גיבור המאפיה

הוואי

מקס-

אני ורובי היינו על הטיסה. זו הייתי טיסה ארוכה כל כך שהספקתי לישון. ולהתעורר יותר משלוש פעמים. כשהתעוררתי רובי היה עסוק בעבודה. קמתי על רגליי והתקדמתי לעברו. "היי.. מה אתה עושה?" שאלתי אותו והתיישבתי לידו בחיוך. "משלים קצת פערים." הוא אמר וחזר לענייניו. סגרתי את מחשב הלפטופ שאיתו הוא עבד. "מה את עושה מקס?" הוא שאל בגיחוך. "בוא נסכם שאין עבודה עד שאנחנו חוזרים הביתה. דיל?" שאלתי אותו והייתה לי הרגשה לא טובה שהוא יסרב. "דיל." הוא אמר והופתעתי לגלות שרובי לא כל כך מכור לעבודה כפי שחשבתי. או שפשוט היה לו קשה לסרב לי.

"את יודעת לאן אנחנו טסים?" רובי שאל אותי והעביר קבוצת שיער שלי אל מאחורי אוזני. "חשבתי שזו הפתעה..." אמרתי בחיוך מעט ילדותי ורובי חייך גם הוא. "אוקיי קדימה אני לא יכולה לעמוד בזה, תגלה לי!" אמרתי והוא גיחך מעט. הוא פתח את הטלפון שלו והקליד כמה דברים. הוא מסר לי את הטלפון שלו וביקש ממני להביט בו. "אנחנו טסים להוואי?!" קראתי בהתרגשות. "אתה לא רציני! זה בטח עלה לך הון!" קראתי באי נעימות למרות שידעתי שרובי יכול לממן גם עוד מאה חופשות כאלה. "זה כלום מקס." הוא אמר ולקח את הטלפון מידי ונישק אותי. "אנחנו עומדים להגיע, את מתרגשת?" רובי שאל אותי בחיוך והנהנתי בראשי. "אתה מתרגש?" שאלתי אותו והוא גיחך מעט. "אני רצינית." אמרתי מנסה לא לחייך. "כן, אני נורא מתרגש מקס." הוא אמר ושנינו התפקענו מצחוק.

רובי-

"היי... הגענו." הערתי את מקס משנתה ברגע שהמטוס נחת. "זו הייתה הטיסה הארוכה ביותר שהייתי בה בחיי." היא אמרה והתנערה מהעייפות שאפפה אותה. "את מוכנה להנות קצת?" שאלתי אותה ותפסתי בידה בחיבה. "אני מוכנה." היא אמרה וצחקקה לעצמה מעט. ירדנו מהמטוס ולמרבה ההפתעה לא היה צלם פאפארצי אחד. אף אחד לא הטריד אותנו. וזה היה משהו שחדש לי. וזה הרגיש לי טוב שלשם שינוי אני לא צריך להתחמק מאף אחד. ביציאה משדה התעופה חיכה לנו רכב שהשכרתי מבעוד מועד. השכרתי חיפושית אדומה וקטנה. מקס הביטה בה באהדה. "זה מושלם." היא אמרה והדביקה נשיקה קטנה על שפתיי. נכנסנו אל האוטו לאחר שהעמסתי את המזוודות שלקחנו. בקושי הצלחתי לסגור את המכונית. האוטו הזה היה כל כך קטן.

התחלנו בנסיעה ומקס הביטה מהחלון אל הנוף המרהיב שנשקף מהאי המדהים שהיינו בו. נסענו בכביש מלא בעיקולים עד שהגענו לכפר הנופש המפואר שאנחנו הולכים לבלות בו את החודש הבא. זה היה כפר קטן מלא בדירות מפוארות. ומשהו בבטן שלי אמר לי שמקס הולכת לאהוב את זה.

"זה היה קשה" מקס אמרה לאחר שסיימנו להביא את כל הציוד שלנו. אין לנו אף עובד שיעשה את זה בשבילנו כאן. אנחנו צריכים לדאוג לעצמנו. ולדאוג לעצמי היה משהו שהייתי די מומחה בו. "שמעתי כאן כמה אנשים שמדברים על מסיבה. שנברר על מה מדובר?" שאלתי את מקס והיא הנהנה בראשה. "מה שתרצה" היא אמרה בחיוך. השמש כבר החלה לשקוע, וזוג נחמד חלף על פנינו. "היי! ידוע לכם על מסיבה שמתקיימת היום?" שאלתי את הגבר הנחמד והוא הנהן בראשו. הוא הסביר לי איך להגיע לשם וזרק לי כמה מילים על כך שהוא מעריץ את האישיות שלי. "תודה לך." אמרתי בנימוס, למרות שאני שונא לקבל מחמאות מהסוג הזה...

עלינו אל הדירה שלנו ומקס פתחה את המזוודה שלה וחשכו עינייה... "תני לי לנחש, סמכת על הטעם הנועז של בלה." אמרתי והיא גיחכה מעט. "אני מניחה שאצטרך להסתדר עם חתיכות הבד האלה." היא אמרה והוציאה משהו שהיה אמור להיות שמלה. "אני אלך להחליף בגדים ונצא... אוקיי?" מקס שאלה והנהנתי בראשי. מקס הורידה את בגדיה ואני נעלתי את דלת החדר. שלא תהיה תקרית לא נעימה. היא שמה מעליה את השמלה הקיצית בצבע הירוק עליה והשמלה הדגישה את עיניה המהפנטות בצורה מדהימה. "את נראית מדהים." אמרתי ומקס חייכה בביישנות. "שנצא?" היא שאלה וסדרה מעט את שיערה. "קדימה." אמרתי ויצאנו אל המסיבה.

הגענו אל המקום, זו הייתה מסיבת חוף ענקית. היו שם לפחות שלוש מאות אנשים. "מה את רוצה לשתות?" שאלתי את מקס והיא חשבה לעצמה מעט. "אני רוצה את הקוקטייל הזה." היא הצביעה על קוקטייל מסוים והתקדמתי אל עבר הבר. הברמנית נראתה מעט עסוקה אך מיד הפנתה את תשומת ליבה אלינו. "היי... מה תרצה?" היא שאלה בטון מעט פלרטטני. "אני רוצה שוט של וודקה ו..." התכוונתי להגיד אך מקס נכנסה בדבריי. "וקוקטייל... בשביל החברה שלו." מקס אמרה בטון מעט ארסי והברמנית הנהנה בראשה במעט זלזול. "הינה הקוקטייל שלך.. והשוט שלך, שנוריד אותו ביחד?" היא שאלה אך מקס נראתה חמומת מוח. "את לא מבינה את מה שאומרים לך גברת ברמנית? הוא תפוס!" מקס אמרה ותפסה את ידי אל עבר הרחבה. "לא ידעתי שאת כל כך... רכושנית." אמרתי והצמדתי אותה אליי, זה הדליק אותי. "אני בסך הכל שומרת על מה ששלי." היא לחשה באוזני ורקדה לצלילי המוזיקה.