"איו-יולט...?" גימגמתי וידיי שמטו את החרב הכתומה בלי לשים לב. היתכופפתי אל הגופה שמיתחתיי והרגשתי איך משהו בתוכי נישבר.
טילטלתי אותה בכוח. "איולט? איולט! איולט?!" טילטלתי אותה בחוסר אונים, והטילטולים היתגברו ככל שהשניות חלפו.
הרגשה מאכלת מוזרה, טיפסה מביטני אל חזי, ושם כאבים מוזרים התחילו. כמעט כאילו מישהו מוחץ את החזה שלי.
היתנשמתי ועצמתי עיניים במהירות כשהרגשתי את הכאב מיתגבר. אבל נסיתי להיתעלם ממנו כדי לחשוב בהיגיון.
בחלום, האנשים היתמוססו. איולט לא. אבל... היא לא היתעוררה.
וסוף סוף הרגשתי שלחיי רטובות. ודימעותיי הרטיבו את ידיי שכיסו את פי. עגלגלות וכבדות יותר מאי פעם.
"אין סיכוי...." הסטתי מבט במהירות, וגוף הכימעט מרוסק של האישה ניגלה אליי, מטושטש. יכול להיות ש... הרגתי אותה?
לא רציתי להיסתכל על העיניים העצומות שלה, על השיער החום והקצרצר ששוב הישתחרר מהצמה שעשתה, מהפה הפתוח שלה שהחל להיתחוור, מהחרב שנימצאה אפשהו לידו. האזור שבו החרב פגעה בה, לא היה ניראה שונה. הרמתי את הז׳קט שלה מעלה וחשפתי את ביטנה. האיזור החשוף היה ממש חיוור. לא היה דם.
נגעתי שם, וקור סימר את ידיי.
לחייה היו סמוקות, וראיתי בכך סימן טוב.
אבל היא לא זזה. וזה סימן רע.
אולי היא רק היתעלפה. חשבתי בהקלה, אולי היא רק היתעלפה....
דופק. הייתי חייבת לחפש דופק.
עצמתי את העיניים שלי בחוזקה, נותנת לדמעות שהיצטברו עדיין בעיניי לזלוג, וחיפשתי את הצוואר שלה. "בבקשה... איולט... בבקשה תחיי..."
כשמצאתי את ראשה, הרגשתי את הפה שלה, וידיי נגעו לרגע בשפתיה. הן היו קרות. פקחתי את עיניי בזהירות. לחייה של איולט כבר לא היו סמוקות. הן היו בהירות, חיוורות, וההרגשה הלוחצת היתחזקה אפילו יותר, וזה כאב. היתנשמתי בכאב וטפחתי על חזי בניסיון להקל על הכאב, ועל ההרגשה הזרה.
וחזרתי להיתרכז באיולט, גם אם זה היה בקושי מסויים. מה זה אומר על איולט? שהיא... מת-
"לא! אל תחשבי על זה!" הפעם הראשונה שהצלחתי להוציא מפי משפט שלם, ולא מקוטע.
מה אני יכולה לעשות עכשיו?
ניסיתי לחשוב בהיגיון. לא רציתי לחשוב על האפשרות שאיולט מתה, כי זה פשוט לא יכל לקרות.
ידי הגיעה אל צווארה, וההיתנשמויות שלי לא הפסיקו. תקפה אותי סחרחורת לרגע.
אסור היה לה למות! אהבתי אותה.
למרות שרק שבוע וחצי חקק בין היום הזה ליום שהכרתי אותה. היא הצליחה להיכנס לליבי. דימעותי היתחדשו והמחנק בגרוני גבר.
YOU ARE READING
רפיילי - קסם פיאור
Fantasía*נכון לעכשיו לא מתעדכן*(לצערי) רפיילי. שם מיוחד לילדה מיוחדת, לא ככה? זה לא מה שרפיילי חשבה, היא לא ראתה איך היא מיוחדת. ואי אפשר להאשים אותה, החיים שלה לא הכי שמחים. האנשים היחידים שמצליחים להעלות חיוך על פניה, הם אבא שלה, עובדת במלון שבו היא גרה...
