טוב למות בעד ארצנו

Epilogue🌺

אני ובארי נחתנו בישראל. אני מכבה את מצב הטיסה ומקבלת את כל ההודעות המודאגות והשיחות שלא נענו.
פאפא- איפה את??
תחזרי אליי
אני שולח אנשים לחפש אותך
למה את לא עונה?
אמא- איפה את, אנני?
אני דואגת, תתקשרי אליי
אנני?
אן?
אליוט- איפה את? כולם מחפשים אותך
טילי- אן, בבקשה תחזרי, אנחנו דואגים.
הייתי רוצה להגיד שאני מצטערת, אבל אני פשוט לא יכולה. ״את בסדר?״ אני מהנהנת ומחזירה את הטלפון לכיס האחורי של מכנסיי. ״אני רוצה שנתחיל בפונדקאות כבר החודש.״ הוא מכווץ את גבותיו בדאגה, ״אנחנו לא צריכים למהר, אנני. רק אם את מרגישה שאת מוכנה.״ אני מהנהנת, ״אני מוכנה יותר מאי פעם.״ אני מנשקת אותו באהבה.

ובאמת זה מה שקורה. אנחנו כבר ארבעה חודשים גרים יחד. אני ובארי שכרנו דירה בקיבוץ על שפת הכינרת. הפונדקאית בהיריון. היריון עם הילד שלנו. עם הבן שלנו. אני כבר נזכרתי בהכל. בשון, אליוט, אלונה, רועי ונועם. אבא ואמא לא הפסיקו לחפש אותי. המשיכו לשלוח לי הודעות ולהתקשר. כתבתי להם שאני בסדר, ושאני מאושרת, חיה את החיים שרציתי מאז שהכרתי את בארי. אמרתי להם שאני מתכוונת לגדל איתו את הילדים שלי ולהתחתן איתו, ולהפתעתי הם קיבלו את זה. לכן אבא נכנס בדלת הלבנה, לבוש בחליפה חגיגית, בידו הוא מחזיק מגש עם פריטים עליו. אני מכווצת את גבותיי בבלבול, ״עברת לישראל ואת כבר לא אמריקאית?״ הוא מניח את המגש על השולחן, ״משהו ישן, משהו חדש, משהו בהשאלה, משהו כחול. ומטבע כסף, לנעלך.״ אני מחייכת אליו בזמן שהוא מרים שרשרת פנינים ארוכה, ״ישן. השרשרת הייתה שייכת לאמי פעם. אני שמח לענוד לך אותה היום, פרגיירה.״ אבא עונד לי את השרשרת בשני סיבובים על צווארי. לאחר מכן הוא מוזג יין אדום בשתי כוסות היין שהביא איתו על המגש. ״חדש.״ אנחנו מקישים בכוסות ואני לוגמת לגימה אחת ומניחה את הכוס חזרה על השולחן. ״בהשאלה.״ הוא מושיט לי זר פרחים סגולים בגדלים שונים, מסוגים שונים. אבל המכנה המשותף הוא הצבע. הצבע שאני הכי אוהבת מאז שאני קטנה. לפני שאני לוקחת את הזר הוא מכניס לתוכו פרחים קטנים וכחולים. ״משהו כחול.״ אני צוחקת באושר ובהתרגשות. ״אני אוהבת אותך, פאפא.״ הוא מנשק את מצחי נשיקה ארוכה, ״אני אוהב אותך, פרגיירה.״ הוא לוחש. כשהוא מתרחק קצת אני רואה את הרגש בעיניו. הוא שמח. הוא שמח בשבילי. ״את מוכנה?״
״מעולם לא הייתי מוכנה יותר.״

״אִם אֶשְׁכָּחֵך יְרוּשָׁלַיִם תִשְׁכַּח יְמִינִי, תִדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי.״ הוא מרים את רגלו ושובר את כוס הזכוכית לרקע צחוקי המאושר ומחיאות הכפיים של האורחים.

״ויקרא שמו בישראל?״
״נבו.״
״נבו!״ אני מוחה את דמעות ההתרגשות שלי. הצלחתי. ואני יותר ממאושרת. ניצחתי כנגד כל הסיכויים. אני הצלחתי בעזרת בארי. הצלחנו ביחד.

18.8.2024