#סוקי#
ראיתי אותו רץ לכיוון מבנה בית הספר ואותי עומדת באמצע מעגל לא מוסבר של ילדים מבית ספר
חלקם עטו מבט מאשים
חלקם מבט ניגעל
אבל זה לא שינה.
או שכן?
עמדתי שם חסרת עונים
באמצע מעגל של אנשים.
אנשים שלו מכירים אותי
אנשים ששמעו כרגע את אחד הדברים הכי הזויים
אנשים שכרגע יודעים את החולשה שלי
את הכאב שלי
אנשים שראו אותי כועסת
מתעצבנת
בוכה
דברים שאני לא אמורה להרשות לאף אחד-
חולשה.
התיישבתי על הארץ וכיסיתי את פני
מקווה שהכל רק חלום רע
רק סיוט
שאני וריי לא רבנו
שלא כל בית ספר יודע עלי דברים
יודע על האנשים שהולידו אותי דברים
דברים..
שעד כמה שאני מנסה להחדיר לעצמי שהם לא משנים
הם כן. הם כל כך כן.
שמעתי אותם מתלחשים מסביבי
מדברים
מרכלים
צוחקים
אבל אז הכל השתתק
הרגשתי ידיים נחות על אוזני בעדינות לא מוסברת
פקחתי את עיני
זה היה לוק.
רק זה חסר לי עכשיו.
הוא עזר לי לקום והתחלנו ללכת לכיוון מיבנה בית הספר כשהוא מפנה דרך בין הילדים
הלכתי אחריו לכיתה ריקה בקומה הראשונה מתוך שתים שהיו בבית הספר
הוא סגר אחרינו את הדלת והתיישב על אחד השולחנות קרוב אבל רחוק מימני
"אמ...את רוצה לדבר עלזה?"
"לא" אמרתי מדחיקה את הדמעות
הוא הנהן קם מהשולחן והתקרב אלי
"את רוצה שאני אלך לדבר עם ריי? אולי אני אוכ-"
"פשוט תישאר כאן" לא ידעתי למה אמרתי אתזה וניראה שגם הוא היה מופתע מתשובתי
אבל הוא הינהן והתיישב על ידי תופח מעט על כתיפו כמסמן לי שאני יכולה לשים את ראשי עליה ולשם שינוי לא הרחקתי אותו
נשענתי אחורה ונאחזתי בו
"אני... אתה שמעת הכל נכון?"
הרגשתי אותו מהנהן מעט
"למה- למה אתה לא מתרחק?" הרמתי מעט את מבטי כדי שאוכל להביט בפרצופו - הוא היה מבולבל
"מה זאת אומרת? את רוצה שאתרחק?."
"לא- לא לזה התכוונתי..."
"אז למה?"
שתקתי אבל מבט של הבנה עיטרה את פניו
"את חושבת שבגלל שעברתם את כל זה אתם לא בסדר?"
שתקתי
הסכמתי איתו, אם מה שאמר. אבל אם אודה בזה בקול זה יהפוך את הכל ליותר אמיתי
יותר מציאותי
יותר... "כי אתם לא. ממש ממש לא." הוא הוסיף ונעמד מימולי כשמבט נחוש על פניו נחוש ו.. עצבני?
"לוק א-" התחלתי למלמל אבל הוא קטע אותי
"אתם לא אשמים . לא בזה שההורים שלכם כאלה ולא במה שעברתם. אתם חזקים - חזקים יותר מכל בן אדם אחר." הוא אמר בקול רך והתקרב אלי עוד קצת
"לוק. אנחנו שבורים. אני שבורה זה לא חו-" התחלתי למלמל ודמעות ירדו מעיני - לא הצלחתי להחזיק אותם
לא הצלחתי למנוע מהרגשות להתערב.
הייתי... חלשה.
אבל אז מבעד לדמעות הרגשתי חיבוק- משהו שלא קיבלתי הרבה זמן מאף אחד.
הוא הצמיד אותי לחזיהו וחיבק אותי כמו שמחבקים דובי קטן- רק אז הבנתי באמת שיש הבדל גבהים בינינו הוא התקופף מעט ושם את ראשי על כתיפו
זה הרגיש מנחם...
מנחם בדרך שלא הכרתי
בדרך... שאהבתי
"זה לא אשמתך סוקי. שום דבר מיזה לא אשמתך." הוא לחש לאוזני עדיין מחבק אותי בחוזקה
"אנ- אני-" מלמלתי מבעד לדמעות שלא הפסיקו לרדת
"זה בסדר לבכות סוקי."
זה לא. זה כל כך לא.
"אני יודע שאת לא חושבת ככה. אבל זה בסדר לבכות. זה טבעי"
אבל למה..
"למ- למה ז-זה לא מרגיש ככ-ככה" מלמלתי עדיין בוכה מבלי יכולת לעצור את הדמעות
כל כך הרבה דמעות
דמעות מהתקופה של אבא
מהתקופה של אמא
מהתקופה של ההדחקה
דמעות
כל כך הרבה.
הרגשתי את ידו תופחת מעט על גבי בצורה חמה ומנחמת
"זה בסדר סוקי, הכל יהיה בסדר..." הוא מלמל
ובפעם הראשונה בחיים שלי האמנתי למילים האלו
האמנתי לו. אבל לא יכולתי להראות אתזה
"אתה לא יכול לדעת שזה יהיה ב-"
"אני אדאג לזה. אם תתני לי" המילים שלו נגעו בי
היה לו אכפת
הוא- הוא באמת דאג לי
הוא התרחק מעט כדי להביט בי והניח את ידו על הלחי שלי
וזה הרגיש טוב, לא הרחקתי אותו. לא היו מחסומים. זה היה רק אני והוא בעולם
זה הרגיש טוב.
עיני הים הכחולות שלו הביטו בי במבט שלא יכולתי להבין והוא קרב את פרצופו מעט אלי
"אני- סוקי אני-" הוא מלמל אבל נעצר
"אתה מה?" שאלתי במבט מבולבל
הוא התקרב אלי עוד יותר יוצר בינינו מרחק קטן ביותר
הבטתי לתוך עיניו והוא לתוך עיני
"אני אוהב אותך"
ליבי החסיר פעימה הוא קרב את פיו אל פי בא לנשק אותי. הרגשתי את הבל פיו הנעים על שפתיי. עצמתי את עיני.
*בום*
רעש של נפילה נשמעה מן החלון מאחורי גבו של לוק.
משהו נפל.
שתינו קפצנו מבהלה והוא ניגש לחלון במהירות
אך כשהביט דרך החלון גופו כאילו קפא.
הדם אזל מפניו באחת והשאיר את פניו ריקות מצבע.
"לוק מה ק-" התחלתי למלמל והתקרבתי גם אני לחלון,אבל נעצרתי באמצע.
זה לא היה משהו.
זה היה מישהו.
ריי.
ריי.
מתוך הטשטוש שאפף אותי חדרה לתוכי רק מחשבה אחת. כואבת יותר מכל מחשבה שהייתה לי בעולם.
לוק טעה.
שום דבר כבר לא יהיה בסדר.
*אז היי כולן מי שקראה עד לכאן וואוו אני מעריכה אתכן, זה סיפור שאני ממש אוהבת ושמחה שגם אתם אוהבות❤️ ,כל מי שאהב את הסיפור אשמח לדירוגים- זה לא עולה כסף🙃😉 אבל גם אם לא, ממש תודה שאתם קוראים ומקווה שאתם נהנים, וכן, לא להרוג אותי על הסוף הזה, יהיה המשך(בעזרת ה' בקרוב*) דרך אגב, זה כתוב בלשון נקבה אבל פונה לכולם. פשוט לא היה לי כוח להסתבך עם הנקודות (עצלנית שכמוני*) בכל מיקרא אני הייתי מקס סיונרה✌️❤️*
YOU ARE READING
קרן האור לחושך שבתוכי.
Teen Fictionסוקי היא נערה פסימית. פסימית לחיים. לאנשים. לכל מה שזז ולא זז. כל דבר בעולם תמיד איכזב אותה. והסיבה היחידה שהיא עוד לא החליטה לשים קץ לחיים האומללים שלה זה שיש לה אח קטן. עם כל זה שהיא חשבה שאין לה לב... היא לא תשאיר אותו לבד בעולם. היא חיה בשבילו...
