קרן האור לחושך שבתוכי.

פרק #31

9# שנים מאוחר יותר #
##
הכל היה שחור
היא קמה בתוך יער אפלולי והייתה לבושה בבגדיה הישנים
"יש כאן מ-מישהו?" היא שאלה בקול מהוסס שלא היה אופייני לה
כל מה שהיא שמעה זה את הרוח נושבת
כותפת עלים
כותפת תיקווה
היא החלה ללכת ביער עד שהגיעה לבית קברות ישן, הוא היה תחום בגדר ששקלה ליפול מן הרוח אבל היא בכל זאת ניכנסה דרכה
היא הרגישה שמשהו קורה לה לשם שמישהו קורה לה לשם.
הבית קברות היה ריק
פרט לקבר אחד
זה היה קבר קטן בגובה בערך מטר חמישים
הוא היה מכוסה כולו אבק אבל...- השנה הייתה לה ברורה
התאריך... הוא היה מוכר.
זה... זה לא יכול להיות...
פניה נצבעו בגוון לבן כאשר שמה את ידה על הקבר בכוונה לנקות את האבק שהצטבר שם
אבל לפני שהספיקה הרגישה את הרוח נושבת בעורפה - ממלמלת משהו...
"למה... למה עשית אתזה..."
היא לא יכלה לדבר, ולמרות שידעה מה מסתתר מתחת לאבק עדיין ניקתה את המצבה
רייבן סטאר
השם היה כל כך מוכר ובוב בזמן כל כך ...
רחוק
"למה עשית אתזה ?!" היא שמעה את עצמה ממלמלת
ובכי יורד מעיניה
"יכולנו לחיות חיים טובים יותר. יכולנו ל-"
הקול קטע אותה
"זה קרה באשמתך. אני... אני קפצתי... בגללך."
##
היא קמה שטופת זיעה ממיתתה לקול השעון המעורר
השעה 7:43
היא לא נעצרה להביט במראה כדי לראות עד כמה מבוהלת היא הייתה אלא ניכנסה ישירות לאמבטיה כדי להתקלח
כשיצאה התלבשה במהירות בבגדיה הרשמיים של בית המשפט.
רק עוד יום רגיל היא חייכה לעצמה חיוך דק וניגשה למידבח כדי להכין לעצמה קפה
כשגמרה להכין את הקפה הרגיל שלה התיישבה ליד האי שבמדבח מציצה בשעונה , היא גמרה לשתות את הקפה וירדה לרכבה בדרך לנסוע לעבודתה.
##

#סוקי#
נכנסתי לאולם המשפט כמה דקות לפני כולם, כדי לבחון את המקומות - למרות שהיו לי מוכרים ממשפטים קודמים, כל פעם הביא איתו דברים חדשים
אנשים חדשים,
צרות חדשות...
התיישבתי מחכה למרשתי שניכנסה לאחר כמה דקות והתיישבה על ידי
היא הייתה לחוצה. העיגולים השחורים שהיו מתחת לעיניה היו ברורים, ואת מצחה עיתרו עיגולי זיעה
ההגנה ניכנסה והשופט מיד אחריהם
התחלנו.
חייכתי לעצמי
רק עוד משחק קטן בתוך הלוח.
קלי קלות.
##
"ההגנה יכולה עכשיו להגיש את הראיות שלה, לאחר שהתביעה הגישו את דרישותיהם" אמר השופט שניראה מבוגר יותר מגילו האמיתי וגירד מעט בעורפו, הוא ניראה לחוץ- הוא רצה לגמור עם זה מהר, כאילו יש לו משהו חשוב להחמיץ... ואני יכולה להשתמש בזה לטובתי.
אורך הדין נעמד לאחר שהלקוח שלו מלמל משהו קצר לתוך אוזניו והחל לדבר
"מרשי מכחיש את כל ההאשמות על הפגיעה, זאת פגיעה עצמית שהוא אינו כלול בה- שאשתו עשתה לעצמה על מנת לגנוב את כספו של מרשי." הוא גמר למלמל וניגש בפרצוף מרוצה ללקוח שלו
הוא חשב שהוא התחיל, אבל זה כבר היה משחק גמור.
חייכתי לעצמי ואחזתי מעט בידה של הלקוחה שלי כדי להרגיעה מעט
"את תצטרכי לעלות לדוכן העדים" מלמלתי לאוזניה
היא קפאה
"זה לא מה שתכננו-"
"תסמכי עלי." עניתי לה בפרצוף חתום
היא הנהנה מעט
קמתי, וניגשתי לאמצע האולם
"אתם מכחישים שהייתה כאן התעללות מילולית ופיזית כלפי מרשתי?"
"כן. מכחישים הכל." מלמל אורך הדין אך ברגע שחייכתי ניראה שהוא קצת חושש
ומהרהר שוב בהחלטתו.
"ארצה לזמן את מרשתי לדוכן העדים כבודו" מלמלתי והשופט הנהן
היא ניגשה מעט מהוססת אך התיישבה בכל זאת
"את נשבעת לומר את האמת, את כל האמת ורק את האמת, ואם לא - תשאי באחריות המלאה על דבריך?" מלמלתי לכיוונה את השבועה והיא ענתה בחיוב
"אם כך, אתחיל בתשאול" פניתי לשופט כפי שנהוג לעשות והוא הנהן
"בתיק הרפואי שלך יש אינספור פגיעות בעצמות, חבורות, ואף פעם אחת היית על סף דימום מוחי, האם זה נכון?"
"כן, כל הדברים נכונים." היא השפילה את מבטה
"כל הראיות מוצגות בדברים שמסרתי לכבודו, תוכל לראות אותם בתמונות שצולמו בתאריכים המצוינים פרט- " הוא הנהן אך נקטעתי על ידי ההגנה
"כל הראיות שהצגת יכלו להתפרש כפגיעה עצמית של האישה. אין כל הוכחה מצולמת או עדות שמראה אחרת." אורך הדין אמר והתיישב לאחר הזהרה מן השופט
"אכן, כל הראיות יכולות להתפרש כפגיעה עצמית, אבל אלו לא כל הראיות. יש לנו ראיות חדשות שנירצה להגי-"
"התנגדות כבוד השופט. כל הראיות שהם היו צריכים כבר הוצגו!" אורך הדין קם על רגליו
"אני מניחה שיש לך ספקות כלפי מרשך אם אתה כל כך מתנגד לעוד ראיה אחת." פניתי לתובע
"ההתנגדות נידחת." מלמל השופט "התביעה יכולה להמשיך"
"מלפני קצת פחות מחודש , בתאריך 1 ביוני- מרשתי ניגשה לקבלת טיפול רפואי שם היא קיבלה טיפול הכולל סדק בצלעות , דימום פנימי ברגל, וחבורות לאורך כל גופה, את כל אלו אפשר לראות בראיות 5 עד 8, שהוגשו לכבודו לפני תחילת הדיון"
"עדיין, אין שום דבר שמראה על פגיעה פיזית מכיוונו של מרשי- התביעה סתם מבזבזת את זמנך כב-"
גיחחתי
"אבל מעניין שהייתה עוד ראיה שלא צוינה באותו תאריך, אוכל להמשיך כבודו? והפעם ללא התערבות גורמי ההגנה?"
השופט הנהן
"אזהרה אחרונה להגנה." הוא מלמל וסימן לי בידיו להמשיך
"כפי שציינתי ישנה פגיעה נוספת- יש חבורה על אוזנה השמאלית של מרשתי, תוכלי להראות לנו אותה בבקשה?" היא הנהנה באי נוחות אל הזיזה את שיערה בצורה שתאפשר לנו לראות את החבורה טוב יותר
"התנגדות, אין בראיה זאת כל הוכחה שמרשי אחראי על הפגיעה."
השופט הקשיב לדבריו של אורך הדין ואז פנה אלי "יש לתביעה הסבר בנוגע למה שההגנה ציינה?" שאל השופט והביט בשעונו- הוא בהחלט ממהר לאן שהו
חייכתי חיוך זחוח
"יש הסבר כזה כבוד השופט" מלמלתי וניגשתי למסך הראיות
"כפי שאמרתי, הוגשו שתי ראיות חדשות היום, וכפי שציינתי כרגע עם תביטו בראיה מספר 9 מקרוב-" לחצתי על השלט והעברתי לתמונה ברורה יותר של אוזנה של מרשתי
"תוכלו לראות חבורה דהויה על אוזנה בצורת חצי סער"
"זה עדיין לא מוכיח כלו-" התחיל אורך הדין להתגונן אך קטעתי אותו
"סבלנות , אני יכולה לנחש שלא למדת אתזה לפני שהפכת לאורך דין..." מלמלתי לו בעוקצנות השופט השתעל מעט כדי להסטיר את צחוקו ואורך הדין זז מאי נוחות במקומו
"כפי שהתחלתי לומר, ראיה מספר 9 דהויה יותר ולא ברורה מכיוון שצולמה לפני יומיים"
עצרתי כדי להדגיש את הדברים ואז המשכתי
"אבל ישנה עוד ראיה שבה צולמה מרשתי יום לאחר האירוע- בא הפגיעה יותר ברורה, ולפני שההגנה יתחילו לומר שזייפנו ראיות בצילום- הראיה הגיעה מרשות האוכלוסין בו מרשתי עשתה תמונה חדשה לדרכון יום לאחר האירוע." מלמלתי ואורך הדין סגר את פיו בעצבנות
לחצתי על הכפתור והעברתי לראיה מספר 10
הראיה שתכריע את המשפט.
"לאלו מכם שלא רואים בברור אתשאל את מרשתי כדי לתאר לכם במדוייק" פניתי למושבעים בפעם הראשונה ואז חזרתי למרשתי- לדוכן העדים
"תרצי לתאר לנו איך קיבלת את הפגיעות מראיות 5 עד 8?"
עינייה נמלאו דמעות - אבל עד כמה שלא אהבתי לערב רגשות- זה היה נחוץ.
היה הכרחי לגרום למושבעים להיות קשורים רגשית למשפט
לאחר כמה דקות בהם תיארה היא ניקטעה על ידי אורך הדין
"כל הדברים האלא לא קשורים לראיה הנוכחית. התביעה מושכת זמן לריק." הוא מלמל והשופט שוב הגניב מבט חטוף לשעונו
"אני שמחה שהזכרת את זה אורך הדין, פעם ראשונה שהתפרצות שלך מועילה לנו..."
פניו נהפכו אדומות כאשר כמה מן המושבעים גיחחו בקול רב מידי אבל התעלמתי מקליקה עוד פעם כדי להגדיל את התמונה על המסך מיתרכזת בפציעה על האוזן הימנית
"כפי שאתם רואים בראיה מספר 10, הקווים יותר ברורים ומתארים מאיזה גורם ניגרמה הפציעה."
פניו של אורך הדין נצבעו בלבן ועיניו כבו.
בדיוק לפי התוכנית...
"ולאלא מבינכם שצריכים הסבר מפורט יותר
הפציעה ניגרמה מנשיכה."
האולם השתתק ,המשכתי בדברי
"משהו שלא יכל להתפרש כפגיעה עצמית אלא אם כן למרשתי ישנם שיניים תותבות..." עניתי בציניות
אורך הדין בא לפתוח את פיו אבל סגר אותו כשהמשכתי לדבר
"אם כבודו יצטרך עוד ראיות שהנשיכה ניגרמה מבעלה, יש לנו רנטגן של מיבנה הלסט שלו ו-"
"התנגדות כבודו זאת פלישה לפרטיו-"
"כרגע הייתי ממליצה לך לדאוג להפחית בעונש המאסר והנזק הכספי של מרשך.
ותוכל לבוא לטבוע אותנו לאחר שהוא יצא מהכלא, מה ש... יקח הרבה זמן גם עם עונש מינימלי."
פניו נצבעו שוב בלבן - הוא ניראה חרד
כאילו הכניסו אותו לפינה שהוא לא יודע איך לצאת מימנה.
השופט הכה בפטיש לסיום המשפט
הבטתי בשעוני כשהתחלתי ללכת לכיוון היציאה
כמעט שיא חדש חשבתי לעצמי
יצאתי מהאולם באה ללכת למדרגות אבל משהו עצר אותי
כאילו הרגשה פנימית מוזרה כזאת...
כאילו.. מישהו צופה בי.
הבטתי לצדדים סורקת את הקומה עד שעיניי נעצרו על פרצוף מוכר
הוא גדל ,השתנה ונעשה שרירי יותר , ולמרות שתמיד חשבתי שאין בינינו הפרשי גובה גדולים הוא נעשה גם גבוה יותר
אבל לא בגלל כל אלו זיהיתי אותו
אלו היו העיניים שתמיד רדפו אותי בחלומות
העיניים הכחולות כמו הים שאפשר היה לטבוע בהם.
מה הוא עושה כאן?

#אני אשמח לחוות דעת על הפרק, ואם אהבתן/ם אשמח שתדרגו, זה נותן מוטיבציה להמשיך #
❤️❤️❤️❤️