טוב למות בעד ארצנו

Chapter 34🌺

בארי:
אני דופק על דלת הכניסה לדירה של תמר. הדלת נפתחת ותמר מאחוריה, לבושה בשרוואל וטי-שירט רגילה. ״בוקר טוב, לא ציפיתי לראות אותך.״ היא פותחת את הדלת ואני נכנס בעודה משפשפת את עיניה ומנסה להתעורר. ״כבר 11:00 בבוקר, למה הערתי אותך?״ אני מתיישב על הספה, ״זה יום שבת, בארי. יום שבת.״ היא מרתיחה מים בקומקום ומסתובבת אליי, ״למה אתה עם פרצוף כזה?״ אני מגלגל עיניים, ״איזה פרצוף?״ אני שואל ביאוש למרות שאני יודע בדיוק על מה היא מדברת. ״פרצוף של ׳בשביל מה אני קם בבוקר׳.״ היא מעבה את קולה ועושה פרצוף מוזר, ״זה היה אמור להיות חיקוי שלי?״ היא מוזגת את המים שרתחו בשתי כוסות ומערבבת את הקפה שהכינה, ״זה לא היה אמור להיות, זה היה חיקוי שלך.״ היא מתיישבת מולי ומניחה כוס אחת על השולחן בשבילי. ״נו. תשפוך.״ היא דורשת. ״אנני עזבה.״ אני אומר בעצב. ״עזבה? עזבה לאן?״ לאן היא עזבה? ״אני לא יודע.״ היא מכווצת את גבותיה בבלבול, ״אז איך אתה יודע שהיא עזבה?״ אני אמור לספר לה את זה? ״היא עזבה עם הארוס שלה.״ הכוס קופאת על שפתיה, ״עם הארוס שלה?״ היא חוזרת על תשובתי ואני מהנהן, ״בת כמה היא?״ היא שואלת בדאגה, ״היא בת 20.״ היא שולחת את ידה לפיה, ״היא באה ממשפחה לוחצת?״ אני מושך בכתפיי. כנראה שכן, הארוס שלה הוא אדם רע. יכול להיות שהיא לא רוצה בזה? מישהו סוחט אותה? מאיים עליה? אני צריך למצוא דרך ליצור איתה קשר. אני בספק אם הוא השאיר את הטלפון שלה אצלה. זה נחשב לחטיפה? ״רגע. תספר לי מההתחלה עד הסוף.״ אני מלקק את שפתיי וחושב מאיפה הסיפור הזה התחיל. ״זה סיפור ארוך.״ אני עונה במקום, ״מזל שכל מה שיש לי זה זמן.״ אני מגלגל עיניים.
״מי אתה?!״ אני בוחן את הנערה שהופיעה מולי באמצע היער, ״מי את?״ אני מחזיר לה, ״מה אתה עושה פה? זה שטח פרטי.״
״שטח פרטי של מי?״ אני שואל, ״של המשפחה שלי.״ אני מסתכל סביבי, אבל אין כלום מסביבי. פשוט יער. ״העצים האלה שייכים למשפחה שלך?״ היא מצמצמת את עיניה לכיווני, ״כן. עכשיו תלך מפה.״ פאק מה? ״רגע! את חייבת להבין..״ אני מתקדם לכיוונה אבל היא מתרחקת, ״אני.. אין לי איפה לישון. אני מצאתי בקתה בהמשך, עם מיטה..״ אני מנסה לשכנע אותה לתת לי להישאר, ״איך תוכל לשרוד בתוך הבקתה הזו? אין לך אוכל, אין לך מים.״ אני מושך בכתפיי, ״אני אמצא פיתרון. הבקתה הזו היא הדבר הכי טוב שקרה לי מאז שהגעתי לוירג׳יניה. בבקשה, את חייבת לתת לי להישאר.״ אני עוד רגע איפול על ברכיי ואתחנן בפניה. אבל אז.. היא מסכימה בהנהון אחד. הנהון קטן ואני נושף אוויר בהקלה. ״תודה, תודה, תודה.. את לא תתחרטי על זה.״