קרן האור לחושך שבתוכי.

פרק #16

#לוק#
הוא חיכה
השעון הראה חצות
הוא עדיין חיכה
השעה הייתה כבר 5 לפנות בוקר
אבל לחכות לא גוזל כסף
זה גוזל זמן
זמן
שלא היה לו.
הוא פחד
בפעם הראשונה בחיים שלו
הוא פאקינג פחד.
והקטע הכי מוזר הוא...
שהוא אפילו לא ידע מימה...
הוא קיווה שסוקי תהייה בסדר?
כן.
הוא קיווה שהכל יהיה בסדר
כן.
אבל מימה הוא פחד-
הוא לא ידע לשים את האצבע על משהו ספציפי כי היו כל כך הרבה
יש כל כך הרבה מימה לפחד.
השעה הייתה כבר 9 בבוקר
והעיניים שלו עדיין פקוחות
והמוח
מנסה לעכל,
מנסה להיכנס לראש המסובך של סוקי
- להבין את הצורת מחשבה שלה
כי גם עם הוא חשב שהיא שגויה
זה לא מנע מימנו להתעניין בה
בצורת מחשבה שלה
בהתנהגות שלה
ברגשות שלה
זה רק סיקרן אותו יותר.
9:37
אימו ניכנסה לבית וסוקי מאחוריה
הוא קם מן הספה כאשר ידיו צובטות זו את זו כדי לעורר אותו אל המציאות
סוקי הייתה עטופה בידה השמאלית בתחבושת לבנה
והיא ניראתה עובדת עצות
אבל לא כמו אמא שלו
"מה בדיוק קרה כאן לוק?" היא הובילה אותו
לצד החדר תוך שסוקי מביטה בהם מן הספה אך מנידה את ראשה באי התעניינות לדבריהם
"זה ... זה סיפור ארוך." הוא מילמל והביט בפניה של סוקי
הוא זכר את כל הסיטואציה במהומהם
אבל משהו אחד הוא זכר בברור
היא לא רצתה שידעו שהיא זאת שפגעה בעצמה
והוא צריך לברר למה...
אבל עד אז..
"זאת הייתה תאונה אמא." הוא מלמל
עדיין מביט בסוקי ופניה ניראו מעט פחות מטוחות
"עדיין, צריך להתקשר להורים שלה, לדבר איתם, להסביר להם מה קרה."
פניה של סוקי נהפכו בשניה ללבנות מעט ומבטה הצטלב במבטו של לוק
"הם.. ,הם לא בעיר, נכון סוקי?"
"כן, הם נסעו למאימי, לנסיעת עסקים, הם לא יהיו כאן במשך השבוע הקרוב..." היא מלמלה מביטה באימי בפרצוף תמים
"את בטוחה? הם בטח ידאגו לך מאוד..."
לפי איך שהיא ברחה מהבית שלה, יש לי ספק בנוגע לזה
אבל שתקתי.
"זה בסדר, רציתי לשאול עם  אנחנו נוכל להשאר כאן למשך כמה ימים, אבל רק עם נוח לכם" היא מלמלה בהיסוס ופניה הופנו כלפי הריצפה
עכשיו אימי הביטה בי במקום בסוקי
"נוכל? אנחנו?., מי עוד הגיע לכאן?"
"אחיה הקטן"
"ז-זה בסדר, אנחנו ניסתדר ,אני בטוחה שזה לא נוח וזה התראה קצרה ו-.." סוקי החלה אומרת במהירות בלחץ
"לא, לא, זה לגמרי בסדר, אל תדאגי" אימי ענתה לה וחיוך של רוך הצתייר על פניה
"את- את בטוחה?." סוקי ניראתה מעט המומה מדבריה אבל ניסתה להסתיר זאת
"או-אוקי" גימגמה סוקי "ואמ.. ריי התעורר כבר?"
"לא, הוא עדין ישן..."
היא הנהנה חושבת תוך כדי.
"כולי אני אתפל באחיך ובקטנים, ואתם תלכו בנתיים לדבר בחוץ על כוס קפה טובה? ניראלי ששתיכם צריכים אתזה..." אימי מילמלה וראיתי את ההיסוס בפניה של סוקי, כנארה שהיא קצת מורידה את המגננות שלה
או שקרה משהו.
עוד משהו שצריך לבדוק...
"כן, אני אכין לנו שתי כוסות קפה ונצא לחצר, תודה אמא" מלמלתי לכיוונה ופניתי לכיוון סוקי שעדיין הירהרה במחשבות
מחשבות ,שהלוואי וידעתי על מה הם
"את שותה קפה עם סוכר או בלי?"
היא הרימה את מבטה לכיווני והסתכלה עלי במבט חודר
"אני לא צריכה קפה, בו פשוט נצא ונדבר" היא משכה את כתפייה ויצאה במתיחות מהבית כשאני בעקבותיה.
התחלנו להתרחק מעט מהבית כדי לגרום לשיחה להיות פרטית - או יותר נכון, שאמא שלי לא תצוטט לנו..
"אז מה אתה רוצה לשאול, ולפני שתתחיל באינסוף שאלות, אני מקציבה לך 3." היא קבעה את התנאים ואני אישרתי.
"אבל את חייבת לענות, נכון?."
היא הנהנה - יודעת שהיא תתחרט על כך לאחר מיכן
"השאלה הראשונה שלי- מה ריי אמר לך אתמול?"
"שהוא חושב שאני אכעס עליו" היא אומרת בניסיון נואש להתחמק
"את יודעת למה אני מתכוון,  מה היה הדבר שבגללו הוא בכה כל כך?" אני אומר ושתינו נעצרים במקומינו
"הוא-, הוא נאנס על ידי מורה כולשהו."
"מ- מה?!." אני גמגמתי לכיוונה
היא אמרה את הדבר האחרון שציפיתי לשמוע
אני יודע שיש אינספור הוטרדות מיניות אצל נשים ,ומיקרי אונס מזעזעים
אבל אצל בנים?!.
"אמ..., אני, אני מיצתער "
היא הביטה בי לרגע ואז הפנתה את מבטה
"יש משהו שאני אוכל לעזור בו?" עצרתי למולה כדי לעצור אותה מהליכתה אבל היא רק הביטה בי במבט אתום.
היא חזרה להסתיר את הרגשות שלה
את המחשבות שלה
מימני.
וזה הפריע לי, אני לא יודע למה
אבל זה ממש הפריע לי.
"יש לך עוד שתי שאלות." היא מלמלה והישירה מבט לתוך עיני
"ועם אתה תמשיך לבזבז לי את הזמן אני אהפוך את זה לאחת."
היא אמרה עקפה אותי והמשיכה לצעוד כשאני בעקבותיה
"למה חתכת לעצמך את היד?"
היא נעצרה לרגע ,חושבת..
"אמ...הייתי צריכה ,הסחת דעת.."
וואו, זה לא היה צפוי.
"מה זאת אומרת הסחת דעת?" שאלתי בבלבול
"אתה רוצה להשתמש בזה כאחת מהשאלות שלך?."
"לא, זה עדיין כלול בשאלה הקודמת." קבעתי
היא גילגלה את עינייה
"מכיר את זה שאתה מרגיש משהו, ואתה רוצה לגרום לו לעבור?"
אולי?
"אוקי, ואיך זה קשור ?"
היא גילגלה את עינייה שוב
"הכאב, הכאב מעלים את הכעס".