קרן האור לחושך שבתוכי.

פרק #4

התיישבתי ליד ילד שלא ממש ידעתי את שמו, לא שזה שינה משהו, כי כל מה שאעשה היום הוא לישון ולצפות לרע. כמו בכל יום.
הנחתי את ראשי על השולחן מסתירה את האוזניה שהייתה באוזני הימינית.
כי עם כל זה שבית ספר זה חרא הם החליטו שגם אסור להרכיב אוזניות בזמן השיעור.
עוד חתיכת בולשיט-למה זה לא מפתיע?...

וברגע שכמעט והצלחתי להירדם יד כלשהי נגעה בכתפי , הרמתי את ראשי והבטתי במי שהיד שייכת לו בעצבנות, זה היה נער. 

''מה אתה רוצה?'' שאלתי אותו מבלי לעצור את המוזיקה האגרסיבית שבאוזני

הוא היה גבוה יחסית לנער בכיתה י' מטר שבעים אולי? אני לא כזה טובה עם מספרים... שיערו בצבע שתני ועיניו בצבע חום דבש עמוק. לרוב יכולתי להביט בעיניים של אנשים ולקרוא אותם כמו ספר פתוח אבל אצלו זה היה שונה.

שונה באופן מוזר.

שונה באופן מחשיד...

''את חדשה כאן?'' הוא שאל ועל פניו היה מרוח חיוך אליז,

לא ידעתי עם לענות, או עם יש לי כוח לענות, אבל לבסוף עניתי מקווה שילך משם ויתן לי שקט בחזרה עם המוזיקה.''לא, אני לא''

''אז למה לא ראיתי אותך כאן בשבוע האחרון?'' הוא המשיך להתעניין במפתיע , והתחלתי לחשוד שהוא זה שחדש כאן בכיתה.

''כי לחלקינו בית ספר זה רק עוד פאקינג מקום שמבלים בו פחות זמן מבשרוטים'' עניתי במשיכת כתייפים

הוא בא לשאול עוד שאלה אבל יד של עוד נער ניכרכה על כתיפו

''עזוב אותה, היא לא מגיעה לנו לקרסוליים'' הנער הבא החל למלמל והביט בי בזלזול

נעמדתי תוך שאני לוקחת את התיק מן הריצפה ושמה אותו על כתפי

''מה קורה כבר בורחת?'' הנער שכרך את כתיפו על הנער השני סינן לכיווני בערסיות, הוא לא ניראה חדש כמו השני ובכל זאת גם את שמו לא זכרתי כי אני משתדלת למחוק ממוחי דברים לא הכרחיים.

הבטתי בו בגלגול עיניים וסרקתי את גופו, הוא עמד בצורה שהזכירה לי פלמינגו , אני יודעת שזה תיאור קצת צולע[תרטי משמע] אבל זה מה שהוא הזכיר לי....

רגלו הימנית הייתה מוטת קצת כלפי מעלה כאילו לדרוך עליה מכביד עליו מאוד, ובידו הוא ניתלה בצורה שחנקה מעט את הנער השני , כאילו עם יעזוב אותו יפול על הישבן.

''לא בורחת.. אבל גם עם הייתי עושה את זה ניראה שהייתי עוקפת אותך'' מילמלתי לכיוונו בעוקצנות והבטתי לכיוון רגלו

''למה את מיתכוונ-'' הוא מילמל בעצבנות והחל להתקדם לכיווני

''תיזהר, אני בטוחה שחבל ליפול לפני משחק כדורסל גדול, ואני בטוחה אתה יודע אתזה טוב יותר מימני'' אמרתי לו והבטתי בחולצת הכדורסל שלבש, כנאירה שהיה חלק מנבחרת הבית ספר...

''את חתיכת-'' פניו ניצבעו בגוון אדום חזק אבל אז נשמע הצלצול שמבסר על בו ההפסקה

ואני כבר יצאתי משם לכיוון המקום הקבוע שלי ,לא מתכננת לבזבז עליהם אפילו שניה מזמני הפנוי.