא אמר והתרשם גם הוא. "יש לי מטופל בעוד חמש דקות! אני צריכה להיות למעלה!" אמרתי ועליתי לקליניקה שלי, ששמשה אותי מאוד ועזרה לי להתפרנס בחודשיים האחרונים. יש לי המון מטופלים. כנראה שסיציליה מלאה בבעיות. 

ישבתי בכיסא שלי וחיכיתי לפגישה שלי. כמה דפיקות נשמעו בדלת ופתחתי אותה. "קלייר?" שאלתי בהפתעה ואספתי אותה לחיבוק. "תראי אותך!" קראתי בהפתעה כשהבטתי בקלייר שנראתה הרבה יותר טוב מהפעם האחרונה שהתראינו. "התגעגעתי אלייך." אמרתי לה והיא נראתה מרוגשת. "גם אני מקס." היא אמרה והתיישבה מולי. "אז.. מה חדש?" אמרתי והיא נראתה מאוד להוטה להוציא את מה שיושב עליה. "את לא תאמיני למה שרובי גילה בזמן הקצר שהיה עם ברטה." קלייר אמרה והסתקרנתי נורא. כנראה שאני לא אצליח להשתחרר מהמשפחה הזו למרות הכל...

"תומאס הוא הבן של ברטה!" היא אמרה ופערתי את עיניי בהפתעה. "איך זה יכול להיות?!" שאלתי בהפתעה "מסתבר שאבא של בלה וברטה היו ברומן, וברטה נכנסה להריון עם תומאס. אבא של בלה אסר עליה לספר על התינוק. ולאחר שהעניינים התגלגלו. אביה של בלה פרסם לעולם שאחד מהבנים למשפחת רוסו מת. וכאן הסיפור של תומאס נגמר, עד שהוא התחיל מחדש ביחד איתנו." קלייר אמרה והתנשפה במהירות. ובצדק. "אני... אני לא יודעת מה להגיד." אמרתי והיא נראתה מעט מצוברחת. "אני מנחשת שזה לא הסוף של הסיפור שלך." אמרתי והיא הנהנה בראשה. 

"אנחנו שכבנו מקס. אני ותומאס שכבנו. ואז אחרי שבוע גילינו שאנחנו חולקים את אותה האמא!" היא אמרה בקול שבור ונשימתי נעצרה. היא נפתחה. סוף סוף. לפתע קלייר פרצה בבכי. זיק של חרטה היה במבטה. "שתפי אותי קלייר.. מה את מרגישה לגבי זה?" שאלתי אותה והיא נגבה את דמעותיה. "אני מרגישה שאני בוגדת במריאנו." היא אמרה ונגבה את דמעותיה. היא סוף סוף מדברת עליו. מוציאה את שמו מהפה שלה. "היי... אני בטוחה שהוא שמח שהמשכת הלאה.. גם אם זה היה עם אח שלך, שגילית עליו לאחר שבועיים. זו לא אשמתך קלייר. את לא יכולת לדעת." אמרתי לה והיא הנהנה בראשה ונגבה את דמעותיה. "את צודקת.. את צודקת." היא אמרה ולגמה מכוס המים שהגשתי לה קודם לכן. 

"אני חושבת שאני פשוט אצטרך להניח לו וזהו." היא אמרה ומעט אכזבה הייתה בקולה המתוק. "את תמצאי את אהבה חייך בסוף קלייר.. אני מבטיחה." אמרתי לה והתקדמתי כדי לחבק אותה. "אני חושבת שכדאי שאחזור.." קלייר אמרה והנהנתי בראשי. "חכי!" עצרתי אותה מלצאת והיא הסתובבה אליי בשאלה. "איך רובי?" שאלתי אותה והתקשיתי מעט להגיד את שמו. "הוא שותה רוב היום.. או שוכב עם גלוריה." היא אמרה וכנראה שלא היה לה לאן לפרט עוד. "הוא.. הוא אמר עליי משהו?" שאלתי במעט מבוכה. "משהו?! הוא כל היום רק מתעסק בך מקס. תאמיני לי." היא אמרה לי והנהנתי בראשי. מעט מרוצה. "זה בסדר שאת מתגעגעת אליו מקס." היא אמרה אך הנדתי בראשי לשלילה. "אני כועסת עליו." אמרתי והיא הנהנה בראשה. אך לא ממש מאמינה למילותיי. 

===================================================================

"נתראה!" חיבקתי את קלייר לשלום והיא יצאה לדרכה. התגעגעתי אליה. התגעגעתי למשפחת גארסיה כולה. "מקס! כדאי שתתחילי להתארגן." טום אמר לי והבטתי בו בהפתעה. "עבר כל כך הרבה זמן?!" שאלתי בהפתעה והבטתי בשעון. השעה הייתה כמעט ערב. הבטתי מחוץ לחלון והבטתי בשמש שוקעת. כנראה שהיה לי ולקלייר המון פערים להשלים. "אני אלך להתארגן. תהיה מוכן בעוד שעה" אמרתי לו והוא הנהן בראשו. "כן המפקדת!" הוא קרא בסרקזם וגיחכתי מעט. מפקדת הא?

גיבור המאפיהWhere stories live. Discover now