טוב למות בעד ארצנו

Chapter 16🌺

אלונה מתיישבת לידי בזמן שאני ובארי לא מורידים מבט זה מזו. ״שאלתי אותך שאלה.״ אני מתחילה להתעצבן. ״אל תדברי אליי ככה.״ הוא ממשיך לנגב כוסות בזמן שאנחנו מדברים, ״אנחנו לא בבסיס, אנחנו לא בתפקידים, את תכבדי אותי בתור בן אדם.״ זה מה שהוא חושב? שאני לא מכבדת אותו כשאני בבסיס? כשאני המפקדת שלו? ״אני שואל שוב.. אתן רוצות להזמין, או שאתן צריכות עוד חמש דקות להסתכל על התפריט?״ אלונה מכחכחת בגרונה ושנינו מפנים את תשומת לבנו אליה, ״אני אשמח לבלאדי מרי, ואנני תשמח למוחיטו.״ אני מחמיצה את פניי ומגלגלת עיניים. ״אני אשמח לקברנה.״ אני מתקנת את ההזמנה וצופה בבארי מכין לאלונה בלאדי מרי. הוא מגיש לה את הכוס ואז ניגש למזוג לי את היין. ״אני אף פעם לא אבין אותך.״ אני ממלמלת לאלונה ביאוש, ״את תהיי איטלקיה ותשתי יינות ביום-יום שלך, תני לי לשתות את המשקאות שלי.״ אני מצחקקת ומודה לבארי כשהוא מגיש לי את הכוס. אני לוגמת והטעם מתפשט בפי. ״היין הזה בן שישים ושתיים שנה.״ הוא מסביר לפני שאני מספיקה לשאול. ״הוא בהחלט טעים כמו יין בן שישים שנה.״ אני לוגמת שוב, ״שישים ושתיים.״ הוא מתקן בחיוך. ״שישים ושתיים.״ אני חוזרת אחריו ומחייכת אליו חזרה. ״אני הולכת לרקוד קצת.״ אלונה מבינה את הרמז והולכת לרחבת הריקודים שבקצה הבר. ״התגעגעתי לנינוחות שלך בסביבתי.״ בארי מוזג לי עוד כוס כשאני מסיימת את שלי. ״התגעגעתי להיות נינוחה בסביבתך.״ הוא מגיש לי את הכוס ומוזג אחת לעצמו, ״את לא נינוחה בסביבתי בבסיס?״ אני לוגמת מהכוס כדי למשוך זמן, מה אני אמורה לענות לו על זה? ״אני מרגישה שאני מסתתרת. מסתתרת מפני כולם, מסתירה את הרגשות שלי. משכנעת את עצמי שאסור לי להיות איתך.״ מה לעזאזל? ״אני מדברת יותר מדי.. כמה אחוזי אלכוהול יש ביין הזה?״ אני מכחכחת בגרוני במבוכה ולחיי מאדימות, ״15 אחוז אלכוהול. את על בטן מלאה?״ האם אני על בטן מלאה? כן.. לא. נשנשתי משהו קטן לפני שבאתי לפה, זה נחשב? ״אני לא סגורה על זה.״ אני לוגמת את שאר היין שבכוס ומתכוונת לממש את התוכניות שלי להערב. למצוא זיון. בארי לא אמור להפריע לי, אז... למה אני מרגישה שהוא כן? המוח שלי נדפק לגמרי. להשתכר אמור להיות כיף וללא מחשבות, אבל עושה רושם שהאלכוהול משפיע עליי הפוך. אני טובעת במחשבות, ברגשות. אבל לא באתי להשתכר. אני פה כדי למצוא מישהו שיעזור לי לשחרר לחצים. אני מתבוננת ברחבת הריקודים הקטנה, מחפשת בעיניי את אלונה אבל מוצאת מישהו אחר. מישהו יפה. מבלי לחשוב אני ניגשת ומתחילה להזיז את גופי בקצב המוזיקה. אחרי כמה שניות הוא מבחין בי ואנחנו שומרים על קשר עין לשארית השיר. ״היי, אני אנני, מה נשמע?״ אני פותחת בשיחה, ״אני מעולה.. מה איתך, אנני?״ אני מחייכת בזמן שאני מריחה את הדי האלכוהול ננשפים מפיו. ״שלומי נהדר! איך קוראים לך?״ אני שואלת בחיוך, ״לוטם.״ אני מהנהנת בהבנה וממשיכה לרקוד, ״תגיד לוטם.. איפה אתה גר?״

לוטם עולה מעליי ונכנס לתוכי. הוא מפמפם במהירות אבל אין לי שום הנאה באקט. ״תיגע בי.״ אני מחזיקה את פניו בשתי ידיי, מצמידה את שפתינו שוב. הוא עושה כבקשתי ושולח יד לנקודה הרגישה של כל אישה. הוא מתחיל לשפשף ולסובב את הדגדגן שלי באצבעותיו ואני גונחת לפיו. הוא מנתק את הנשיקה וממשיך להיכנס ולצאת ממני. לאט לאט הסיבובים שלו מאטים ונעצרים. אני נאנחת ושולחת את ידי במקום. אני מתחילה לסובב את האצבע שלי סביב הדגדגן ולוחצת. ככה שוב ושוב עד שאני מרגישה את לוטם עוצר את תנועותיו וגונח מעל ראשי. אני דוחפת אותו החוצה, ״אתה חתיכת מטומטם! גמרת בפנים!״ אני קמה לשירותים ומנסה לנקות בזריזות את הזרע שלו שנמצא כבר בתוכי. פאק. אני נכנסת לאפליקציה בטלפון שלי, שסופרת את ימי המחזור והביוץ. נושמת בהקלה כשאני מגלה שאני לפני מחזור ושהסיכויים שלי להיכנס להיריון הם נמוכים. ״אני מצטער, לא חשבתי-״ אני קוטעת אותו, ״לא חשבת נקודה. אידיוט.״ אני לובשת חזרה את הג׳ינס שלי ואת הגופיה ויוצאת מהדירה שלו. מה עכשיו? גם אני וגם אלונה שתינו, איך אני נוסעת חזרה לדירה? במונית? אני נכנסת לאפליקציה ומזמינה מונית. צלצול טלפון קוטע את מחשבותיי, ״מה את חושבת שאת עושה?!״ קולו של סבא צועק מעבר לטלפון, ״מה אני עושה?״ אני מחזירה בשאלה. באמת לא מבינה מה עשיתי. ״את שכבת עם מישהו עכשיו.״ איך הוא יודע? אני מסתכלת סביבי ומחפשת אותו בעיניי אבל אין פה אף אחד.. ״איך אתה יודע? איפה אתה?״ אני ממשיכה לסרוק את האזור ובין הבניינים, מחפשת אחר רמז שיפנה אותי למקום מחבואו. ״זה לא משנה איך אני יודע ואיפה אני. אסור לך לקיים יחסי מין עם אף אחד לפני החתונה שלך, אנני.״ אני מגלגלת עיניים, ״הוא לא היה הראשון ולא יהיה האחרון, צר לי לאכזב אותך.״ לא באמת. עכשיו, כשאני יודעת שזה יכול להמעיט את הערך שלי בשוק הגברים הסדיסטים שיכולים לקחת אותי לאישה, אולי זה יקרה כל יום.. מחשבה מעניינת להשתעשע בה. אני מנתקת את השיחה כשהמונית מגיעה. אני נכנסת ונותנת לנהג את הכתובת.

בארי:
אני דופק בדלת הבית ומחכה לתשובה. אין תשובה. אני דופק שוב, ״תפתחי את הדלת, בבקשה..״
״אני פותחת את הדלת.״ קולה מגיע מאחוריי, ״רק עכשיו הגעת?״ אני שואל את אנני והיא מחזירה לי הנהון קצר. אני נאנח ומפנה לה את הדרך לדלת. היא מנסה להכניס את המפתח למנעול אבל היא לא מצליחה. היא מחוקה לגמרי.. אני עוזר לה לפתוח את נעילת הדלת ונכנס אחריה, נועל את הדלת בחזרה. ״אתה לא אמור להיות פה, בארי.״ היא זורקת את התיק על הרצפה וצונחת על הספה. ״אני בדיוק איפה שאני אמור להיות.״ אני מתקרב אליה והיא מרימה את מבטה אליי. ״את שיכורה לגמרי, אן. לכי לישון..״ אני מבקש ממנה והיא מושיטה לי את ידיה, ״אני לא יכולה לישון עם בגדים.. תעזור לי להחליף.״

3.6.2024
5.6.2024