רפיילי - קסם פיאור

הקדמה

הרצוצים הטובים
הלכו לאיבוד בליבם.

רק אם המצילים ייעזרו בהם
כל רצוץ יצא לחופשי
והנחש יסולק ממני.

המילים המוזרות האלה...
תמיד היו שם...

מה המשמעות שלהן?

הן מרמזות על העתיד...

~~~

עוד צלחת שטופה ששמתי על המתקן הנקי של הצלחות הפכה לנקייה.
והינה, עוד אחת הוברקה.

הייתי מותשת, כמה אפשר לנקות?

היינו בחופשה קצרה אצל סבתא. זה היה היום האחרון, וסבתא הייתה בקניות. הזדמנות מצוינת לאימא להראות כמה היא שונאת אותי.

ידעתי שהיא שונאת אותי, למרות שתמיד כששאלתי אותה על כך, היא הייתה אומרת שלא.... אבל איזו עוד סיבה יש לה לגרום לי לעבוד כך כשהיא פשוט יכולה לשכור עוזרת?

שטפתי את הרצפה הנקייה ממילא ואת הכלים מארוחת הבוקר. סבתא תמיד הקפידה על ניקיון. לא הייתי צריכה לנקות בכלל, חוץ מזה, היה מדיח!

זה ממש התיש אותי. הרגשתי כמו לכלוכית, רק בלי הפיה הטובה, הנסיך או עכברים שהיו יכולים לעזור לה. זאת אומרת, לי.

נאנקתי כשהבטתי שוב בשריטה שנגרמה לי מהברזלית, וניחמתי את עצמי בכך שעוד מעט אני לא ארגיש את זה. כשאהיה כבר בחוץ.

מתחת לזרם המים, ניקיתי את הצלחת האחרונה וזרקתי מבט אל הדלת החצי שקופה שהייתי ממש ליד הכיור. דרכה היה אפשר לראות את הגינה התחומה בגדר לבנה.

הייתי חייבת לצאת מהמקום המחניק ההוא, ולהיות כבר בחוץ.

הצצתי לכמה שניות מעבר לדלת המעבר מהמטבחון למטבח הגדול, וראיתי את אימא בדיוק יוצאת משם.

חייכתי חיוך קטן, אני יכולה לצאת!

בצעדים זהירים אך מהירים פתחתי את הדלת המרושתת וברחתי החוצה. לדשא הירקרק שבחוץ.

כבר כשיצאתי, הרגשתי את הרוח הקרירה מלטפת את עורי וגורמת לי לצמרמורות נעימות. נשכבתי על הקרקע והדשא הירקרק דגדג את גופי וגרם לי להיאנח בשלווה.

הרוח העיפה את שערי השחור ושיחקה בו. גורמת לי לעצום עיניים ולהתענג על ההרגשה.

השמש החמימה ליטפה אותי בקרניה. שכבתי שם אולי כמה דקות ואולי שעה לא שמתי לב לזמן. הרגשתי שלווה, סוף סוף, אחרי שעתיים מתישות.