רפיילי - קסם פיאור

פרק 2

הסטתי ממנו את מבטי במבוכה. "מ-מה אתה עושה פה?" גמגמתי בבילבול. קולי היה סדוק, והייתי בטוחה שניראתי גרוע. מהרתי להסתיר את עיניי הנפוחות עם שיערי השחור ולהיתרומם מהתנוחה הזרוקה.

"רפָיילי בל, נכון?" לא עניתי לשאלתו. "עברתי במיקרה ליד החדר של גברת בל, והיא אמרה לי להביא את העלון הזה לחדר הזה." הוא שם לידי את העלון של כל בתי הספר, והתיישב על המיטה שלי.

משכתי באפי בכעס, "לא שמעת אף פעם על לתקתק?"

הוא צחקק מהעויונות שהפגנתי כלפיו. כשראה אותי מקרוב השתנה מבטו, וגבותיו התקווצו בצורה חמודה שגרמה לי להאדים, ולשכוח רגע את כאביי. "מה.... מה קרה?"

פגשתי בעיניו לרגע, ומיד השפלתי את מבטי.

"....זה בגללי?"

משהו בקולו גרם לי להרים את ראשי המושפל, "לא!" אמרתי מיד, " ניכנסת רק עכשיו... חוץ מזה, זה לא משנה כבר." השבתי לו והשפלתי את מבטי. משכתי באפי, נגבתי במהירות את הדמעות שלא הפסיקו ליפול.

הוא שתק לרגע. "את בטוחה?"

"אוף, נו כן!" פלטתי בקול כועס.
....למה הייתי חייבת לצעוק...?
נשימתי נעצרה. נשכתי את שפתי העליונה במיידיות.

הוא לא נירתע, אבל השקט נימשך לדקה ארוכה.

הרמתי את מבטי אליו באיטיות, מרגישה את ליבי דופק במהירות רק מהפעולה הפשוטה הזו.

כשפגשתי בעיניים שלו, לא יכולתי להבין מה הן מביעות בגלל שהצבע שלהן, שתפס את עיניי.

"אוקיי, קחי." הוא אמר בקול שקט והושיט לי את העלון של בתי הספר.

בזמן שדפדפתי בדפים, הרגשתי את עיניו עליי. דיפדפתי בחוסר נוחות, ולבסוף נאנחתי. עצב גדול שטף את ליבי כשחשבתי על בית ספר שאהיה בו.

בית ספר. דיי היה בזה כדי לגרום לי להיצטמרר.

על מה הם ימצאו לצחוק ולהעליב אותי? על זה שאני חיה? גם במחשבותיי נישמעה מרירות.
הא, אולי.....

"למה את צריכה את זה?" הוא היתעניין.

געמתי את רוקי. "אני..... אני צריכה ללכת לבית ספר." להפתעתי הוא הצליח לגרום לי לדבר. בדרך כלל זה לוקח המון זמן. אפילו לנוּרה!

"היי, זה לא כל כך נורא כמו שזה נישמע. תוכלי לפגוש את החברות שלך שוב, נכון?"

דמעות עלו בעניי, ומחשבותיי ברחו לתקופות יותר טובות. נשכתי את שפתיי כשנזכרתי בצביעות שפעם לא הצלחתי לזהות. בקלות שבה אחרים גיליתי את רגשותיי. בדרכים שבהם הצליחו להוציא ממני דברים שלא היו אמורים לצאת...