#לוק#
ראיתי איך גופה נעצר
נבלם
דמיינתי את גלגלי מוחה זזים במהירות בלתי אפשרית
איך היא מריצה בראש את כל הזמן הזה
זה לא שניות
או דקות
זה לא ימים
או שבועות
זה שנים.
היא הישירה את מבטה אל עיני מביטה בי בחוסר אמון
"אל תתבדח איתי , במיוחד לא עלזה."
היא לא מאמינה לי. זה היה הדבר היחיד שעבר לי בראש
עמדתי בלי לזוז, עדיין לא מבין למה אמרתי אתזה
היא הייתה צריכה לדעת
זה יגרום לה ליותר ספקות.
זה היה הדבר הנכון לעשות
זה עוד אחת מהמליון טעויות
הפנתי את מבטי לפני שפתחתי את פי
"אני לא צוחק סו" לא להביט בה
לא להביט בה
לא להביט בה
הבטתי בה -אני עדיין מביט.
פניה היו המומות והצבע אזל מהן כמו בתקופת חורף קר
פיה רעד מעט- רק מעט ואז כלום.
שום דבר
היא נאתמה שוב
"יש לי עוד כמה דברים לעשות מטעם העבודה... אם יש עוד משהו חשוב תעדכן את המזכירה שלי, שיהיה לך יום טוב אדוני" היא אמרה ברשמיות קדה קידה קטנה ופנתה ללכת
"אל תעשי את זה סוקי."
אל תברחי שוב.
היא נעצרה כשגבה לכיווני
"אני לא יכולה שלא לעשות את זה."
אני מזכיר לה אותו.
"אתה מזכיר לי אותו"
התקדמתי צעד אחד
ועוד אחד
עד שעמדתי ממש כמה סנטימטרים מימנה- מיתנגד לפיתוי לחבק אותה, להגן עליה
"הוא בחיים סוק, אני לא יודע איך- אבל הוא שם איפושהו בעולם. לבד."
"לא היית צריך לבוא לכאן."
"מה-"
"אני לא הייתי צריכה לבוא לכאן."
היא התקדמה עוד צעד אחד לכיוון הדלת אבל רגליה כשלו מעט ,הושטתי את ידי קדימה ובאינסטינקט לא ברור היא הייתה בין זרועותי במקום על הריצפה
"תשחרר."
"את תיפלי"
היא הפנתה את מבטה כלפי מטה ואז פתחה את פיה
"אתה יודע למה אתה לא יכול להיות חלק מיזה?"
חלק מימה?
"אני יודעת שאם הוא בחיים הוא שם לבד."
שתקתי
"ואני בטוחה שגם הוא יודע את זה."
עוד שתיקה, ואז הרגשתי דמעות
"אני-"
"אל תגיד שאתה מצטער."
הנהנתי במהירות מודע למרחק הקטן שמפריד בינינו אבל מנסה להתעלם מימנו
"והוא יחשוב שנטשתי אותו, הוא יחשוב שעזבתי- מה שתכנית נכון.
והוא ישנא אותי לוק"
השם שלי
היא אמרה את השם שלי
"הוא לא ישנא או-"
"הוא כן."
"זאת לא אשמתך-"
"זה כן, הכל באשמתי."
היא הביטה בצלקת שעל ידי ובעיניה ראיתי אשמה.
"זה לא באשמתך." הדגשתי את דברי והיא הסיטה מבט
היא לא האמינה לי
היא האשימה את עצמה
"אתה יודע?, לא היית צריך לעצור אותי שם."
"למה?"
"זה לא היה שווה את זה"
או במילים אחרות 'אני לא הייתי שווה את זה'
"את כן"
"זה תמיד מסתיים ככה.
זה תמיד נגמר בזה שאני פוגעת בכולם"
זה לא- רציתי לומר אתזה בקול
"זה כן"
או שאמרתי אתזה בקול?
"אבל אתה יודע מה מרגיע אותי?"
סימנתי בראשי לשלילה וחיכיתי לדבריה
היא התנתקה בעדינות מזרועותי הלכה אחורנית כדי לישר את חליפתה ואז הישירה את עינייה אל עייני
"עד כמה שהוא ישנא אותי - אני תמיד אשנא את עצמי יותר."
YOU ARE READING
קרן האור לחושך שבתוכי.
Teen Fictionסוקי היא נערה פסימית. פסימית לחיים. לאנשים. לכל מה שזז ולא זז. כל דבר בעולם תמיד איכזב אותה. והסיבה היחידה שהיא עוד לא החליטה לשים קץ לחיים האומללים שלה זה שיש לה אח קטן. עם כל זה שהיא חשבה שאין לה לב... היא לא תשאיר אותו לבד בעולם. היא חיה בשבילו...
