רפיילי - קסם פיאור

פרק 35

עיניי הכבדות נפתחו באיטיות, והדבר הראשון שראיתי זה את פניו המודאגות של גוסטב.

העיניים שלו הביטו בי עוד כמה שניות ונצצו בהקלה.

"רף... תודה לאל..." הוא מלמל בחיוך.
מיד אחרי זה הוא פנה לאחור. "מה, אתם נורמאליים? רציתם להרוג אותה?!" הוא צעק בכעס למי שהיה מולו.

התרוממתי ממקומי ופערתי את עיניי. "א-איפה אנחנו?"

ריחפנו באוויר. כולם עמדו על האוויר, ונראו יציבים למרות מיקומם.

שכבתי על מיטה גדולה. כרית דקה, ריפדה את המיטה במקום שהוא היה ראשי.
כשהסתכלתי למעלה, ראיתי את השמיים השחורים, וכשהבטתי למטה, ראיתי את גגות הבתים.

ממש- ריחפנו על האוויר.

לפני שהספקתי לנשום, שמעתי צרחה מפלחת את האוויר, ולאחר כמה שניות, כשהבנתי שהצרחה ממני, החלקתי מהמיטה, ונפלתי אל רגליו של גוסטב, שהתכופף אליי עם פרצוף מודאג.

פערתי את עיניי בהפתעה כשהבטתי בו. השפלתי את ראשי אל המשטח שאליו עמדתי, וראיתי את הבתים שמתחתיו.

דפקתי עם ידיי על המשטח השקוף, והופתעתי לגלות שאני לא נופלת. "מה?" לחשתי.

"גם לי לקח זמן להתרגל," שמעתי קול מוכר מימיני. מיילו ישב על כיסא, וחייך בהיסוס.

הוא לבש פיג׳מה צהובה דקה, שמכנסיה היו מנוקדים בנקודות לבנות. לעיניו לא היו מישקפיים והוא ניראה מטושטש. שיערו היה פרוע, ומתחת לעיניו הכחולות הכהות היו שקיות. בידו הוא החזיק את מרילוז, שנראה שגם היא הייתה מעולפת.

"מה, היא התעוררה?" שמעתי את איולט מפינה מרוחקת.

היא התקרבה אלינו עם מגש ירוק, ועליו כוס מים. כשראתה אותי, היא רצה אליי בהקלה ושמה את המגש על המיטה המרחפת.
היא לבשה שימלת פיג׳מה סגולה, שאותה עיטרו דובים קטנים חומים.

"רפָיילי! את בסדר!" היא קראה בהקלה ועטפה אותי בחיבוק מוחץ.

"כן, היא בסדר." אמר גוסטב בזעף. "אבל היא יכלה לסטות מהמיטה הזאת בשלוש נקודה שתיים סנטימטרים- ולמות!"

"כן, אבל היא לא." שמעתי קול רגוע.
גוסטב עמד מול שני אנשים.
ילד אחד מתולתל ושחום, שכמה נמשים עיטרו את אפו, ולידו מישהו גבוה ומוכר.

"לוקי, מה קורה כאן?" שאלתי אותו בבלבול וגירדתי את עורפי במבוכה.
"למה אנחנו על האוויר? אני לא יודעת מה איתכם, אבל זה ממש מפחיד!" קמתי מה-'רצפה' וניערתי את מכנס הפיג׳מה הלבנה שלי- קצת בקושי, כי איולט עדיין חיבקה אותי.