קרן האור לחושך שבתוכי.

פרק #9

##לוק##
שמעתי רעשים מוזרים מכיוון החצר כאשר הברזתי משיעור התעמלות.
וכמו שעשיתי תמיד- הלכתי לבדוק זאת מתוך סקרנות...
הייתה שם חבורת ילדים וילד אחד באמצע המעגל שניראה מפוחד
הם ניראו לא יותר מבני 12...
צעירים
קטנים..
אכזריים.
התקדמתי לכיוונם כדי לראות יותר מקרוב מה קורה.
כשהיתי 4 מטרים מהם הגיחה הילדה מהעץ.
עינייה ניראו כאילו עוד שניה יוציאו לייזר לכל הכיוונים.
היא הייתה נראית מאיימת, אבל באופן יפה.
היא רצה לכיוון חבורת הילדים, דוחפת אותם מן הילד שהיה על הריצפה. היא התכופפה לראות את הנזק שנגרם, ושנייה לאחר מכן נעמדה והביטה לכיוון ילד שהחל לרוץ לכיוונה.
היא התמקמה בתנוחת לחימה
וכשהיה מספיק קרוב אליה בעטה בין רגליו.
אאוץ', זה נראה כואב...
הנערה התכופפה בחזרה לילד הפצוע כדי לעזור לו לקום.
עוד ילד התקדם לכיוונה בכוונה לבעוט בעמוד השדרה שלה.
הוא לא יכל להישאר יותר בצד. הוא רץ לכיוונה שנייה לפני שהנער פגע בה. הוא תפס ברגלו ומשך קדימה, מפיל את הנער על האדמה.
שאר הילדים שהיו מסביב הביטו בו בבהלה והחלו בורחים מהמקום.

הסתובבתי לכיוון הילדה
והושטתי את ידי על מנת לעזור לה לקום.
אבל היא רק הביטה בידי בזלזול ובגועל.
"יכולתי להסתדר לבד." היא מילמלה בעודה קמה מן הארץ ומנערת את מכנסיה מעט
"נהוג לומר תודה." מלמלתי לכיוונה בחזרה מבודח מתגובתה
היא הביטה בי לעוד רגע 
"תודה" היא ענתה. הרמתי את ראשי, מרוצה מתגובתה.
אבל אז הוסיפה "על הגלידה" היא קמה משם והרימה את הילד, היה בינהם דמיון רב בתווי הפנים והיו להם את אותם העיניים.
ואת אותו הניצוץ
ניצוץ מוזר.
ניצוץ מסקרן...
ניצוץ מפחיד.
הוא ניער את ראשו כששם לב שהתחיל לבהות בעיניו של הילד ועבר לפרצופה של הנערה.
או בשמה האמיתי. סוקי.
זה עדיין היה לי מוזר שזה השם שלה
"אמ.. בבקשה?" עניתי בבלבול
היא הביטה בי וחיכתה למשהו.
"מה, התגובה שלי לא מוצאת חן בעינייך?" מילמלתי לכיוונה מנסה לתת קצת נפח לא מוסבר ודי אדיוטי לשיחה.
"לא, אתה פשוט מפריע לנו לעבור לחדר האחות." ענתה באדישות
טיפש,טיפש, טיפש
"אה, כן, בטח-" מילמלתי באתי לזוז אך אז עצרתי ,"למה שלא אעזור לכם?"
יותר קבעתי מאשר שאלתי כי מיד לאחר מכן הנחתי את ידי מתחת לכתפו של הילד ועזרתי לו להתייצב.
ציפיתי לתגובה שלילית ממנה, אבל היא פשוט שתקה והחלה ללכת לכיוון חדר האחות.
###
היא התיישבה על הספסל מחוץ לחדר האחות-שהתעקשה להכניס אך ורק את אחיה של סוקי , ששמו התברר כ-'ריי'.
התיישבתי לידה כמעט פציתי את פי,
אבל היא עשתה זאת קודם. "תודה על מקודם" היא הוציאה את המילים מפיה, מבלי להניד עפעף
מבלי להביט בי
מבלי להוציא רסיס קטן של רגש.
פשוט , ישר ולעניין.
"על איזה חלק ממקודם?" הייתי חייב להתחכם.
היא סובבה את פרצופה לכיווני והביטה בי מנסה לחקור אותי.
ולגלות דברים שאפילו אני לא ידעתי על עצמי, והייתה לי הרגשה שהיא מסוגלת..
היא התעלמה מהתחכום הכושל שלי
"אז.., באיזה כיתה את?" ניסיתי שוב.
"י' "
"תיארתי לעצמי, התכוונתי באיזה י' .."
"למה זה משנה?" היא שאלה בציניות
את האמת, גם אני לא יודע...
היא פשוט סיקרנה אותי
היא לא הייתה כמו כולם
כמו כל הבנות האלא שהיו העתק אחת של השניה.
כמו כל הבנות בלי הפאקינג עמוד שידרה
אבל היה משהו מסויים בעיניה שגרם לי להרגיש כל כך חשוף.
כאילו היא הכירה אותי כל הזמן הזה
כאילו היא צופה בי כבר שנים.
זה היה מוזר...
לא הכרתי את התחושת חוסר הוודאות הזאת.
ובוא בזמן פחדתי שהיא תעלם.
רציתי להכיר אותה
רציתי להכיר את סוקי.