קרן האור לחושך שבתוכי.

פרק #18

#לוק#
הבטתי בסוקי ניכנסת לתוך רכבי וחוגרת את חגורתה מחכה שנתחיל בנסיעה
היא הייתה יפה.
מאוד יפה אפילו
שיערה הכהה גלש בקירזול שהחמיא לה במורד גבה
ועייניה ניסו להיראות אטומות
טוב.. הם יחסית הצליחו
אך פה ושם ניראו הבזקי כאב קלים הקשורים לפצע שלה
"איך התפרים?" שאלתי בדאגה מביט על ידה החבושה
"מגרדים, אבל זה יסתדר.."
הנהנתי קלות
"את רוצה לשים לנו מוזיקה?" שאלתי
והושתתי לה את הטלפון שלי תוך שאני מתניע את הרכב
היא הושיתה את ידה כדי לקחת אותו מידי וכשעשתה זאת ידה נגעה מעט בידי
זה גרם לי לצמרמורת - צמרמורת מהסוג הטוב,
הסוג.. שרוצים להרגיש שוב.
#סוקי#
יצאנו מן הרכב בחניית בית הספר ורק אז הבנתי עד  כמה לוק היה פפולרי
לכיוונו התקדמו כ4 נערים בני גילו ונתנו לו 'חיבוק כתף' כמו שבנים נוהגים לעשות
התחלתי להתרחק מישם מנסה להשתלב בין הקהל
להיעלם בתוך הקהל.
אבל אז יד חסונה תפסה קלות בכתיפי
זה הפתיע אותי
קמצתי את ידי לאגרופים מוכנה לתת לאדם העומד שם אגרוף ישר לפרצוף
הסתובבתי ,אבל זה היה לוק
"אתה רציני?" הורדתי את ידי והבטתי בגועל בידו שהייתה עדיין מונחת על כתפי
הוא הוריד אותה במהירות
"מי זאת לוק?, החברה החדשה שלך?" אחד מן הבחורים איתם הוא התחבק שאל בעוקצנות ותוך שניה עמדו על ידו של לוק הנער ועוד שניים שהצתרפו עליו
"לא, אנחנו , אמ.." מילמתי והבטתי לתוך עיניו של לוק
"ידידים"
כן, זה היה נשמע הגיוני
ידידים.
"יופי, אז אני אתחיל ללכת , ניתראה"
מקווה שבחיים לא ניפגש שוב.
"למה ככה?" אחד מן הבחורים נעמד למולי מונע מימני להמשיך בדרכי
"ככה מה?" עניתי באדישות וגלגלתי את עיני
"בואי, תסתובבי איתנו קצת" הציע הנער ובא לשים את ידו על כתיפי, באתי לדחוף אותו כדי שיבין להתרחק אבל לוק נעמד בין שתינו מונע מימני להתחיל מריבה שאני יודעת שלא אוכל לגמור
"תניח לה אריק" לוק מלמל בעצבנות
"למה, אמרת שאתם ידידים , זה לא אמור להפריע לך, נכון?" עכשיו הבחור ששמו ככל הנראה אריק פנה יותר אלי מאשר אל לוק
"כן ,אנחנו ידידים, לא זה לא אמור להפריע לו, אבל לי זה מפריע, זה מספיק חשוב?" מלמלתי במבט אטום והתחלתי ללכת לכיוון הכיתה פעם נוספת
אך שוב יד אחזה בכתיפי
והפעם זה לא היה בצורה עדינה -אלא בצורה אגרסיבית
זה לא היה לוק.
אגרפתי את ידי לאגרופים ,כופפתי את רגלי כדי לחזק את היציבה שלי והסתובבתי
זה היה אריק.
ועל פניו נימתח מן חיוך רעיל עם שיניים עקומות ועיינים שמחכות לכאב
לא ידעתי אם עיניו מחכות לקבל כאב
או ליצור אותו לאחרים
אבל זה לא ממש שינה
שלחתי את ידי הימנית - הבריאה,  כדי לתת לאריק אגרוף בדיוק רב לאפו, אך שניה לפני שהצלחתי הוא תפס בידי וחיוכו התרחב
"אני לומד קרב מגע, הכלל הראשון הוא תמיד להגן על הפרצוף" הוא מלמל בגאווה
אבל מה שהוא לא ידע זה- שלי תמיד יש תוכנית
גיבוי
הרמתי את רגלי השמאלית ונתתי בעיתה בין רגליו
הוא התכפל מיד וידו עזבה את ידי
"ניראלי שמי שאתה לומד אצלו צריך לשנות את הכלל הראשון שלו." אמרתי כשחיוך מבודח ניפרס על פני
"במקום להגן על הפרצוף , להגן על האשכים."
אמרתי, והתחלתי להתקדם בפעם השלישית לאותו היום אל כיתתי
מקווה שהפעם לא יעצרו אותי בדרך.