גיבור המאפיה

כאן לצידי

רובי-

היינו בדרך לדירה שלה, ולמען האמת, רציתי לקחת אותה בחזרה לאחוזה. ולא להפרד ממנה לעולם. "למה סילקת אותי מהאחוזה?" היא שאלה אותי בפתאומיות. ידעתי שזה יגיע, וידעתי שאני אהיה חייב כמה הסברים. "לא סילקתי אותך..." אמרתי מנסה לשכנע אותה ואת עצמי שזה לא גרוע כמו שזה נשמע כשהיא מוציאה את זה מפיה.

"אני הייתי צריך להרחיק אותך ממני. את לא בטוחה איתי." אמרתי והיא גיחכה, הבטתי בה במבט שואל. "ומה הסיבה האמיתית רובי?" היא שאלה קוראת אותי כספר פתוח. "פחדתי להגיד לך מה אני מרגיש! אוקיי?" קראתי וסוף כל סוף הסרתי את העול הזה מעליי. היא נראתה מופתעת. מאוד. "יודעת מה? פאק על הכל. את חוזרת איתי לאחוזה." אמרתי באימפולסיביות שכל כך אופיינית לי וסובבתי את הרכב. "אני אעדכן את שומר הראש שלך שתפקידו נגמר. לשמור עלייך זה התפקיד שלי. ורק שלי." אמרתי והיא נראתה מעט מרוצה. אני יודע שהיא רוצה להיות איתי. לצידי. 

הנסיעה הפכה לשלווה יותר ברגע שהוצאתי את הרגשות שלי החוצה ושמתי הכל על השולחן. נכנסתי אל עבר החנייה ומקס נראתה פחות מתוחה. פתחתי את הדלת והתקדמתי אל עבר הדלת של מקס. פתחתי את הדלת שלה והושטתי לה את ידי. והיא לקחה את ידי ושילבה את ידה בידי. הרגשתי טוב. התקדמתי אל עבר דלת הכניסה. ופתחתי אותה. הכל נראה רגיל למדיי, אבל הרגיש כל כך מיוחד. "אני רואה טוב.???" בלה הופיעה ונראתה מופתעת מאוד. היא אספה את מקס לחיבוק ומקס התמסרה לחיבוק. חיוך קטן הופיע על פניי. אני אוהב לראות אותה נאהבת. 

"ידעתי שבסוף תעשה את הדבר הנכון." בלה אמרה וחיבקה גם אותי. לפתע גלוריה יצאה מהמשרד שלי, והביטה במקס ברצחניות "חתיכת כלבה מטומטמת!" היא קראה ורצה לעברה "תירגעי חתיכת משוגעת!" בלה קראה ותפסה בשיערה של גלוריה. "בלה!" קראתי בשמה ותלשתי אותה מגלוריה. "מה את עושה?!" הבטתי עמוק אל תוך עיניה אך כעס אפף אותן. היא לא הצליחה לחשוב בהיגיון באותן השניות. "זה בסדר בלה" מקס אמרה בטון מעט מסוכן. חשבתי ששד השתלט עליה. "אני אטפל בזה." מקס אמרה ותפסה בידה של גלוריה וגררה אותה אל החדר שלי. 

מקס-

"תעזבי אותה חתיכת משוגעת!" גלוריה קראה בכעס אך לא הקשבתי לה. טרקתי את הדלת ונעמדתי מולה, הבטתי עמוק אל תוך ענייה. "אני יודעת שאת מקנאה בי גלוריה. אבל זו תהיה הפעם האחרונה שאת תקראי לי כלבה, או מטומטמת. או שהעניינים יגמרו אחרת." אמרתי בקול חלש ומסוכן. הרגשתי הקלה. סוף סוף סגרתי איתה את העניינים. היא הייתה צריכה להתאפס. ומיד. 

"את גנבת את החבר שלי, איך אני אמורה לא לקנא?!" היא שאלה בכעס וראיתי מעט עלבון בעיניה. "את כל כך נואשת? עד כדי כך שאת מוכנה להיות עם מישהו שלא באמת אוהב אותך?" שאלתי אותה ולפתע הרגשתי רע על מה שאמרתי. הרגשתי שאני מדברת מתוך רכושניות לגבר שטכנית הוא בכלל לא שלי. "יודעת מה? לכי תזדייני! את זו שנתת לאבא שלך לאנוס אותך!" היא קראה וליבי החסיר פעימה. היא ירתה חץ הישר של תוך ליבי... אבל יותר מהכל, לא הבנתי מאיפה המידע הזה עליי, אני הריי מעולם לא שיתפתי את זה עם אף אחד.  

יצאתי מחדר וסגרתי את הדלת היישר בפרצופה של גלוריה. כל טיפת חמלה שהייתה לה אליה נעלמה בין רגע. היא מחוקה מבחינתי. רובי שחיכה מחוץ לדלת וקיווה שהמצב לא יסלים הבחין בדמעות הקטנות שזלגו במורד לחיי. "מה היא אמרה לך?" הוא שאל אותי ואסף אותי לחיבוק. "השאלה הגדולה היא.. מה אמרו לה?" מילמלתי לעצמי וכנראה שרובי שמע. "מי אמר לה מה מקס?" רובי שאל אותי, מבולבל מעט. "מישהו סיפר לה את הסודות שלי! את הסודות הכי גדולים שלי!" קראתי בבכי ובפאניקה. לא רציתי שרובי יגלה על זה. פחדתי שיקרה משהו שאני לעולם לא אצליח לסלוח לעצמי על כך שגרמתי לו. "איזה סודות?" הוא שאל והבחנתי בגופו מתקשה. "בבקשה, אל תשאל אותי את זה. אני רק רוצה שתעזור לי לפתור את הבעיה הזו." ביקשתי ממנו והוא הנהן בראשו. זה הכל? הבטתי בו במבט מעט מופתע אך מרוצה. אני שמחה שהוא מגיב ככה. 

"אני צריך לדעת עוד פרטים. אני מבטיח לך שהכל יישאר בדיסקרטיות." רובי אמר לי וראיתי את האמת בעיניו. ובטחתי בו. "זה היה משהו שרק מאסימו היה שותף אליו. ואף אחד אחר לא ידע אותו." אמרתי והרגשתי כאילו חשפתי יותר מידיי. "אוקיי, תני לי לראות עם מה אני יכול לעבוד. אבל לפני הכל. יש לי כמה דברים שאני רוצה לסיים. ואז נוכל להתחיל את הסיפור שלנו מחדש, אוקיי?" הוא אמר ואחז ברכותי בעדינות. 

הוא עזב את המסדרון שעמדנו בו ונכנס אל החדר שלו. שם גלוריה ואני היינו. 

הוא פתח את הדלת ושתיקה מחרישת אזניים נשמעה......................................................

הייתה לי הרגשה רעה. 

התקדמתי אל עבר החדר של רובי, "אל תכנסי!" רובי קרא בקול אך זה היה מאוחר מידיי. גרונה של גלוריה היה חתוך ומלא בדם. היה מונח עליה מכתב עם השם שלי מעליו. הבטתי בגלוריה ולא הצלחתי לנשום. רובי היה מזועזע. הוא הביט בגלוריה בחוסר אונים, באותן הדקות היא כבר הייתה ללא רוח חיים. גלוריה מתה. רובי הסתכל עליי וכיווץ את גבותיו. "אתה פאקינג רציני?! אתה חושב שאני הרגתי אותה?!" קראתי מתנשפת כולי. "לא.. בחיים לא." הוא אמר והסיר את המחשבה הזו מראשו. "תצאי מכאן. זה לא יעשה לאף אחד מאיתנו טוב לראות את זה." הוא אמר וסגר את עינייה עם ידו ונשק למצחה. המבט שלו היה כאוב. הוא נראה פגיע מאוד. הבטתי בגלוריה פעם אחרונה. ויצאתי מהחדר. התקדמתי בריצה לעבר השירותים והקאתי את נשמתי אל תוך האסלה. 

אני לא מאמינה שזה קורה.