קרן האור לחושך שבתוכי.

פרק #15

#אזהרת טריגר#

יצאתי מהחדר משאירה את אחי הקטן ישן על מיתתו של לוק
הייתי צריכה לפרוק
ודחוף
הייתי צריכה מישהו להוציא עליו עצבים
אבל בו בזמן לא רציתי שזה יהיה אף אחד
או יותר מדויק
אף אחד שלא מגיע לו...
כי יש כמה שדווקא ממש
אבל ממש
צריכים למות
התקדמתי לכיוון המדבח בעוד לוק עמד שם מדיח את הכלים
"צריכה משהו?" שאל והביט לכיווני בפנים מודאגות
"כוס, כוס מים." סיננתי בקושי רב מבין שיניי וניסיתי לשלוט על תגובותי
אבל ללא הצלחה גדולה
הוא הגיש לי כוס זכוכית עם מים קרים וקרח בתוכם
החזקתי את הכוס ביגי והבטתי בקוביות הקרח שצפות שם
הם עיצבנו אותי
מאוד עצבנו אותי
הכל
פאקינג הכל עצבן אותי
רציתי להכאיב למישהו
לבן אדם שהכי פחות יהיה לי אכפת להכאיב לו
הבטתי בלוק
התקרבתי לכיוונו
הוא ניראה מופתע מהתנהגותי אך לא נרתע
קרבתי את הכוס לשייש
והתחתי את הכוס כך שכל השיש היה מלא בזכוכיות ובקרח
בצורה שלא היה אפשר להבדיל בין השניים
הרמתי זכוכית אחת שהייתה בגודל של כמה סנטימטרים מים השיש והבטתי בחוד שלה
הוא היה חד
הוא היה מבריק
הוא היה מסקרן
הרמתי את הזכוכית מעל פניו של לוק שעדיין היה קפוא ממעשי
והורדתי בחדות את הזכוכית כאשר החוד שלה כלפי מאטה
דם נשפך
###

#לוק#
הכל קרה מהר כל כך
רגע אחד הושטתי לכיוונה כוס מים
ורגע אחר הכוס הייתה מנופצת על השיש שמאחורי
היא הרימה את אחת הזכוכיות
כשבבואתה משתקפת במבט נגוע הרס
ידה מושטת כלפי מעלה
ואני רואה את הזכוכית מתקרבת לפרצופי
אני עצמתי את עיניי
מחכה לפגיעה של הזכוכית
היא לא הגיעה.
פתחתי את עיניי
ראיתי דם.
והדם...
הדם לא היה שלי.
עכשיו הבנתי איזה מבט היה לה בעיניים
זה היה מבט של הרס
אבל לא סתם הרס
אלא הרס עצמי
וזה היה מאוחר מידי.
##

#סוקי#
הדם זרם במורד ידי
לוק ניראה מבולבל ומבוהל , וחיפש משהו על מנת לספוג את הדם שהמשיך לצאת בכמויות
אבל זה הרגיש טוב
עד כמה שלא הייתי צריכה לעשות אתזה
זה הרגיש טוב
הכאב הדחיק את הכעס שהרגשתי באותם רגעים
הוצאתי את הכעס על משהו
יותר נכון על מישהו
על האדם היחיד שלא היה חשוב מספיק
לא היה חשוב מספיק לשמור עליו
להגן עליו
לא להצליח להגן על אחי הקטן
על ריי
הרגשתי חסרת טועלת
הייתי חסרת טועלת.
לא עברו כמה דקות וקולות אמבולנס נשמעו מחצר ביתו של לוק
לוק עמד על ידי עם מטלית בצבע אדום, מנסה לספוג את הדם בזהירות
"אתה הזמנת אותם?!" מילמלתי בבעטה ופרצופי הביט בפרצופו בחוסר אימון שלא ניסיתי כלל להסתיר
"כן, את צריכה טיפול רפואי סוקי" הוא קבע והתקרב על מנת
לנגב את ידי מהדם
"תתרחק."
הוא נעצר
"פשוט תתרחק." אמרתי בידיעה שדיברתי אל עצמי
כי הוא עצר
הוא כיבד
אבל זה לא הספיק
כבר לא היה לי שום אמון באף אחד
אפילו לא בעצמי
הבטתי מסביב , הסתובבתי לכיור לקחתי מישם כוס ומלאתי בה מים
הסתובבתי בחזרה, שופכת מים על הריצפה ומעט על ידי
והתיישבתי על הריצפה
"תזרום עם כל מה שאני אגיד עכשיו, אוקי!?" קבעתי יותר מאשר שאלתי
והוא הנהן בבלבול
אנשים מד"א ניכנסו לבית והחלתי בהצגה.
פני התעוותו בכאב וישבתי מנסה להיראות שברירית ומפוחדת
"מה קרה בדיוק?" חובש כבן 24 ניגש לכיווני והתיישב על ידי כדי לראות את הנזק
"מל-מלאתי מים ולא שמתי לב, ו.. והחלקתי" מלמלתי ב'פחד'
הוא הביט לכיוונו של לוק ולוק הנהן לחיוב
"ואיך הכוס ננעצה בזרוע שלך?" הוא שאל בחשד
"מסתבר שהיה כאן זכוכיות על הריצפה מכוס שהתנפצה.." מלמל לוק עוזר לי בהצגה שיצרתי
עכשיו החובש הביט בי כדי לראות את תגובתי
"כנארה.., אמרתי לך לוק לא לתת להם כוסות זכוכית!" 'האשמתי' אותו והוצאתי כמה דמעות כדי לגרום לסיפור להיראות אמין יותר
"אוקי, אני אצטרך שתתלוו איתי לטיפול בבית רפואה, יש מבוגר אחראי שיכול לבוא איתה?"
בית חולים.
אני לא יכולה ללכת
ריי כאן.
"כן, אני כבר התקשרתי לאמא שלי, היא תבוא תוך כמה דקות..." לוק מלמל ובאמת כמו שאמר אישה שנראתה צעירה לגילה ניכנסה דרך הדלת בבהלה כאשר תיק צד בצבע בורדו על כתיפה
"מי? מ-" היא החלה למלמל מנסה להבין את המתרחש
אבל אני כבר לא הייתי צלולה
כנארה שזה היה מאיבוד דם
או מהחוסר רצון להיות במציאות
אני לא יודעת
אבל כרגע - זה לא היה כל כך משנה
כי איבדתי הכרה,
עכשיו..
עכשיו באמת ראיתי שחור.