קרן האור לחושך שבתוכי.

פרק #7

זה היה סתם עוד יום רגיל.
כן.. יום רגיל לגמרי.
שתי שיעורי מתמטיקה
שיעור אנגלית
3 היסטוריה(כי למה לא בעצם?🙄)
ועוד כמה יותר קלים.
ציפה לי יום ארוך.
מתיש
וחסר משמעות.
בדיוק כמו היום שלפניו.
והיום שלפניו.
ו..
טוב , הבנתם למה התכוונתי...
אבל בנוגע להיום הייתה לי הרגשה לא טובה במיוחד.
או בכלל...
הייתה הרגשה שזה יהיה יותר מסתם יום רע.
אלא יום ממש גרוע.
ממש ממש גרוע.
ומה שמוזר בימים האלא זה שהם לא מתחילים בגשם.
סופת רעמים. 
או כל מיני דברים שלילים שגורמים לך לצפות לרע.
הימים האלא מתחילים הכי רגועים.
שלווים.
מנסים לגרום לך להאמין במשהו שלא קיים.
ואז מנפצים לך את התקווה שבקושי יש לך.
טוב.. ניכנסתי קצת יותר מידי לתאור של 'יום רע'  , אבל הבנתם את הכוונה שלי....
נכנסתי לכיתה והתחלנו ללמוד .
יותר נכון הם התחילו.
אני פשוט ישבתי שם בצד.
נהנת מחוסר בתשומת לב.
מהשתיקה .
או שזה מה שסיפרתי לעצמי?
לפעמים כן רציתי שיהיה לי חבר או חברה לפרוק איתם את המחשבות שלי.
אני מעולם לא רציתי להיות במרכז תשומת הלב
אבל יחס מבן אדם,
יחס כדי לראות שלמישהו אכפת.
ולא היו.
לאף אחד לא היה אכפת.
הנחתי את הראש על השולחן מביטה בילדים שהעתיקו מן הלוח.
מנסה לקרוא את המחשבות שלהם.
מנסה להבין אם לעוד מישהו יש חיים שהוא לא רוצה.
יש גוף שהוא לא רוצה.
אם עוד מישהו שונא את עצמו ואת המשפחה שלו כמוני.
לא היו כאלה.
לכולם היה טוב.
או שכולם ידעו להסתיר את זה טוב מידי.
יותר טוב ממני.
עוד כמה דקות עברו
דקות שהרגישו כמו נצח.
שמעתי קולות מן החלון שלידי הסתובבתי כדי לבדוק.
לבדוק מה קורה שם.
ראיתי חבורה של ילדים עומדים מסביב ילד אחד.
ילד אחד שניראה פגיע יותר מכל דבר בעולם.
ילד אחד שהוא כל העולם שלי.
שבלעדיו כבר מזמן הייתי מתה.
ולא רק מבפנים, אלא את המובן הפשוט של המילה...
היו כמה ילדים שסתם עברו בסביבה.
ועוד כמה שצפו במה שקורה.
אבל עיניי ניתפסו על משהו אחד.
ריי.
הוא עמד באמצע המעגל
המעגל שהיה עשוי מילדים שקרו לעצמם חברים שלו.
לא.
בשטנים שהתחפשו לילדים.
ראיתי ילד אחד מתקרב עליו
מרים את היד
ומטיח בפרצופו.
וזהו.
קמתי במהירות מן הכיסא לוקחת איתי ספר למקרה שזה יהיה שימושי בשביל להרביץ לכמה בהמות..
אתם יודעים כמה ספר מתמטיקה כבד.
ובאתי לצאת מהכיתה.
אבל אז המורה עצר אותי.
"לאן את חושבת שאת הולכת?!" שאל בהרמת גבה.
הוא חייך.
חיוך שטני ומגעיל.
"יוצאת החוצה." עניתי לו מתקדמת לכיוון הדלת
"אני מזמין את ההורים שלך עם את יוצאת מכאן" ענה את האיום הקבוע שלו.
היה חמוד מצידו לחשוב שזה יוזיז לי משהו.
"בהצלחה עם זה. תעדכן עם הצלחת." עניתי בסרקיזם וחייכתי חיוך לחוץ
מה עם ריי?
מה אם הוא ניפגע בזמן שהמורה המטומטם הזה מונע מימני לצאת?
"איך את חושבת שאת מדברת?" הוא שאל מופתע באופן מפתיע מהתנהגותי
"זה נחשב חינוך?, מה ההורים שלך יגידו על זה?"
וזהו.
נשבר לי.
"זין על החינוך שלי וזין על ההורים שלי!"
אמרתי ופתחתי את הדלת במהירות, אך שניה לפני שהתחלתי לרוץ במדרגות הסתובבתי והבטתי בפרצופו של המורה.
"והכי חשוב, " אמרתי והוא הביט בי בפליה.
"זין עליך!"
והתחלתי לרוץ במדרגות לכיוון החצר.

אשמח לחוות דעת על הסיפור ♥️)