רפיילי - קסם פיאור

פרק 20

כימעט היתנגשתי במיילו. "למה אתה תקוע באמצע הדרך?"

הוא הביט סביבו. "איזו דרך?"

הבטתי גם, תקועה בין נטיפים מרתיעים לרצפה גבשושית. "צודק. לא משנה." נאנחתי.
"אתה יודע למה אנחנו כאן באמת?"

"את זוכרת את האנשים המוזרים שרדפו אחרינו?" הוא שאל, שיערו הבלונדיני נופל על פניו, "אז, כמה דקות אחרי שברחת, מרילוז אמרה 'הם כאן.'
"לוקי אמר שניכנס מהר לתוך הארגז. היה שם איזה ארגז שנפתח, בחדרון." הנהנתי בהבנה, כשהתמונה של הארגז הנפתח עלתה בראשי. "נכנסו משם לאיזה סולם. וכמה שניות אחרי שלוקי ירד מהסולם, הסולם נשבר. ומרילוז הזיזה את הסולם השבור, שניה לפני שהוא נפל עלינו."

"אני מבינה," אמרתי בכנות. "אבל איפה מרילוז?" שאלתי כששמתי לב שאני לא רואה אותה. "היא הלכה? זאת אומרת, עפה?"

לוקי שמע את השאלה והביא את כולם קרוב אלינו. הוא הסתכל סביבו, ומשך בכתפיו. "היא עפה, כנראה." ענה.

"לאיפה?" שאלתי והסטתי את שיערי מעיניי.

"אין לי מושג. אולי כדי לבדוק אם הגופלים עדיין מחפשים אחרינו." מלמל לוקי.

"תגיד," היתעניינה איולט פיתאום וראיתי שעיניה נוצצות. "אם פיאור היא ארץ של קסם, אז אתה קוסם?"

"בערך." גיחך לוקי. "אבל אצלנו לא קוראים לאנשים עם קסם קוסמים. קוראים להם פיאורים." תיקן לוקי. "וכן, אני יודע לקסום קסמים. רוצה לראות אחד?"

"כן, כן!" קראה איולט בשימחה והיא קפצה במקומה כמו ילדה קטנה.

מיילו היסתכל עליה וחייך. "גם אני רוצה לראות קסם." הוא אמר, והייתה לי הרגשה שעשה את זה בגלל איולט.

נראה שכולם התעוררו קצת.
"כן, גם אנחנו רוצים." אמר גוסטב בחיוך.

לוקי נראה שמח להראות לאחרים את קסמיו. הוא לקח אבן מהקרקע והקפיץ אותה בידו. האבן זהרה לרגע כשהייתה באוויר, וכשחזרה ליד של לוקי, היא לא הייתה אבן. היא הפכה לשלוש אבנים. "טה-דה!"

"אוו!" קרא מיילו בהתלהבות ולקח מלוקי את שלוש האבנים. "זה לא טריק? תהפוך אותם למקל."

לוקי משך בכתפיו בחיוך ולקח את שלושת האבנים. הוא זרק אותם באוויר והם הפכו למקל!

זה היה פשוט מדהים!

"ואו!" קראתי, הפעם אני.

"ז-זה אמיתי?" שאל גוסטב ואז צחק כשראה שאיולט פשוט בוהה בו בפה פעור.

"ברור." אמר לוקי בגאווה, ונראה שהוא נהנה מתשומת הלב, וההתפעלות שלנו ממנו ומהקסם ההוא. "רפָיילי, מה את חושבת?"

"זה ממש מדהים!"

לוקי צחק, היתיישב על הקרקע והוציא כמה תמרים מכיסו.