ירדתי למטה מחפשת את הקבוצת ילדים שהרביצו לריי.
אבל ניראה שעד שירדתי הם כבר התרחקו.
המשכתי לרוץ מסביב לבניין
עד שראיתי אותם
ריי כבר היה על הריצפה- והם מסביבו.
ממשיכים להרביץ לו
ללעוג לו
לדרוך עליו.
ילדים בגיל הזה יכולים להיות יותר אכזריים מרוצחים
או שהם יכולים להפוך לרוצחים...
התקדמתי לכיוונם ודחפתי את שני הילדים שהיו באמצע לדרוך עליו.
חובטת באחד מהם עם הספר מתמטיקה חבטה הגונה.
חייכתי לעצמי
ידעתי שזה יהיה שימושי...
והתקדמתי לכיוונו של ריי,
התכופפתי אל גופו שהיה פצוע.
היה ניראה שנשברו בגופו כמה עצמות
אבל יותר מיזה
היה נראה שנישבר בו משהו...
בפנים.
הוא לא בכה
הוא לא צעק לעזרה
הוא פשוט נכנע
הוא הזכיר לי את עצמי
לא של פעם, לא זאת שקיוותה לדברים
לא זאת עם השימחת חיים
אני של היום
זאת שהייתה פסימית להכל
אדישה.
זאת שלא ראתה טעם בחיים
אני לא הצלחתי להגן עליו.
זה הדבר הראשון שעבר לי בראש...
אני לא הצלחתי להגן עליו.
הייתי עדיין מכופפת על הריצפה
ושמעתי מישהו מתקרב עלי.
קמתי באחת כדי להתגונן, זה היה אחד מן הילדים שהרביצו לריי כמה דקות קודם לכן
הוא התקרב בריצה
חיכתי
התמקמתי בעמידה יציבה וכשהיה מספיק קרוב הרמתי את רגלי ובעטתי במקום הרגיש שלו
הוא התקפל בשניה על הריצפה
ואני פניתי חזרה לריי, מנסה לעזור לו לעמוד כדי ללכת לאחות
אך שניה לפני שקמנו עוד ילד ניסה לבעוט בי כדי שאפול
אבל מה שבאמת הפתיע אותי היה הנער שעמד מולי
מסתיר אותי.
ומגן עלי מהפגיעה
זה היה הנער שחור השיער
או איך שאני קראתי לו-
נער הים.
YOU ARE READING
קרן האור לחושך שבתוכי.
Teen Fictionסוקי היא נערה פסימית. פסימית לחיים. לאנשים. לכל מה שזז ולא זז. כל דבר בעולם תמיד איכזב אותה. והסיבה היחידה שהיא עוד לא החליטה לשים קץ לחיים האומללים שלה זה שיש לה אח קטן. עם כל זה שהיא חשבה שאין לה לב... היא לא תשאיר אותו לבד בעולם. היא חיה בשבילו...
