#סוקי#
חזרנו לביתו של לוק וכשהגענו ריי , ניקו וניה כבר היו על יד השולחן ואכלו פנקייקים
ריי הסתובב לכיווננו ועיווץ את פניו
"מה קרה לך ביד?"
"נחתכתי אתמול מזכוכית..." אמרתי מבלי להנעיד עפעף,
כמשקרים שקר כולשהו למספיק אנשים השקר נהפך למציאות.
וזה מה שתכננתי שיקרא עם השקר הזה.
"אין לכם בית ספר היום?" אימו של לוק שאלה תוך שהיא ממלאה עוד שתי צלחות בכמה פנקייקים
"שיט, כמעט שחכתי מיזה " לוק מלמל וחפן את ידו בשיערו הכהה
"יש לי בגרות היום."
"גם לי..." מלמלתי ניזכרת שיש היום את הבגרות המחורבנת בהסטוריה..
"אבל ריי לא מרגיש טוב, אז אני אשאר..."
"לא, את ולוק צריכים ללכת ,אני אשאר עם ריי. זה בסדר ריי?" אימו של לוק מילמלה ופנתה אל אחי
"אמ.. ניראלי שכן.." הוא מלמל בבישנות
הבטתי בפניו, הם לא ניראו מאויימות מאימו של לוק
הנהנתי לחיוב ועליתי לחדר ששם הונחו הבגדים שלי ושל ריי
חדרו של לוק...
התיישבתי על המיתה שעליה ישן ריי, מביטה על החדר
הוא היה גדול, ויפה, היו שם כמה פוסטרים של להקות רוק שלא היו מוכרות לסוקי, אבל זה לא גרע מהיופי שהפוסטרים הוסיפור לחדר
הייתה שידה על יד הקיר שהיה קרוב לדלת החדר
ועליה היה כמה מחשבים שהיו ניראים כמיועדים לגיימינג וכיסא גיימינג בצבעי שחור כחול שהשתלב מעולה עם צבעי החדר
הקיר שהחיבר בין הקיר של המיתה לקיר של השידה היה צבוע מצבעי כחול כהה ושחור בגוונים לא מסודרים שמייצרים מן כאוס מסודר
ושאר קירות החדר היו שחורות.
היא שמעה כחכוח מכיוון הכניסה לחדר
והביטתי לשם כדי לראות במי מדובר
זה היה לוק..
"מחפשת משהו?" הוא שאל
"אמ.. איפה בדיוק הנחת את הבגדים שלנו?"
לוק יצא לרגע מן החדר וחזר מיד אחר כך עם התיק שלי ושל ריי
"תודה"
"אני אחכה לך למתה כשתגמרי להתארגן ץרדי וניסע לבית ספר, אוקי?" הנהנתי והוא יצא מן החדר
הוצאתי מן התיק את הבגדים שלי, היו שם כמה ג'ינסים מקופלים ברישול וכמה חולצות ארוכות , בחרתי את החולצה בצבע כחול עינבר שלא תיבלוט במיוחד ואת הג'ינס הארוך שלי ובאתי ללכת להתלבש
אבל אז הבנתי משהו-
הצלקת, או יותר נכון הפצע הטרי ימנע מימני להזיז את היד לכיוון החולצה, וגם עם כן אצליח בסופו של דבר לא אוכל ךהניע את היד בצורה נורמלית בגלל אורך השרוול
בקיצור
שיט אחד גדול...
ירדתי לכיוון הסלון לאחר שהחלפתי את הג'ינס - כי זה הדבר היחיד שיכולתי לעשוץ וגם זה דרש מימני מאמץ רב
מחפשת אץ ריי כדי להיעזר בו
"את מחפשת שוב משהו?" לוק קם מן הספה והולך לכיווני
"אמ... זה קצת מסובך ,אני צריכה את ריי.."
"הוא והאחים שלי הלכו לקנות האמבורגר
עם אמא שלי, ככה שהוא לא יהיה כאן עכשיו, אבל אני אוכל לעזור איכשהו?"
שיט
לחיי התלהטו והסתתי את מבטי מפניו
"אמ.. אני צריכה עזרה להחליף חולצה.." מלמלתי בצורה מטומתמת ומעוררת רחמים והרמתי מעט את ידי בצורה שלא תכעיב לי
"אה.. " הוא מלמל מבין את הבעיתיות שבמצב
"זה בסדר, אני לא אלך היום פשוט..." מלמלתי מנסה להיעזק בתרוץ הזה כדי לא ללכת לבית ספר
"אני.. אני יכול לעזור לך רק עם השרוול השמאלי ואז תוכלי להסתדר משם לבד, נכון?"הוא אמר במבוכה
שיט, הוא באמת לא מבין רמזים
"אני יכולה להשאר היום בבית.." סיננתי מבין שיני
"יש לך היום בגרות." הוא מלמל
,למה הוא הגיוני?
"יש לך חולצת טי-שרט להשאיל לי? אני אסתדר בללבוש אותה לבד אם היא תהיה מספיק גדולה..."
"כן, אין בעיה, באיזה צבע את רוצה?"
"שחור או כחול, או צבע כולשהו כהה, פשוט משנו שלא יבלוט.." מלמלתי במהירות ובלחץ
"אוקי, נראלי יש לי חולצה מתאימה" הוא אמר ועלה במהירות במדרגות
כשהוא חזר היו בידיו שתי חולצות ,אחת שחורה ואחת בצבע ירוק דהוי
"תיבחרי אחת מהם וץבואי מהר לרכב כי אנחנו צריכים לזוז לבית ספר" הוא קבע מגיש לי את החולצות ויוצא מן דלת הבית
ניכנסץי לשרותים והחלפתי לחולצה השחורה , לאחר מכן יצאתי לקחתי את התיק ויצאץי למכונית של לוק בדרך לעוד יום מחורבן בבית ספר.
YOU ARE READING
קרן האור לחושך שבתוכי.
Teen Fictionסוקי היא נערה פסימית. פסימית לחיים. לאנשים. לכל מה שזז ולא זז. כל דבר בעולם תמיד איכזב אותה. והסיבה היחידה שהיא עוד לא החליטה לשים קץ לחיים האומללים שלה זה שיש לה אח קטן. עם כל זה שהיא חשבה שאין לה לב... היא לא תשאיר אותו לבד בעולם. היא חיה בשבילו...
