קרן האור לחושך שבתוכי.

פרק #6

עבר יום
ועוד יום.
וכלום לא השתנה.
אני עדיין תקועה בפאקינג דיר שניקרא בית.
אה.. יש משהו שהשתנה.
אבל לא לטובה.
אמא, היא חזרה.
כניראה שתפילות לא באמת קיימות.
או משאלות...
נאנחתי בייאוש וקמתי מן המיטה שלי אל הקיר שלידה.
סימנתי על הקיר עוד פס ליד הארבעה האחרים וחברתי בינהם עם פס מאונך אליהם
הרגשתי כמו בכלא.
כלא שנולדתי אליו.
כמו ציפור בכלוב.
כלא שמונע ממני את זכות הבחירה.
כלא..
שאני הכנסתי את עצמי אליו.
יצאתי מחדרי מהרהרת במחשבותי וכמובן עם אוזניות על אוזני.
מאורגנת למשמרת שהשגתי שבועיים קודם לכן.
עבדתי 5 ימים בשבוע במשך כל הצהרים ולפעמים גם בבקרים.
הבעיה האמיתית הייתה שאם לא הייתי הולכת לבית הספר ההנהלה הייתה מזמינה לי רווחה לבית.
וזה לגמרי מה שיהיה חסר לי...*גילגול עיניים*
עבדתי באיזו גלידרייה במקום הומה בעיר.
ריי היה בחוג או משהו של בית ספר, זה לא כל כך שינה כל עוד הוא לא בבית עם הפסיכית שילדה אותנו.
###
רק עוד שעה וחצי חשבתי לעצמי תוך שאני גמרתי עם עוד 'לקוח מרוצה'
הילדה האחרונה שעברה כאן טעמה מ17 טעמים שונים לפני שבחרה כדור שוקולד רנדומלי
17 טעמים!
אני מודה לעבוד כאן זה לא העבודה הכי קשה.
אבל יש קצת קודי התנהגות בסיסים
ולטעום 17 סוגי טעמים הוא לא אחד מהם.
הילד הבא שעמד בתור ניראה ממשפחה די עמידה. הוא התלבט על כמה סוגי כדורים ובסוף בגלל שלא יכל להחליט אימו קנתה לו את שלושת הסוגים שהתלבט עליהם.
לאחר שהוא הלך החנות הייתה ריקה לכמה דקות ואז ניכנס אליה נער שהיה לה קצת מוכר.
היא הביטה בו בוחנת אותו.מנסה להבין מאיפה.
"כבר לא מזהה אותי?" הוא מלמל "ניפגעתי"
הוא אמר בפרצוף 'נעלב' וציחקק.
זה היה הוא.
הבטתי בו במבט מיואש.
"מה אתה רוצה נער הים?" גלגלתי לכיוונו את עיניי
הוא ניראה קצת מופתע מן הכינוי
"איך קראת לי?"
"אתה שומע מעולה, לא ניראלי שאתה צריך שאני אחזור על זה."
הוא חייך חיוך קטן ואז החל לסקור את סוגי הגלידות.
"על איזה טעם את ממליצה?"
"אף אחד מהם"
"מה זאת אומרת?" שאל בהרמת גבה
"גלידה. אף-אחד-מהם." מילמלתי לאט ובציניות.
"את לא אוהבת גלידה?!" הוא ניראה מזועזע וגרד מעט את ראשו
גלגלתי את עיניי למשמע האנחה שיצאה מפיו
"אתה רוצה לבחור כבר?"
"למה את לא אוהבת גלידה?"
הבטתי בו לשניה "לכל אחד יש את הסיבות שלו." אמרתי אבל בתוך תוכי ידעתי שאני מתעבת גלידה כי זה משהו שנחסך מימני. משהו שכל ילד רוצה ומקבל. אבל אצלי זה לא היה ככה, וזה רק הזכיר לי את זה יותר.
"תעשי לי שתי גביעים של שמנת ותותים ומעל כדור ריבת חלב."
הושטתי לו אותם אבל הוא לקח רק אחד מהם.
"אתה מתכוון לקחת גם את זה מתי שהוא?" שאלתי והבטתי בגביע.
"אמ.. זה בשבילך." אמר במשיכת כתפיים
"אני באמצע עבודה"
"אני לא רואה כאן לקוחות חוץ ממני." אמר וסרק את הסביבה.
באמת לא היו לקוחות.
יצאתי מדלפק המוכרת לאחר שנעלתי את הקופה והתקדמתי לכיוונו מתחילה ללקק את הגלידה שבידי.
היה לזה טעם מתוק.
אוורירי.
טעם שגרם לך לרצות לרחף.
לגרום לך לרצות להאמין בחיים ובמה שהם פאקינג לא נותנים.(אני מכורה למילה הזאת😌)
אשליה.
###נקודת מבט אנונימית###
צליל הטלפון קטע את מחשבותי.
קמתי ועניתי למספר החסוי שחייג.
"אתה עוקב אחריהם?"
.זה הדבר היחידי שאני אמור לעשות כאן חשבתי וגלגלתי את עיני
"כן בוס" מילמלתי בקול מיואש
"תמשיך לעקוב אחריהם ותעדכן בפרטים"
דא...
"מתי לדעתך נצא למשימה?" הפעם אני זה ששאל
"עדיין אין תאריך, אבל זה יהיה בקרוב"
התנשפתי בהקלה.
הקו התנתק.
###