והינה, הבוקר הפציע.
כשפתחתי את עיניי, ציפיתי לראות את השמיים הורדרדים, שנצבעו בצבע הזריחה או את השמש המפציעה, אך עיניי פגשו בתקרה הלבנה. למה? הקירות לא שקופים?
המחשבה השניה שקפצה לראשי, היא למה הקיר כל כך לבן, ולא תכול, עם העננים שבחדרי בעצם?
אך מיד אחר כך, נזכרתי איפה אני בדיוק.
בספינת אוויר בלתי נראת, שעפה מעל הודו. הזוי לחלוטין.
כנראה שלוקי סידר את ה.... כתפור מגן מרכזי, חשבתי לעצמי. והוא בסדר?
"לוקי...?" קראתי בשקט, ולא הופתעתי כשאף אחד לא ענה. בקושי אני שמעתי את עצמי.
קמתי באיטיות, ושמעתי קולות מהדלת הירוקה, החצי שקופה.
החלטתי שלפני שאכנס, אצחצח את שיניי.
יום לפני כן, בלילה, הראה לי גוסטב איפה המקלחת, השירותים, והחדרים החשובים והמרכזיים.
צחצחתי את שיניי מהר, שטפתי פנים, והתקדמתי אל הדלת החצי אטומה בסקרנות.
"אנחנו מעל נאפל. עוד מעט אנחנו מגיעים לאוורסט." לוקי נשמע מבעד לדלת הירוקה- דלת המטבח.
נכנסתי דרכה, ועמדתי בפתח החדר.
היו שם תנור ומערכת גז ישנה, מקרר חצי פתוח של שלושה חלקים כמה מדפים, שולחן גדול ומסבמבו כיסאות וציורי פסיפס בגוונים של ירוק בהיר על הקירות שניראו.
מיילו קפץ מהכיסא שלו שליד השולחן, והתכופף אל המקרר. כמה שניות אחר כך, הוא התרומם בחיוך ראוותני, עם עוגת גבינה בידו. אחת עם שכבת שוקולד עבה, ופירורי קוקוס.
אף אחד לא שם לב שהייתי שם.
אם זה לוקי, שהיה עסוק בלדבר, גוסטב, שהקשיב ללוקי בעיניים פעורות מסקרנות, אם זאת איולט, שהקשיבה גם היא ללוקי ואכלה תוך כדי, אך עדיין ניסתה לדבר בין ביס לביס, ואם זה מיילו שאכל והקשיב ביחד.
"הר האוורסט?" תמהה איולט. "למה לאוורסט?" היא סיננה מבעד לשיניה, וניסתה לדבר בנימוס למרות פיה המלא, אך קולה נשמע עמום.
לוקי מרח לעצמו על פרוסת לחם ריבה אדומה. "כי באוורסט, יש מערה שנראת רק לפיאורים, ודרכה ניכנס לפיאור."
"מה?!" זעקה איולט בהלם. "ניכנס לפיאור דרך מערה, באוורסט?"
"יש, נהיה באוורסט! עכשיו, גוסטב, תעביר לי את המלח, בבקשה." לא הייתי צריכה לזהות את הקול כדי לדעת מי הדובר.
"רגע, רגע, רגע," התבלבל גוסטב, והעביר למיילו את המלח, "אתה זוכר שאמרת שפיאורים הם רק אנשים שיודעים לעשות קסמים? זה אומר שגם אנחנו פיאורים? אם ניראה אותה?" שאל גוסטב, בנשימה אחת.
"אתה צודק, פיאורים, הם אנשים שיודעים לעשות קסמים. אבל אל תשכח שכל פיאור היא ארץ קסם, וכל תושביה, קוסמים." מסביר לוקי בעיניין. "אז זה אומר- שגם אתם פיאורים, ואתם תיראו את המערה."
YOU ARE READING
רפיילי - קסם פיאור
Fantasy*נכון לעכשיו לא מתעדכן*(לצערי) רפיילי. שם מיוחד לילדה מיוחדת, לא ככה? זה לא מה שרפיילי חשבה, היא לא ראתה איך היא מיוחדת. ואי אפשר להאשים אותה, החיים שלה לא הכי שמחים. האנשים היחידים שמצליחים להעלות חיוך על פניה, הם אבא שלה, עובדת במלון שבו היא גרה...
