גיבור המאפיה

איפה מקס?

רובי-

"מתי הייתה הפעם האחרונה שראית אותה?" שאלתי את בלה, שלא הפסיקה לבכות מהגעתה הביתה. "היא יצאה לנשום אוויר.. ואז הלכתי לבדוק מה קורה איתה כי לקח לה יותר מידי זמן ו.. והיא לא הייתה שם." בלה אמרה ופרצה שוב בבכי. "אני כל כך מצטערת שלא שמרתי עליה." בלה אמרה בטון מצטער ואספתי אותה לחיבוק. "זו לא אשמתך בלה." אמרתי והיא משכה באפה. לאו נכנס למשרד והביט בי בשאלה. "יש שינוי?" הוא שאל והנדתי בראשי. "מאז השיחה אין שינוי." אמרתי ולאו הבחין בבלה שבכתה. "מה קרה לה?" פניו הקשיחו מיד והוא אסף אותה לחיבוק. "היא מרגישה שהכל קרה בגללה.. אני מציע שתדברו." אמרתי והוא לקח אותה מהמשרד שלי והביט בי במבט מודה. "תודה" הוא סימן לי עם שפתיו והנהנתי בראשי. 

========================================================

"מה אתה חושב שקרה?" תומאס שאל אותי בזמן שהמשיך לחפש חשודים. "אני חושב שחטפו אותה לא סתם. חטפו אותה בשביל לעורר את התגובה שלנו. אנחנו צריכים לפעול בשקט. לא לעורר כלום." אמרתי ותומאס הנהן בראשו. "נקודה טובה. אתה חושב שהם יחזיקו אותה כבת ערובה?" הוא שאל אותי וחשבתי מעט. זו שאלה טובה. "אני חושב שברגע שנגלה מי חטף אותה נבין מה הם מתכוונים לעשות." אמרתי ותומאס נראה כאילו הוא גילה משהו. "אני חושב שהם רוצים לעורר את התגובה שלך ספציפית. תראה מה פרסמו בחדשות." תומאס סימן לי להתקרב וברגע שהבטתי במחשב חשכו עיניי. "זו ברטה" אמרתי ותומאס הנהן בראשו. "בכבודה ובעצמה." תומאס אמר "פאק על הכל. אני מכריז על מלחמה." אמרתי וקמתי מהכיסא שלי. "אתה זוכר מה אמרת על לפעול בשקט? על לא לעורר כלום?" תומאס שאל וניסה להחדיר בי קצת היגיון. "היא בסכנה אמיתית תומאס. כל דקה שלה שם יכולה לעלות לנו ביוקר." אמרתי והרגשתי את המחנק בגרון שלא עזב אותי מהרגע שהבנתי שמקס נעלמה. רק שהוא הלך והתגבר. 

"אני הולך לקרוא לרובי." אמרתי ותומאס הנהן. "אני אתחיל לחלק הוראות לאגף הסייבר. אנחנו צריכים איתור מידיי של ברטה." תומאס אמר והנהנתי בראשי. אף אחד לא יכול עלינו. התקדמתי במהירות אל חדרם של בלה ולאו. דפקתי בדלת בחוזקה ולאו פתח את הדלת. "זו ברטה. היא חטפה את מקס." אמרתי ועיניו של לאו האפילו. "אנחנו צריכים להוציא אותה משם. וכמה שיותר מהר." לאו אמר והנהנתי בראשי. "תומאס התחיל לעבוד על האיתור של ברטה. כנראה שמקס נמצאת איתה. היא צריכה אותה קרוב." אמרתי ולאו הנהן בראשו. מעבד את כל המידע. 

"היא תהיה בסדר." לאו אמר וניסיתי להיאחז כמה שיותר במילים שלו. אני צריך שהיא תהיה בסדר. אני חייב שהיא תהיה בסדר. "אני יודע." אמרתי ולאו טפח על גבי כסוג של נחמה. אני יודע שהוא מנסה. "בבקשה. אני צריך שתבטיח לי, שתעשה הכל כדי למצוא אותה. הכל." אמרתי ולאו הנהן בראשו בהבטחה. "יש לך את המילה שלי. ואתה יודע שאני לעולם לא נופל ממנה." לאו אמר ומיד הנהנתי בראשי. הוא צודק. הוא תמיד עומד במילתו. 

הטלפון שלי צלצל ומיד הבטתי בצג.. רגע... זו מקס? עניתי מיד לשיחה "פאק מקס. את בסדר?" שאלתי וליבי הלם במהירות כל כך גדולה. "לא... אני צריכה שתבוא רובי. בבקשה" היא לחשה ונשמעה כל כך פגיעה. פחדתי. "בבקשה רובי!" היא צעקה ואז השיחה השתבשה. פאק. שמעתי זעקה של כאב. זו מקס. "מקס! מקס! את שומעת אותי?" קראתי בקול אך היא לא ענתה. לאחר כמה שניות השיחה התנתקה. הרגשתי שאני לא במציאות. הרגשתי שאני נמצא בתוך סרט. זה לא יכול להיות אמיתי. מקס צריכה להיות כאן. איתנו. 

"לאו! תומאס!" קראתי לתומאס ולאו בלחץ. "זו.. זו מקס. היא.. היא התקשרה והשיחה התנתקה.." אמרתי מתנשף כולי. לא יודע מאיפה להתחיל. "פאק. אנחנו ננסה לאתר את השיחה. אני מבטיח שנמצא אותה." תומאס אמר וטפח על גבי. "אני אדאג לכך רובי. אתה לא תאבד אותה." לאו אמר וכל פעימה של ליבי הרגישה כמו סכין שחודר אל תוך ליבי. 

================================================================

בשעות האחרונות ניסינו לעשות הכל כדי לאתר את מקס. אך כלום לא עבד. מחלקת הסייבר שלנו, המחלקה הכי חזקה בכל אגף הסייבר העולמי. לא הצליחה לאתר את הטלפון המסכן. המחשבות שלי לא היו במקום. וכעסתי. כעסתי בעיקר על עצמי. שלא יכולתי לשמור את הרגשות המזוינים שלי בפנים. אני מעולם לא הרגשתי דאגה מהסוג הזה. הרגשתי שהנשמה שלי מחוררת. ושהחלק החסר הוא מקס. "היי... רובי?" קולו של זאק, מפקד מחלקת הסייבר העיר אותי ממחשבותיי. "הצלחתי לאתר את מקור השיחה מהטלפון שלך. ואני לא בטוח שתשמח לשמוע את החדשות האלה.." זאק אמר וליבי החסיר פעימה. "קדימה זאק. אני צריך לדעת." אמרתי בטון מעט מזהיר והוא כחכך בגרונו. "בוא אחריי." זאק אמר וליבי פעם בחוזקה. הוא ליווה אותי אל מחלקת הסייבר. נכנסנו אל המשרד שלו והוא סימן לי לשבת. "אתה תרצה לשתות?" זאק שאל אותי והנדתי בראשי במהירות. ובמעט חוסר סבלנות, בהתחשב בנסיבות. זאק התיישב מולי גם הוא. הוא פתח את המחשב וחיבר אליו כונן שהכין מראש. כנראה שזה עניין רציני. "אוקיי, אז ככה. אתה רואה את המפה הזו?" זאק שאל אותי והנהנתי בראשי. "אז זה מעבר ליער. זה אומר שהחוטף הוא בן אדם מאוד מקומי. שמכיר את האזור טוב מאוד." זאק אמר והנהנתי בראשי. "האישה היחידה שמכירה את השמורה הזו היא ברטה." זאק אמר וההבנה הכתה בי. 

ברטה חטפה את מקס.