גיבור המאפיה

מסובך

מקס-

המילים של רובי חדרו עמוק. ניסיתי לשכנע את עצמי שזו הייתה רק הצגה, אבל המבט שלו היה כל כך אמיתי. הלילה ירד וכך גם המחשבות שלי. הרגשתי שאני צריכה לדבר עם רובי. להשתכנע במאה אחוזים שכל זה לא אמיתי. יצאתי מחדרי וסידרתי מעט את שיערי. התקדמתי אל עבר החדר של רובי ונכנסתי. בלי לדפוק. "שיט.. אני מצטערת." אמרתי וניסיתי למחוק את הסיטואציה שראיתי. רובי וגלוריה ברגע אינטימי. לא הכי נעים. התקדמתי כדי ללכת ולפתע שמעתי את הדלת שלו נפתחת. רובי סגר את הכפתור האחרון במכנסיו ונותר ללא חולצה. הגוף שלו היה משורטט על ידי מלאך... אבל עם מה שהוא עורר בי.. אני לא אופתע אם השטן בכבודו ובעצמו לא שרטט אותו. "לא התכוונתי להפריע. לילה טוב." אמרתי וחזרתי לחדרי במהירות. 

================================================================

דפיקות דלת שהכרתי היטב נשמעו בדלת. סגרתי את הספר שלי והתקדמתי כדי לפתוח. זה רובי. "היי" אמרתי ביובש. "למה הלכת?" הוא שאל אותי ולא ידעתי מה לענות. בנתיים הוא סגר בחשאיות את כל חלונות החדר כדי שאף אחד לא יאזין לנו "לא רציתי להפריע." אמרתי ושילבתי את ידי בביישנות. "לא הפרעת לי." הוא אמר והנהנתי בראשי בהבנה. "אוקיי, טוב לשמוע." אמרתי והרגשתי את המבוכה ששררה בחדר. משנינו. "מה רצית?" הוא שאל וסגר את דלת החדר. "זה לא משנה." אמרתי ופתחתי את דלת החדר כדי שיצא. "לי זה משנה מקס." הוא אמר ונראה כאילו אתמול בערב אפילו לא הזיז לו. "אם אתה מתעקש לדעת.. המילים שלך מאתמול נשמעו די אמיתיות מהפה שלך." אמרתי וההבנה מיד הכתה בו. "מקס, את מבינה שכל מה שאמרתי הוא לא נכון. כן?" הוא שאל והנהנתי בראשי ברפרוף . את האמת שאני לא ממש מבינה. אני לא מבינה איך אפשר להטיח דברים כאלה בבן אדם. "נמאס לך ממני?" שאלתי אותו והוא התקרב אליי מעט. "לעולם לא." הוא אמר וזה כל מה שהייתי צריכה לשמוע. "תודה" לחשתי והבטתי בשעון. "אני הבטחתי לבלה שאגיע אליה עכשיו." אמרתי במבט מתנצל והוא הנהן מיד ופתח את דלת החדר. "משוחררת" הוא קרץ ואני עזבתי את המקום בחיוך מטופש.  "ותזכרי! כולם צריכים לחשוב שרבנו" רובי קרא והנהנתי בראשי. 

"היי בלה" אמרתי ורכנתי לחבק את בלה, שממש התחברנו בזמן שאני נמצאת כאן. "אז..? השלמתם?" בלה קראה בציפייה ואני הנדתי בראשי. "הוא דיבר ממש מלוכלך." בלה אמרה והנהנתי בראשי. "ואת מצפה שאאמין שרובי ידבר אלייך בצורה כל כך משפילה?" אמרתי והנהנתי בראשי. בשקט. "אז נכשלת גברתי הצעירה. כי אני לא קונה את ההצגה הקטנה שלכם. אולי לאו כן. אבל אני לא." בלה אמרה בפשטות. האישה הזו חכמה. "למה העמדתם פנים?" בלה שאלה בתמימות, כנראה לא יודעת על מה שקורה. אני צריכה לשקר לה? "הוא פשוט אמר לי לשתף פעולה." אמרתי בפשטות והיא הנהנה, לא ממש קונה את מה שאמרתי. "מקס? אנחנו צריכים אותך. עכשיו." לאו ותומאס יצאו מהמשרדים שלהם במהירות ומעט נבהלתי. מה קורה כאן?

רובי-

אני וגלוריה שכבנו במיטתי ולא הצלחתי להביט בה. כל מה שיכלתי לחשוב עליו היה.. 

קולות של שתי יריות העירו אותי ממחשבותיי. איפה מקס? "תישארי כאן גלוריה. את שומעת?" ציוויתי עליה והיא מיד הנהנה בראשה, היא נראתה מפוחדת. יצאתי מהחדר במהירות האור ופתחתי בריצה אל החדר של מקס. ראיתי אותה שרועה על הרצפה ושתי חורים בחולצתה. רכנתי אליה והיא נראתה בעיקר מבוהלת. 

מקס-

-לפני הירייה-

"מה קרה?" שאלתי והעברתי את שיערי אל מאחורי אוזני. "תלבשי את זה ותכנסי לחדר." לאו מסר לי אפוד מגן נגד ירי. "מ...מה?" גמגמתי וחיפשתי את רובי בעיניי. "קדימה!" לאו קרא ומיד עשיתי מה שהוא אמר. "כחי, תשימי את זה מעל." תומאס אמר ומסר לי סוודר ענק שיטשטש את האפוד. "את תהיי בסדר." תומאס תפס בכתפיי ואמר ואני הלכתי במהירות לחדר. ראיתי שלאו לקח את בלה והתינוקות והכניס אותן למשרד. מה קורה כאן לעזאזל?!

רצתי לכיוון חדרי כפי שלאו אמר. ולא עברה שנייה עד ששמעתי שתי קולות חזקים של יריות. ושתי כדורי אקדח פוגעים באפוד. נפלתי על הרצפה ולא הבנתי מה קורה. לאחר פחות מחמש שניות דלת חדרי נפתחה ורובי הופיע בכניסה.  הוא נראה מבועת. מיד הרמתי את הסוודר הענק וחשפתי אפוד מגן. הוא נשם לרווחה וחיבק אותי חזק. "תודה לאל." הוא מלמל לעצמו ולא הרפה ממני. 

החיבוק התנתק ורובי סימן לי להשאר על הרצפה. ההצגה חייבת להמשך. רובי הוציא את האקדח שלו וסרק את המקום. כמה חיילים הגיעו עם אלונקה וציוד רפואי והרימו אותי משם. כולם יצאו מהחדרים ולא ידעתי מה לעשות. "מה קרה לה?" בלה קראה בפחד. "היא בסדר בלונדי, זו רק הצגה." שמעתי את לאו לוחש לה והיא מיד נרגעה. רובי הגיע במהירות לסלון הבית, למקום שאליו לקחו אותי. "את בסדר?" רובי שאל אותי ומיד הנהנתי בראשי. תומאס וקלייר הופיעו בסלון ורובי נראה כועס. "מי החליט לשים את מקס בסכנת חיים רק בשביל עוד הצגה מטומטמת? הא?" הוא קרא בכעס והפך לאדום כמו עגבנייה. "תאמין לי שלא היינו נותנים לה למות רובי! תחשוב בהיגיון." לאו החזיר לו בשאגה ובלה תפסה את ידו ונסתה להרגיע אותו. "אתה זה שלא חושב שהגיון! היית נותן למשהו אפילו לכוון רובה על בלה?" רובי קרא בכעס ועיניו של לאו האפילו ברגע ששמע את שמה של אהובתו. "מה אמרת?" הוא שאל בארסיות. "אתה שמעת היטב מה אמרתי לאונרדו." רובי החזיר לו באותו הטון ולאו התקרב אליו באיטיות מסוכנת.

"מה אתם חושבים שאתם עושים?!" קלייר קראה בכעס ועמדה בין רובי ללאו. הם הביטו בה כאילו מביטים ברוח רפאים. "מה אתם חושבים לעצמכם? תענו לי!" קלייר קראה ודחפה את שניהם בכעס. "קלייר.. זה בסדר" תומאס ניסה להרגיע אותי אך היא הדפה אותו ממנה. "לא! זה לא בסדר! שני האחים שלי רבים בגלל איזו בחורה מטומטמת שמכנה את עצמה פסיכולוגית!" קלייר קראה בקולי קולות. ואני נפגעתי עד עמקי נשמתי.