קרן האור לחושך שבתוכי.

פרק #21

#סוקי#
כבר שבועיים אנחנו בבית של לוק
אני מנסה לא להרגיש קירבה כולשהי
לא לסמוך עליו
אבל בפנים
אני רוצה ההפך
אני רוצה מישהו לדבר איתו
מישהו להישען עליו
לסמוך על מישהו בעיניים עצומות
ובו בזמן כל כך פוחדת שזה יקרה.
ישבתי על הספה שותה מים מהכוס שהחזקתי בידי
והבטתי בלוק מתקדם לכיוון הספה
הסתכלתי על צעדיו שניראו בטוחים ונירטעים בו בזמן- כן אני יודעת שזה שילוב מוזר..
הוא התקדם בוחן את תגובתי
עוד צעד
עוד צעד
בצעד הרביעי זזתי לאחור באי נוחות
הוא הביט בי והתיישב איפה שנעצר במקום שהיה בו בזמן קרוב ובו בזמן נותן לי את האופציה לברוח
הוא הביט בי במבט בוחן
והיו עוד כמה רגשות שהיו משולבים במבט הזה, אבל פחדתי לפענח אותם
"את יודעת שאת יפה?" הוא מלמל את הדברים הכי לא צפויים שיכולתי לחשוב שיאמר
הבטתי בו בבלבול
"למה אתה אומר אתזה פתאום?"
"סתם חשבתי שכדאי שמישהו יאמר לך אתזה, כי לא ניראה ששמעת את זה אף פעם, וכי זה נכון."
דבריו גרמו לי להרגשה חמימה בפנים
הרגשה שרציתי שתישאר
הרגשה שהפחידה אותי
"תפסיק, אוקי? פשוט תפסיק" מילמלתי בעייפות
"להפסיק מה?" הוא החזיר בשאלה
-לגרום לי לחשוב שיש מישהו לסמוך עליו כשכל כך אין.-
"להציק לי" עניתי קצרות
"לומר לך את האמת את מיתכוונת..."
קמתי מהספה בכוונה לחזור לחדר שבו התארחנו
"את נהנת לברוח נכון?"
נעצרתי למשמע דבריו
"לפחות לפני שאת בורחת את יכולה לענות לי על השאלה האחרונה שלי ? ההיא שלא שאלתי בפעם הקודמת ,לפחות אתזה את חייבת לי.."
הבטתי בו
"שאלה אחת וסגרנו את הנושא?"
"אבל אני רוצה תשובה מפורטת וכנה."
"אני.. אני אנסה."
הוא הנהן, "מימה את כל כך מפחדת? מימני? מלחשוב שאולי אני מחבב אותך? מימה בדיוק?"
אלו היו כמה שאלות
"1. מהרבה דברים. 2. כן , 3. אתה לא מחבב אותי. 4.לסמוך על אנשים, מקווה שעניתי על מספיק מהשאלות שלך וסיפקתי את סקרנותך" אמרתי בציניות והתחלתי להתקדם לכיוון הסלון אבל יד אחזה בעדינות בידי
"שאלה אחרונה"
הייתי עייפה , ולא היה לי כוח לעוד וויכוח
"אוקי."
"נוכל לנסות להיות ידידים? כאלה שמדברים על דברים, שצוחקים על דברים, שפאקינג סומכים אחד על השני?!"
צחקקתי קלות והבטתי בו מבודחת
"חשבתי שקללות לא נמצאות באוצר המילים שלך אדון מושלם.." עקצתי צוחקת מהבדיחה של עצמי
"אל תשני נושא." הוא חייך מבודח והביט בי
"אני..."
תעני לא.
את יודעת שזה לא יהיה טוב...
זה לא בסדר.
אסור לסמוך על אף אחד.
"אני יכולה לנסות.."
אני כל כך סתומה.
הוא חייך את החיוך החמוד שלו והנהן קלות
הוא עזב את ידי והתיישב בחזרה על הספה
התקדמתי למדרגות המובילות לחדר עדיין מופתעת מעצמי.
מהתשובה שלי.
מהדבר שאני יודעת שאצטער עליו.